הקלטת טורו של אלון בן דוד

נפל דבר השבוע במערכה המתפתחת והמסלימה שבינינו לבין איראן, מערכה שכבר היום מתחוללת באוויר, בים, במרחב הקיברנטי, ורק הריחוק הגיאוגרפי מונע גלישה שלה גם ליבשה. במערכה הזאת ישראל נשענת הרבה על שותפים, ודווקא בשבוע הזה הצליח ראש הממשלה לבעוט ברגל גסה בשותפה האסטרטגית החשובה ביותר שלנו באזור – ממלכת ירדן, ובידידה החדשה שלנו – איחוד האמירויות. שתיהן לא נשארו חייבות ובעטו בחזרה, וגם הסעודים צירפו את רגלם לחגיגה.

לכאורה היו כאן שני אירועים שלא הייתה כל סיבה שיגיעו למשבר: ביקור של נתניהו באיחוד האמירויות, שראש המוסד יוסי כהן סלל בעמל רב, על אף התזמון הפוליטי הרגיש, וביקור של הנסיך הירדני חוסיין בן עבדאללה בירושלים, שגם הוא תוכנן מראש. שגיאות של הדרג המקצועי שעליהן נחפז נתניהו להתיז את קצף היהירות הדליק שלו הפכו יחד למתכון שהסתיים בפיצוץ.

האמירותים היו מודעים היטב לעיתוי הרגיש של הביקור ערב הבחירות, אבל כהן נשלח להפעיל עליהם את כל קסמיו, והם, מנומסים שכמותם, נעתרו. הוחלט על ביקור מינימליסטי באבו דאבי – טקס קצר, פגישה והזדמנות צילום. במהלך ההכנות לקראת הביקור שתוכנן ליום חמישי הקודם הסתמנה בעיה עם סעודיה, שעד עתה לא ברור מה מקורה: במשך כמה ימים הצוותים המקדימים שטסו לאמירויות להכין את הביקור, לא קיבלו אישור לטוס במרחב האווירי הסעודי. כדי למנוע בעיות הוחלט שנתניהו ייצא לעמאן במטוס ישראלי ושם יעבור למטוס ששלחו עבורו האמירותים.

במקביל אמור היה להתקיים ביקורו של הנסיך הירדני בירושלים. השב"כ, שאחראי לאבטחתו של האורח, ניהל מול הירדנים את ההתדיינות על סידורי האבטחה. בהתחלה דרש הארמון שהנסיך יגיע מלווה בעשרות מאבטחים, שחלקם יישאו נשק ארוך. בשב"כ הצליחו לרכך את הדרישה ולהוריד את מספר המאבטחים ואת סוג הנשק שיישאו עליהם.

הנסיך ביקש גם לצאת מהמתחם הסגור של הר הבית ולבקר בכנסיות בירושלים – מה שהפך את מבצע האבטחה שלו למורכב הרבה יותר. ראש השב"כ נדב ארגמן חשש משחזור התקרית שהייתה לנשיא צרפת ז'אק שיראק עם המאבטחים הישראלים, והתנגד, אולי לא הבין שהוא דורך לירדנים על מורסה דלוקה וגדושה במשקעים שהצטברו נגד נתניהו. הירדנים התפוצצו וביטלו את ביקור הנסיך.

במהלך הלילה שבין רביעי לחמישי התברר שהם גם נקטו פעולת תגמול: הם סירבו לאשר את מִרשֵה הטיסה של המטוס האמירותי שכבר המתין לנתניהו בעמאן. בשלוש לפנות בוקר העירו את ראש השב"כ לשיחת וידיאו בהולה עם הגורמים שהכינו את ביקור רה"מ באמירויות בניסיון לתקן את הנזק, אבל הירדנים סגרו את הטלפונים וסירבו לקבל שיחות מעמיתיהם הישראלים. הגורמים עדכנו את נתניהו שאמור היה לצאת בשבע בבוקר, אבל בינתיים לקתה רעייתו בבריאותה, ובמקום לאבו דאבי יצא איתה נתניהו להדסה.

נתניהו והשגריר הראשון של איחוד האמירויות בישראל (צילום: קובי גדעון, לע''מ)נתניהו והשגריר הראשון של איחוד האמירויות בישראל (צילום: קובי גדעון, לע''מ)

קש אחד יותר מדי

התגובה הירדנית למחלוקת על סידורי האבטחה הייתה אכן חסרת פרופורציה. עם קצת תבונה ורגישות משני הצדדים אפשר היה לפתור אותה בלי להגיע לפיצוץ, אבל רה"מ מיהר להאשים אותם מעל לכל במה אפשרית. בימים שאחרי הוסיף עוד שמן למדורה והתרברב ש"הירדנים צריכים אותנו יותר משאנחנו צריכים אותם". זה אולי היה נכון בעבר, אבל כיום הסימביוזה בינינו לבין הירדנים היא הדדית לחלוטין.

ישראל וירדן הן שותפות אסטרטגיות הדוקות, שכמו באמרתו של בנג'מין פרנקלין: אם לא יהיו תלויות זו בזו – יהיו תלויות זו בצד זו. רוב הישראלים אינם מודעים לעומק האינטימיות ביחסים שבינינו לבין הירדנים, וכנראה גם לא יכירו אותה לעולם. גבול הביטחון המזרחי של ישראל הוא כבר מזמן לא נהר הירדן, כי אם גבולות הממלכה ההאשמית, שמאחוריה רוחשות כל תועבות המזרח התיכון, ממשמרות המהפכה ועד לדאע"ש.
לכן לישראל יש אינטרס עליון לשמור על יציבות הממלכה. אם תיפול ירדן – אנחנו ניאלץ לפגוש מקרוב את כל הגורמים האלה לאורך 309 הקילומטרים של הגבול המזרחי שלנו. ישראל פועלת בשיתוף פעולה צבאי עם הממלכה.

הסורים טוענים שחיל האוויר הישראלי משתמש בירדן כבמסדרון אווירי לטיסות מזרחה, וכל מי שמכיר את הגיאוגרפיה יכול לדמיין כיצד הטריטוריה הירדנית יכולה להוות קרש קפיצה לישראל אל מול איומים במזרח. אחרי שתי יממות של סינון שיחות, החלו הירדנים לענות לפניותיהם של אנשי משרד החוץ והביטחון שביקשו לשכך את הבערה. למודי עלבונות מנתניהו, הבהירו אנשי בית המלוכה ההאשמי שערוצי הפעולה המשותפים לא ייפגעו. אבל אז פנה נתניהו לחבל ביחסים עם השותפה החדשה – האמירויות.

בעוד הוא מנסה לתאם מחדש ביקור באבו דאבי, גייס רה"מ את האמירותים לתעמולת הבחירות שלו והכריז שהם מתכוונים להשקיע 10 מיליארד דולר בישראל, או "40 מיליארד שקל" כדבריו (ניכר שנתניהו כבר מזמן לא התעדכן בשער הדולר). לאמירותים זה היה קש אחד יותר מדי, והם הוציאו הודעה מנומסת שמבהירה כי הם לא צד ולא כלי במערכת הבחירות שלנו. בערוצים הפרטיים הבהירו שנתניהו כבר לא יתקבל אצלם לפני הבחירות וגם הפסגה עם ישראל וסודן שתכננו לארח באפריל, מושעית עד להודעה חדשה.

נתניהו כנראה לא הפנים שקסמו הבינלאומי פג עם כניסתו של ביידן לבית הלבן. אחרי ארבע שנים שבהן נתפס כמי שמחזיק את כל המפתחות לבירה האמריקאית, נתניהו שאחרי טראמפ הוא כבר לא "ליגה אחרת", אלא לבדו, בליגה משל עצמו. "כך חולפת תהילת עולם" נהגו להכריז בוותיקן בטקס מינוי אפיפיור חדש, ותוך כדי כך נזיר מבעיר למול האפיפיור הנכנס פיסת בד שמתכלה, תזכורת לכך שככל האדם, גם הוא זמני ומתכלה. בסביבתו של נתניהו אין היום שום נזיר שיעניק לו את שיעור הענווה הזה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

[email protected]