1. האומנם כבר במאה ה־18 היטיב הפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר לחזות את מצבה של המדינה שתקום בעתיד על גדות הים התיכון? וכה אמר וולטר: "הפוליטיקה היא האמצעי של אנשים חסרי עקרונות לשלוט באנשים שהם חסרי זיכרון", ועוד הוסיף כי "בחיים יש שני סוגים של גנבים: הגנב הפשוט - שגונב לך את השעון, את הארנק או את העט. והגנב הפוליטי - הוא שגונב לך את עתידך, את חלומותיך, את משכורתך, את החינוך של ילדיך ואת החיוך שלך. ההבדל הוא שהגנב הפשוט בוחר בך כקורבן, ואילו בגנב הפוליטי אתה בוחר".

ביום שלישי הקרוב נידרש ללכת לקלפיות בפעם הרביעית בתוך שנתיים, משרתים את גחמותיו של בנימין נתניהו, שנלחם על עתידו הפוליטי ועל חירותו האישית, האיש שישראל זה הוא, שלא יודע לחלוק ולכבד הסכמים. זה קשה, מעצבן ומתסכל, אבל ההצבעה היא זכות גדולה שמאות מיליונים ברחבי העולם משוועים לה, ואצלנו היא אפשרית (בינתיים).

הבחירות הללו תופסות את אזרחי ישראל בתום שנה מפרכת שבה התעסקנו עם הבריאות שלנו ושל הורינו וילדינו, עם בעיות כלכלה ופרנסה וחוסר ודאות, ועם מיאוס כללי בפוליטיקה ובפוליטיקאים. אינני יודע כיצד ינהג הציבור ומה יהיו אחוזי ההצבעה. אני כן יודע שרבים בציבור חשים מבולבלים, מאוכזבים וחסרי בית פוליטי, ולהם אני רוצה לומר: חברות וחברים, זו לא "פוליטיקה" – אלו החיים שלנו ושל ילדינו במדינה הזו. הפכו את "יום הבוחר" שנכפה עלינו ליום חג. לבשו לבן, הפכו את שעת ההצבעה לשיעור באזרחות ובדמוקרטיה וצאו להביא את היום, להשפיע ולהכריע.

קלפי בחירות (צילום: דוד כהן, פלאש 90)קלפי בחירות (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

 
2. לא רק בגלל כתבי האישום צריך נתניהו לסיים את תקופת כהונתו, אלא בעיקר בגלל עיוות שיטת השלטון והמעבר ההדרגתי של ישראל מדמוקרטיה לממלכה. איש עדיין לא הוציא על כך הודעה רשמית, ולכן אעשה זאת אני בהתנדבות ובעדינות המתבקשת: אנחנו צועדים לכיוון של שלטון מלוכני, שבו המלך מנהל הכל לבדו מארמונו בבלפור בעזרת בני משפחתו, קומץ עוזריו, יועציו ונאמניו. הוא מתעקש לנהל לבדו את הטיפול בקורונה, בכלכלה, בביטחון וביחסי החוץ. הוא לא משתף, ממדר, רומס, מבטל ועושה דה־לגיטימציה לדרגים המקצועיים, שאותם הוא מכנה בבוז ״פקידים״, ועושה במדינה כבשלו. ככה זה אחרי שנים ארוכות: אתה זה המדינה, והמדינה זה אתה.

שנות נעוריי ובחרותי עברו עליי בקיבוץ ובצה"ל, שם למדתי שאתה יכול להיות רכז הרפת או הפלחה הטוב בישראל, אבל אחרי ארבע שנים אתה מתחלף. כך גם הגזבר ומזכיר המשק, וכמוהם מפקד חיל האוויר, ראש המוסד והרמטכ"ל. קוראים לזה רוטציה, שמטרתה שראש המערכת לא יתאהב בעצמו, ברעיונותיו, בשגיאותיו, באמירותיו ובמינויים שלו. כדי שהמרכיב של "בדוק וחדש" יאתגר כל הזמן את ה"ראה וקדש".

וכך מרשה לעצמו נתניהו, מצויד בתחושת "אין עוד מלבדי", לא להעביר תקציב מדינה כבר שנתיים, למדר את שרי החוץ והביטחון, להסתיר מהציבור הסכמה שנתן למכירת מטוסי קרב מתקדמים לאמירויות ומהרמטכ״ל ומשר הביטחון הסכמה לצוללות מתקדמות למצרים. כך הוא מבטל ביקור של שר החוץ באמירויות ופוגע במדינה ובהסכמים, כדי שיהיה הוא הראשון שמבקר שם. כך הוא מחלק חיסונים למדינות זרות ללא התייעצות, מטיל צווי איסור פרסום על "עסקת החליפין" עם הסורים ומחליט לסגור את המרחב האווירי שלנו למטוסים ירדניים. כך הוא הופך את ראש המוסד לשר ביטחון ולשר חוץ, מבטיח לנכי צה"ל שיוציא את הטיפול בעניינם ממשרד הביטחון, משטה בערביי ישראל, מתייחס בזלזול ובלגלוג ליריביו, וכך הלאה. כולנו קטנים עליו.

בנימין נתניהו  (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)


חי נפשי שביום שלישי השבוע ניהלתי שיחה עם צעירה מעורבת מאוד בפוליטיקה, שהביעה חשש שהחלפת נתניהו תשדר לאויבינו חוסר יציבות ותביא למלחמה מול חיזבאללה, סוריה ואיראן. הרהרתי בדבריה והבנתי שיש כאן דור שלם שאינו מסוגל להבין שיש אפשרויות נוספות מלבד נתניהו, משפחתו ונאמניו, שהופכים אותנו בהדרגה, מבלי שנרגיש, מדמוקרטיה לממלכה.
 
3. אינני יודע לנבא איזו ממשלה תקום, אבל אני כן יודע שישראל זקוקה כעת לממשלת הסכמות רחבה, ולא ל"ממשלת ימין מלא־מלא" כפי שרוצה נתניהו - שלא לטובת המדינה ואתגריה אלא לטובת החסינות המשפטית שלו. הייתי מאוד שמח לו הממשלה הבאה תהיה קטנה, יעילה, מעורבת עם שמאל, ימין, חרדים וערבים (כן, הגיעה העת), אבל לצד רצונותיי ומאוויי הפוליטיים, אני מצהיר כאן כי אם העם יחליט שוב להעמיד בראשנו את נתניהו, אכבד את ההכרעה והוא יהיה ראש הממשלה שלי, כי ככה אפשר בג"ץ ברוב של 11 שופטים, וכך החליט העם. אין לי ואינני רוצה בעם אחר.
 
4. זו הייתה מערכת בחירות מוזרה ומיותרת, כשבפעם הראשונה נאלץ נתניהו לתקוף את המאיימים עליו מימין יותר מאשר מהמרכז־שמאל. הקמפיין המעניין ביותר והמוזר למדי היה של יאיר לפיד, ששמר על שקט, מיעט להתראיין ונתן לנתניהו "לבנות אותו". יהיה מעניין לראות את התוצאה הסופית.

גדעון סער שגה כשהלך על "רק לא ביבי". הוא היה צריך להציג את עצמו ואת חבריו כבשר מבשרה של הליכוד שאוהבים את התנועה ואת חבריה, אך מאסו בראש ובגחמותיו, ולהבטיח כי לאחר שתושלם משימתם ישובו הביתה למפלגה. ליברמן, שבעבר ביקש לעשות טרנספר לערביי ישראל, מבקש לעשות כעת טרנספר לחרדים באמצעות מריצה ושירות למזבלה. הוא כנראה היחיד שהבין שמפלגה זה מלשון לפלג.

תשדירי הבחירות, שפעם כיכבו בהם בגין ופרס הענקיים ז״ל לצד הגשש החיוור וספי ריבלין, הפכו למשעממים ונטולי צפייה ועניין. בני גנץ הפך באחת ללוחם ולפוליטיקאי מיומן - אך זה קרה רק לאחר שנקלע למצב שהוא בגבו לקיר, ובסכנה להישלח לפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית (טרגדיה). אהוד ברק נעלם ואיתו כנראה השמאל המסורתי, שדילג בחלקו ממרצ לעבודה. ביבי, שהיה ונותר הקמפיינר מספר אחת בישראל, דואג לסמוטריץ', לבן גביר ולמנסור עבאס משל היו אחיו האבודים. ונפתלי בנט, שרק לפני שנה נזרק מהכנסת, קרוב מאוד לרוטציה על ראשות הממשלה או לישיבה בטוחה וארוכה על כס שר הביטחון.

נפתלי בנט בכנס מעריב (צילום: מרק ישראל סלם)נפתלי בנט בכנס מעריב (צילום: מרק ישראל סלם)


נכון שזו הייתה מערכת בחירות משעממת, אבל היא דרמטית בגלל המפה הפוליטית החדשה שנוצרה ובגלל האיש שיזם את ההצגה שיכולה להוריד עליו את המסך - או לתת לו במה לארבע שנים נוספות.

5. בפעם הראשונה בחיי אין לי בית פוליטי מובהק. ימים ספורים נותרו עד הבחירות, וטרם החלטתי למי להצביע. הקרב הוא בין הלב לבין הראש. בין שאצביע לאלו ובין שלאלו, לא יהיה זה בית פוליטי כשם שהורגלתי בעבר. אני מניח שכמוני יש עוד עשרות אלפים אם לא מאות אלפי מצביעים: מבולבלים, תוהים, מחפשים כתובת.

אשתף אתכם שאני מתלבט בין יש עתיד לבין כחול לבן. לפיד - משום שהוא הקים תנועה יש מאין עם אנשים טובים, מוכשרים וראויים, כי הוא יודע לשרת גם באופוזיציה, וכי הוא החלופה העיקרית שיש במחנה השמאל־מרכז. יש לו תוכניות ברורות וכושר ביצוע, וגם לקחים שהופקו ובשלות שנרכשה (למרות לגלוגי נתניהו). ולגבי כחול לבן - גנץ הוא איש טוב וישר דרך, טירון פוליטי שניסה לשים אצבע בסכר. אינני יכול לקבל מצב שבו אדם שלא מוכן ללכלך את הפה ו"להסתגל" לג'ונגל הפוליטי – לא יוכל לשרת את אזרחי ישראל. הבעיה היא שגנץ עלול שלא לעבור את אחוז החסימה, ומה אעשה אז? זו תהיה הפעם הראשונה בחיי שבה כנראה אקבל את ההחלטה מאחורי הפרגוד. אני ואלוהיי.
 
6. בשבוע שעבר נדרשתי ליום עבודה בצפון רמת הגולן. נסעתי ערב קודם ולנתי בגליל העליון. ביקשתי ליהנות בבוקר מהירוק העז ומשפעת המים. התעוררתי בבוקר לתוך הטבע, נשמתי אוויר פסגות טהור ופתחתי את יומי. 20 דקות נסיעה מהגושרים למסעדה בגולן היו לי כמו יומיים של חופשה חלומית בגלויה קסומה. יש משהו נכון בתשדיר של יש עתיד: "איך הישראלים? אין עלינו. איך הארץ שלנו? מדהימה ומיוחדת". כל מה שחסר לנו זה שפיות, אחדות ואהבת חינם. לו יהי.
לכו להצביע כאשר יורה לכם מצפונכם. שבת שלום.

[email protected]