לשמיעת הטור המלא:

1. "המבוגר האחראי" התעורר
ימים אחדים לפני כל מערכת בחירות נזכר בנימין נתניהו להציף מחדש את סוגיות הכלכלה, בסדרת הבטחות שהן בעצם אשליות. פעם זה מינויו של ניר ברקת לשר האוצר, פעם זו הורדת מחירי הדיור, ופעם זו הפחתת מסים. ואיך כבר נאמר: הבטחות כמו חול ואין מה לאכול.

בליכוד הגיעו בימים האחרונים לתובנה שלאחר מיצוי סיפור הצלחת החיסונים, סוגיות הכלכלה הן הנושא הבא שיעסיק את הבוחרים ערב הבחירות, ומי אם לא נתניהו יצליח לטפל בהן באותה אובססיביות שבה טיפל בחיסונים.

וחוץ מזה, נפתלי בנט, הנמסיס של נתניהו, כבר רוכב מזמן על הטיקט הכלכלי והציג את "תוכנית סינגפור" להורדת מסים. נתניהו, כמו בנושאי ההתיישבות, יהיה האחרון שיפנה למתחרה הפוטנציאלי שלו את הזירה הכלכלית.

נתניהו התחייב אצל אילה חסון בערוץ 13 להקים אחרי הבחירות קבינט כלכלי־חברתי, אלא שבפועל קבינט כזה, כמו הקבינט לפיוס לאומי, קיים כבר היום מבלי שאף אחד הרגיש. נתניהו הצהיר שבכוונתו להיות אובססיבי ביחס לכלכלה לא פחות מהאובססיביות שלו לרכישת חיסונים.

"התוכנית הכלכלית" שלו כוללת פיזור 15 מיליארד שקל לאזרחים ולעסקים קטנים מיד אחרי הבחירות, הפחתת שיעורי מס לעסקים קטנים ובינוניים, מתן דמי אבטלה לעצמאים (אף על פי שלא עמד בהתחייבותו לתמוך בחוק בנושא שאותו העלה לבסוף ח"כ יאיר לפיד), הקפאת מע"מ לחצי שנה וקידום חמישה מגה־פרויקטים עם איחוד האמירויות, שיזרימו לקופת המדינה 10 מיליארד דולר.

כמי שמסקר את נושאי הכלכלה יותר מ־30 שנה, אוסף אקלקטי כזה של סעיפים ללא קשר לוגי מזמן לא ראיתי. נתניהו חוזר לפולחן האלילים של הורדת מסים, אבל עושה את זה בעיתוי אומלל: מישהו צריך להסביר איך מורידים מסים ובאותה עת מכסים בור של 174 מיליארד שקל, שהולך וגדל. ברשות המסים הופתעו מהתוכנית הגרנדיוזית, וגם אחרים, ובהם נגיד בנק ישראל ואפילו שר האוצר, מבינים שלא רק שהמסים לא יירדו - אלא שאולי יהיה צורך בהעלאתם לאחר הבחירות. ספק אם נתניהו עצמו מאמין באפשרות להגשמת התוכנית. היחיד שמאמין בהיתכנותה הוא יו"ר המועצה הכלכלית ד"ר אבי שמחון, שיענה ב"אמן" לכל גחמה כלכלית של הבוס.

תחילה נאמר: לפני ש"מר כלכלה" מציג תוכניות, מומלץ שיכין שיעורי בית בנוגע להיקפו האמיתי של הגירעון במשק. בראיון טלוויזיה לניב רסקין הובך נתניהו לאחר שהתברר שהוא מנותק מהנתונים. תחילה ניסה לנער מעליו את המראיין וטען שהגירעון נמוך מ־100 מיליארד שקל. לאחר לחץ מתון נאלץ לפלוט שמדובר בכמה עשרות מיליארדי שקלים בלבד.

בניגוד לנתניהו, יש בעולם מנהיגים שמבינים קצת יותר את סכנת הגירעון. נשיא ארה"ב הקפיטליסטית ג'ו ביידן מתכנן, לפי פרסום בסוכנות הידיעות בלומברג, להעלות מסים לראשונה מאז 1993, כדי לממן את תוכנית התמריצים ולסגור את הגירעון. הנפגעים העיקריים יהיו מקבלי השכר הגבוה. וכאמור, אצלנו "המבוגר האחראי" אפילו לא מכיר את גובה הגירעון.

בכל העשור האחרון שבו עמד בראש הממשלה, הייתה לנתניהו האפשרות לקדם את גישת הניאו־כלכלה בהתאם לכוחו האלקטורלי. ארבעה שרי אוצר - יובל שטייניץ, לפיד (שכיום הוא לועג לו), משה כחלון וישראל כ"ץ - כיהנו תחתיו, אבל כל אחד משך את הכלכלה לכיוון שלו, ונתניהו השקיף עליהם מהיציע. לכן הכלכלה הייתה תקועה, במגזר העסקי הלינו על עודף הרגולציה, ויוקר המחיה זינק. מחירי הדיור זינקו בעשור של נתניהו בכ־120%, ולפי מדד שפורסם השבוע - הם ימשיכו לעלות גם ב־2021.

כשנשאל מניין יגיע הכסף לכל הטוב הזה, טען נתניהו שהוא יגיע מהצמיחה שתמריא, ושהפחתת המסים תביא לגידול בסך ההכנסות. המילה "צמיחה" מטעה מאוד. המקור העיקרי לצמיחה הוא הצריכה הפרטית, אבל עם מאות אלפי מובטלים אחרי הבחירות נראה יותר צניחה מאשר צמיחה.

ראש הממשלה טוען שהוא הציל את הכלכלה הישראלית במשברים הגדולים של 2003 ו־2009. משבר 2003 אכן טופל בהצלחה בזכות סדרת רפורמות, ובגיבוי ראש הממשלה דאז אריק שרון. אלא שהליכוד שילמה מחיר כבד על קיצוץ קצבאות הילדים, ובבחירות שלאחר מכן צנחה ל־12 מנדטים בלבד. מאז, הקשר בין נתניהו לחרדים בעשור האחרון הוא קשר גורדי שאינו ניתן להתרה, גם אם יבקש התרת נדרים. אפשר לחלום שראש הממשלה יעשה צעד כלשהו שאפילו ידגדג את כיסי המפלגות החרדיות.

ערב ההליכה לקלפי מומלץ אם כך לקבל בספקנות רבה את האשליות שהפוליטיקאים בכלל ונתניהו בפרט מוכרים לנו. ועדיין, מפתיע בכל פעם מחדש שיש כאלה שעדיין בוחרים ליפול בפח ולקנות את ההבטחות.

2. המרוץ לאוצר האבוד
עדיין לא ברור מי ירכיב את הממשלה הבאה, אבל משבר הקורונה הפך את נושאי הכלכלה לרלוונטיים מתמיד, ובניגוד לעבר - רבים חושקים בתפקיד. בעקבות המשבר ניצב בפני שר האוצר הבא האתגר המורכב לחלץ את המשק מהמשבר הגדול בתולדותיו.

שר האוצר ישראל כ"ץ מעוניין להמשיך בתפקידו, בהנחה שהליכוד תרכיב את הממשלה הבאה. מבחינתו, עד היום התמקד בחלוקת כספים ובתוכניות סיוע אבל לא קידם רפורמות ולא טיפל בבעיות היסוד של המשק והמגזר הציבורי. קדנציה נוספת תאפשר לו להשלים את תוכניותיו.

כ"ץ מספיק מנוסה כדי לדעת שהאתגר הגדול ביותר מבחינתו יהיה להעביר את המשק לצמיחה ולבצע רפורמות בתחומי הפנסיה, התעסוקה והתשתיות, שאותן היטיב לבצע במשרד התחבורה. אבל התפקיד לא מובטח לכ"ץ. אם נתניהו יצרף לקואליציה את ימינה, התפקיד עשוי ליפול בחיקה של איילת שקד.

איילת שקד. אג'נדה ניאו-ליברלית (צילום: מרק ישראל סלם)איילת שקד. אג'נדה ניאו-ליברלית (צילום: מרק ישראל סלם)

שקד שואפת לקבל את המינוי ולקדם דרכו את האג'נדה הניאו־ליברלית שלה. מדובר בהפעלת "תוכנית סינגפור", הכוללת הפחתת מסים, קיצוץ הרגולציה, הקפאת תקציבי המגזר הציבורי, הורדת מחירי הנדל"ן והגבלת זכות השביתה של הוועדים. אבל אם תוקם ממשלה הכוללת את יש עתיד, ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו, את התפקיד יחמוד אביגדור ליברמן.

התפקיד תפור למידותיו, הוא דיבר על שאיפתו בפומבי, ויש באמתחתו רפורמות מרחיקות לכת. ליברמן, בניגוד לשר הנוכחי, מחשיב את הדרג המקצועי ויקשיב לעצות הפקידים בלי לנפנף אותם.

ותוספת קטנה: גם ירון זליכה הוא עדיין מועמד מטעם עצמו לתפקיד. מכיוון שמפלגתו רחוקה מאחוז החסימה, הישארותו במרוץ עושה שירות מצוין לנתניהו, שאותו הוא מבקר ללא הרף.

3. דירה להפקיר
שוק הנדל"ן, המחירים הגואים והיעדר פתרונות דיור לזוגות הצעירים עמדו במרכז השיח הפוליטי בכל מערכות הבחירות האחרונות. אבל בבחירות מועד ד' הסוגיה רחוקה מלהיות אג'נדה מרכזית, וזאת בהחלט סיבה לתהייה. אחרי הכל, מדד פברואר שפורסם השבוע הראה שמחירי הדיור עלו בחודש שעבר ב־0.9% והשלימו זינוק של 4.3% בשנה. לכאורה מדובר באזהרת צונאמי המחייבת תגובה של הפוליטיקאים, אך למעט מספר כותרות בתקשורת - דממה.

על רקע האדישות, "מומחי השוק" בטוחים שגם ב־2021 הדירות ימשיכו להתייקר, ואף אחד כבר לא מדבר על ירידות מחירים. דברים ברוח זו אמר לי בשבוע שעבר מנכ"ל בנק מזרחי טפחות משה לארי. ראול סטורגו, נשיא התאחדות בוני הארץ, אף מרחיק לכת: "אם לא יהיה שינוי דרמטי, מחירי הדיור ימריאו ב־2021 ב־8%־10% בממוצע", הוא מזהיר.

סטרוגו. הטבלה לא משקרת (צילום: כפיר סיון)סטרוגו. הטבלה לא משקרת (צילום: כפיר סיון)

סטרוגו, המכיר את השוק מניסיונו כקבלן, מסביר את העליות בירידה בהיקף התחלות הבנייה, אף שהשבוע פורסם במפתיע על 51 אלף התחלות בנייה ב־2020. בסך הכל קיים מחסור מצטבר של 165 אלף דירות.

לדבריו, קצב התחלות הבנייה אינו מדביק את התחזיות ממספר סיבות: נטל הרגולציה והמאבק המתיש בתהליכי התכנון והבנייה, אי־שחרור קרקעות מצד מינהל מקרקעי ישראל, מחסור חריף בידיים עובדות, היעדר השקעות בתשתית (במיוחד בפריפריה) וחזרת הזוגות הצעירים לשוק: "תביא לי עובד באחד המקצועות ה'רטובים' כמו הטיח והריצוף, ואשלם לו שכר התחלתי של 15 אלף שקל לחודש. אני גם מבצע הכשרות מקצועיות לצעירים, אבל לצערי הישראלים לא באים. מאות אלפי מובטלים הם מפונקים, ואנחנו חייבים עובדים זרים הנמצאים במחסור".

איך נהוג לומר? הטבלה לא משקרת. דוחות חברות הבנייה ל־2020 שפורסמו השבוע, כמו אלה של אזורים ופרשקובסקי, מראים שהנדל"ן לדיור חזר לפרוח. יותר ויותר עסקאות מתבצעות, והציפייה לירידות מחירים נעלמה. פרשקובסקי סגרה את 2020 ברווח של 243.5 מיליון שקל, ואת הרבעון הרביעי של השנה ברווח של 100 מיליון שקל.

המכירות זינקו ב־21% ל־1.2 מיליארד שקל. אזורים מכרה ב־2020 מספר שיא של 976 דירות בהיקף 1.8 מיליארד שקל. המחיר הממוצע של דירה עלה ב־10% ל־1.86 מיליון שקל. רון אבידן, מנכ"ל החברה, מעריך שהמגמה לא תיעצר ושהמחירים ימשיכו לעלות.

אבל בעוד שוק הדיור למכירה פורח, שוק ההשכרה נבלם בגלל ההשפעה השלילית של הקורונה על הזוגות הצעירים. מאות אלפי צעירים שהוצאו לחל"ת מתקשים לעמוד בתשלום שכר הדירה, ומתווכי דירות באזור המרכז מדווחים על ירידת מחירים של כ־10%. דירות בתל אביב, רמת גן וגבעתיים ננטשות על ידי הצעירים לטובת החזרה לחיק ההורים. בעלי דירות מוכנים להתפשר ולחתוך את דמי השכירות. המגמה אינה עומדת להשתנות כל עוד המשק הישראלי לא ייצא מהמשבר הכלכלי.

4. אזהרת דמוקרטיה
יוחנן פלסנר, נשיא המכון לדמוקרטיה, כבר מתורגל באספקת תובנותיו לגבי הבחירות האקטואליות, אך לקראת סבב ד' הוא מודה שמדובר בבחירות שונות שלא ראינו עד היום. "בהיבט הפוליטי המערכת הנוכחית שונה לחלוטין. אם בעבר כחול לבן השתמשה בססמה 'אין ימין ואין שמאל' - היום כולם מתחרים בכולם. את רע"ם האסלאמיסטית לא ברור לאיזה גוש ניתן לשייך. החלוקה לגושים נעלמה. ימין ושמאל כבר פחות חשוב", אומר פלסנר

מה בכל זאת מייחד את מערכת הבחירות הנוכחית?
"הפעם התחדדו שלושה דברים. בניגוד לסבבים הקודמים, אנחנו בשפל כלכלי שלא חווינו עשרות שנים, שמלווה בשיתוק ממשלתי בקבלת ההחלטות, ולא רק בעניין התקציב. הממשלה הבאה תהיה חייבת להיערך להחזרת המשק לצמיחה ולטיפול במאות אלפי המובטלים. בהרבה מקומות כבר לא ימתינו למובטלים.

"בבחירות הנוכחיות מדובר גם על הצורך בבחירה מאוד חדה בנושאים שקשורים לדמוקרטיה ושלטון החוק. אין ניסיון לעמעם את התוכניות בנושאים הללו, ועל השולחן מונחות תוכנית פעולה עם הצעות חוק לשינוי יסודי של כללי המשחק הדמוקרטיים, ואפילו ל'ריסון' מערכת המשפט. הצעות כאלה הגיעו מסמוטריץ' וממספר ח"כים מהליכוד. אם נתניהו אכן יקים ממשלה עם השותפים שלו, מערכת המשפט צפויה לשינויים משמעותיים, ובעבר זה לא היה כל כך ברור. נושא שלישי שעל הפרק הוא הסכנה שהמשך השיתוק הפוליטי יעמיק את השיח המתאפיין בשנאה ובחיפוש אויבים מבית. יש לקוות שתקום ממשלה שתפעל ותאמץ הצעות שיביאו לאיחוי השסעים. הבחירה הפעם חדה יותר".

האם אתה חרד להמשך האופי הדמוקרטי של המדינה בתוצאות מסוימות?
"אני מאוד מודאג כי התוצאה הסופית של חבילת החוקים ששמו על סדר היום תהיה ריכוז כל הכוח השלטוני בלעדית בידיו של הרוב הפוליטי, וזה מנוגד לרעיון הכי בסיסי בדמוקרטיה - האיזונים והבלמים, ולכך שאסור לרכז את כל הכוח במקום אחד. זה מאוד מדאיג אותי, כמו החשש מפגיעה אפשרית במוסדות החוק. גם כך המצב בישראל, שבו מרוכז כוח גבוה יחסית בידיים של הממשלה, הוא מוגזם. סדרי העדיפויות שאמורים להיות על הפרק בבחירות 'נורמליות' הם כלכלה וחברה, ולא ויכוח על עצם השיטה הדמוקרטית והעמדת הזכויות והחירויות הבסיסיות ביותר בסימן שאלה".

יש לך הסבר מדוע קיים הפעם מספר גדול כל כך של מתלבטים?
"עיקר המתלבטים מגיע מהמרכז־שמאל ופחות מימין, וזה קשור להתפוררות של מפלגת כחול לבן. בנוסף היה את משבר הקורונה עם האפקט על שוק העבודה והתעסוקה, שהכניס לטלטלה מיליוני ישראלים, ורבים מהם לא היו מרוצים מאופן ניהול המשבר. כעת הם מתלבטים ומחפשים חלופות. זה מסביר חלק מההתחזקות של ליברמן, שמוביל גם את המחאה נגד הציבור החרדי. לאחר כמיליון מובטלים והצמיחה השלילית חשבתי בהתחלה שתהיה תזוזה גדולה יותר, אבל להפתעתי מספר המתלבטים עמד השבוע על כשליש מבעלי זכות הבחירה, בהשוואה ל־8% בבחירות הקודמות. המשמעות היא שעם פרסום תוצאות האמת אנחנו עשויים לראות שינויים דרמטיים בתמונת המצב של המפלגות ביחס למה שרואים בסקרים".

איך אתה מתייחס לתופעת פיצול סיעות לאחר הבחירות, כפי שהולך לקרות בציונות הדתית?
"העלאת אחוז החסימה נועדה לנתב את המערכת הפוליטית למספר קטן יותר של מפלגות, במטרה להגדיל את היציבות ולהקטין את התלות בכוחות פוליטיים קטנים. אבל התוצאה של הקומבינה המכונה 'בלוק טכני' פגעה בהיגיון הבסיסי של העלאת אחוז החסימה. בבחירות הקודמות נכנסו בתחילת הדרך שמונה מפלגות בלבד, אבל אחרי הבחירות ופירוק כחול לבן נוצרו הרבה יותר. צריך להתמודד עם הקומבינה הזאת בחקיקה ולתת לה מענה".

פלסנר. ''החלוקה לגושים נעלמה'' (צילום: אלכס קולומויסקי)פלסנר. ''החלוקה לגושים נעלמה'' (צילום: אלכס קולומויסקי)

מה דעתך על המהפך במגזר הערבי? האם אכן יש שינוי בנוגע לדפוסי ההצבעה המסורתיים?
"אחד הגורמים שיכריעו את מערכת הבחירות זה שיעור ההצבעה במגזר הערבי, שבו שיעור ההשתתפות הגיע בסיבוב השלישי לכ־65%. 85% מהמצביעים הערבים מעוניינים שהמגזר ייקח חלק בפוליטיקה הקואליציונית, וזאת תופעה ברוכה, המעידה על רצון להשתלב בדמוקרטיה. עד לאחרונה הרוב הגדול בציבור היהודי ראה בממשלה עם שילוב ערבים לא לגיטימית, וזה הולך ומשתנה. יש גידול דרמטי של בוחרים שתומכים בצירוף מפלגות ערביות, וזאת תופעה חיובית, אף שיש כאן קשיים לא פשוטים. חלק מהם עדיין לא תומכים בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

האם צריך לשנות את שיטת הבחירות? האם ראש הסיעה הגדולה צריך להיות ראש הממשלה?
"כן. במסגרת השינויים החוקתיים שצריכים לעשות במקביל לחיזוק הכנסת ולנושא המשך כהונת ראש ממשלה תחת כתב אישום, חייבים לשנות את שיטת הבחירות כך שראש הסיעה הגדולה יהיה אוטומטית ראש הממשלה. זה ייתן תמריץ לבוחרים להתכנס לגושים ולבחור באחד הגושים כמענה של חוסר יציבות".

איך תיראה לדעתך המערכת הפוליטית והכלכלית ביום שאחרי הבחירות?
"הבחירות לא מסתיימות ביום רביעי שאחרי ההצבעה. מערכת הבחירות מסתיימת ברגע שמוצגת לכנסת ממשלה חדשה. עד אז יש תהליכים מורכבים בספירת הקולות, גם בגלל הקורונה. ייקח מספר ימים עד שנדע בכלל מה התוצאות ומי עבר את אחוז החסימה. לתוצאות הבחירות יש מספר תרחישים, שכל אחד מהם יכול להתממש. יכולה לקום ממשלת אחדות, יכולה לקום ממשלת נתניהו עם החרדים והחרד"לים, וקיימת גם אפשרות לשיתוק פוליטי. כל אחת מהאפשרויות האלה תוביל למציאות אחרת. כל אחת מהממשלות שמניתי יכולה להיות מוכרעת על אלפי קולות בודדים, שיקבעו אם מפלגה מסוימת תעבור את אחוז החסימה ותקבע בכך את גורל הגוש".

[email protected]