אחרי הבחירות, כל ההבטחות לבוחר צריכות להגיע לאשפה

סיפור אמיתי מימי הבחירות האלה: במערכת עיתון חשוב באירופה התחבטו אתמול העורך הראשי ועורך חדשות החוץ בשאלה שאותה הפנו גם לכתבת עיתון בישראל: איך זה שישראל, שכולם רואים אותה בעולם כמדינה יעילה ומוצלחת, יציבה כלכלית ומתפקדת, במיוחד אחרי ההישג הלא ייאמן של חיסון האוכלוסייה, היא אותה מדינה שבבחירות מתגלה כקרועה ושסועה, מדינה שנשמעות ממנה בעוצמה כל הזמן טענות להתמוטטות קרובה, שחיתות, מחדלים, דיקטטורה וניהול כושל?

העיתונאית הזו לא ידעה איך לענות לשאלה ורצתה לראיין סופר ישראלי, מישהו שתורגם לשפות זרות ומוכר גם מחוץ לישראל. ניסיתי לעזור לה במתן טלפונים ושמות, אבל אני תמה איזו תשובה יכול מישהו לתת מול החידה הזאת. בלתי אפשרי להסביר אותנו. ישראל יצאה אתמול לבחירות. היום אנחנו אחריהן. האם נשכח את המחלוקות ונחזור שוב אל הפן שלנו שמפתיע את העולם?

חידה דומה עולה גם בכל פעם שמתפרסם מדד האושר העולמי. כולם מביטים בו כלא מאמינים, במיוחד הישראלים. במדינה הזו, שעל פי הטענות לפני הבחירות היא גיהינום אנושי, כלכלי ובריאותי, דיקטטורה ותיאוקרטיה ששולטים בה בורים, רשעים, מושחתים ועילגים - כך זה מתואר בשיח הציבורי, במיוחד לפני הבחירות, במיוחד לפני הבחירות האלה - מסמנת טבלת האושר שהישראלים מאושרים מאוד. יותר ממה שמישהו היה יכול לצפות. איך זה?

אולי לחידות שמניתי עכשיו יש תשובה תת־קרקעית: בכל זאת, יש בעם הזה אחדות חזקה, כעין מוזיקה עדינה שנשמעת מאחורי כל הצרחות, הגידופים, שלטי השנאה "לך", או התנועות המגונות והיריקות שמופנות כלפי המניפים את שלטי "לך". מוזיקה שחזקה יותר מהמגפונים. הלוואי שההסבר המסתורי הזה נכון באמת. זה היה נכון בעבר, זה נכון בימי מלחמה. אני מודאג שהמגפונים יחרישו את הקול העדין הפנימי שמכוון אותנו לשתף פעולה.

לפעמים אנחנו שומעים טענות שישראל של היום איננה החלום של הדורות המייסדים. טוב, אפנה רגע לסבא שלי, בן ציון מאיר חי עוזיאל. הוא ומשפחתי היו פה לפני הדורות המייסדים. הוא בעצם קלט את המייסדים שהגיעו מן הגולה, אחרי שמשפחתי חיכתה להם דורות רבים. סבא שלי היה הרב הראשי, גם בזמן הבריטים וגם בשנות המדינה הראשונות. בזמן הטורקים הוא היה הרב הראשי של תל אביב־יפו והמושבות הראשונות שהחלו לקום. אני מספר זאת כדי לומר שאם יש מישהו שראה והכיר את העם הישראלי מרגע היווצרו כאן, על כל מפלגותיו, זה הוא. לפני מותו הוא כתב צוואה לעם ישראל. לא צוואת הורשת רכוש. מדובר בצוואה רוחנית, ובקשה מן הדורות הבאים. הוא כתב בה הרבה דברים חשובים, וניסח תקוות על הכיוון הרצוי שהמדינה והעם הזה צריכים ללכת בו. לא ניכנס אל כולן כאן, לא זה הנושא כרגע.

בין יתר הפסקאות הייתה גם כזו. הוא לא ניקד את הצוואה, הוא הכתיב אותה לאבי על מיטת חוליו, אבל יצאה לאור גם גרסה מנוקדת של הדברים, ואביא ממנה, לנוחיות הקריאה של מילים שלא תמיד בשימוש במאמר בעיתון: "שִׁמְרוּ מִכָּל מִשְׁמָר אֵת שְׁלוֹם הָעָם וּשְׁלוֹם הַמְּדִינָה, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. כִּי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַפֵּרוּד הֵם הָאוֹיְבִים הַיּוֹתֵר מְסֻכָּנִים, שֶׁהֵם כְּעָשׁ לְבֵית יַעֲקֹב וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו. וּלְהֵפֶךְ, הַשָּׁלוֹם וְהָאַחְדוּת הֵם יְסוֹדוֹת הַנֶּצַח לְקִיוּמוֹ הַמַּמְלַכְתִּי שֶׁל בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִמּוֹט לָנֶצַח, הֵם הֵם הָעַמּוּדִים, שֶׁבֵּית יִשְׂרָאֵל נָכוֹן עֲלֵיהֶם תָּמִיד, וְהֵם צִנּוֹרוֹת הַבְּרָכָה וּמְקוֹרוֹת הַשֶּׁפַע, וּזְרוֹעוֹת הָעֹז וְהַגְּבוּרָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.

שִׁמְרוּ וְהַחֲזִיקוּ שְׁנֵי עַמּוּדִים אֵלֶּה לְמַעַן תִתְחַזְּקוּ בְּעֹז וּגְבוּרָה, וְתֶהְדְּפוּ מִפְּנֵיכֶם כָּל כֹּחוֹת הַהֶרֶס הַמַּקִּיפִים אוֹתָנוּ בְּטַבַּעַת חֶנֶק לְהַשְׁמִידֵנוּ וְלִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל וְתוֹרָתוֹ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הָסִירוּ כָּל גּוֹרְמֵי הַפֵּרוּד וְהַמַּחֲלֹקֶת מִמַּחֲנֵנוּ, וּמִמְּדִינָתֵנוּ, וְהַעֲמִידוּ בִּמְקוֹמָם כָּל גּוֹרְמֵי הַשָּׁלוֹם וְהָאַחְדוּת בְּתוֹכֵנוּ, וְהָיָה מַחֲנֵנוּ טָהוֹר וּמְקֻדָּשׁ, מְבֻצָר וּמְלֻכָּד, כְּחוֹמָה בְּצוּרָה שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹוט עָלֶיהָ כָּל כֹּחַ הוֹרֵס וּמִתְנַקֵּם".