סיכוי לא רע שאפילו הדגים הסרוחים לא יסכימו שהטור הזה יעטוף אותם. הוא מבוסס על נתוני מדגמי טלוויזיה רעועים במיוחד, עוד בטרם עודכנו, ולכן יש לקחת את הדברים בפרופורציות.

הדבר היחיד שאפשר לקבוע כבר עכשיו בוודאות, בלי לקחת סיכון, הוא הגאונות הפוליטית הבלתי נדלית של בנימין נתניהו. הסיבה לכך שהוא עדיין כאן, חי ובועט, מטריל מדינה שלמה, גורר אותה מקמפיין לקמפיין ולא מתייאש. תזרקו אותו מהדלת, יחזור מהחלון. הפעם, הוא חזר במנהרה.

גם כשקמו לבנימין נתניהו אויבים מסוכנים מימין, גם כשנטרקו בפניו רוב האפשרויות ונותר לו רק הימין הקשיח והחרדים, נתניהו לעולם לא אומר נואש. הוא ארגן את הצד שלו והסתער על הצד השני. על מי? על הערבים. לעולם אל תגיד לעולם לא, הוא אמר, ופצח ברומן סוער עם לא אחר מאשר ראש התנועה האסלאמית בישראל, יו"ר רע"ם מנסור עבאס.

ביום רגיל, העבאס הנ"ל הוא ראש השטן. יאיר נתניהו הגדיר אותו רק לפני שנה כ"סניף הישראלי של חמאס". אבל אבו יאיר לא באמת מתרגש מכל זה. חמאס? שיהיה חמאס. מה ההבדל בין הנייה לעבאס? אני מממן את הנייה בעזה, אין סיבה לא לפלרטט עם עבאס באום אל־פחם.

נתניהו הבין שאין לו אופציות אחרות, אז הוא הלך על מה שיש. זה היתרון הענק שלו על כל יריביו: הוא היחיד שמוכן לעשות הכל, כולל הכל, כדי לנצח: לשקר, לרמות, לזגזג, לעבור צד, לא לבחול בכלום. אז רומן של נתניהו עם עבאס סחרר את עבאס וגרם לו לקבל את ההימור, שייתכן שהכריע את הבחירות.

בשורה התחתונה, נתניהו פיצל את המשותפת, ואם אכן עבאס נשאר בחוץ - אלה 4 המנדטים שעברו מצד לצד והכריעו את המערכה, או לפחות הצמידו אותה. אם הרשימה המשותפת הייתה משחזרת את ההישג שלה, או לפחות מתקרבת אליו, תמונת הגושים הייתה עכשיו 58־62 לטובת הגוש האנטי־נתניהו. כשהעיתון שאתם קוראים עכשיו נסגר, המצב היה סביב תיקו. תיקו שכולו גאונות פוליטית של נתניהו.

בנימין נתניהו ביום הבחירות (צילום: מרק ישראל סלם)בנימין נתניהו ביום הבחירות (צילום: מרק ישראל סלם)

קוראי הטור הזה, שרואים בנתניהו נטל על צווארה של המדינה: אין סיבה להתייאש. יחסי הכוחות לא השתנו. נתניהו רכב בקמפיין הזה על מבצע החיסונים יוצא הדופן, שעליו ניצח בחודשים האחרונים. התזמון של כל מה שקרה לו בשבועות האחרונים היה הכי מדויק בעולם. בתי הקפה והמסעדות נפתחו "בול" בזמן.

אחרי כל זה, הוא בינתיים מגרד תיקו. גם אם יצליח להקים ממשלה רעועה, ספק אם היא תאפשר לו להמשיך את הרס המדינה. להילחם בראש ממשלה שהצליח לחסן את האוכלוסיה במהירות מסחררת, הרבה לפני שאר העולם, ולא לחטוף תבוסה ניצחת, זה סוג של הישג. נכון, ככה מדברים לוזרים, אבל כרגע זה מה שיש.

המאוכזבים הראשיים הם אביגדור ליברמן וגדעון סער. אני לא מאלה שחושבים שהגברת ניקול ראידמן או הח"כלשית סופה לנדבר הורידו את ליברמן ממרומי 9 המנדטים אשר להם קיווה לסביב ה־6 שניבאו לו המדגמים. אני חושב שליברמן וסער הם קורבנות הגעוואלד של מרצ, העבודה ובני גנץ. ברגע שסכנת המאכלת ריחפה מעל ניצן הורוביץ וחבר מרעיו, נטשו תל אביבים ומצביעי מרכז־שמאל רבים, שחנו אצל ליברמן וסער, וחזרו הביתה ברגע האחרון.

אתמול הלכנו לישון עם תיקו. אין לי מושג עם מה נקום היום. הרבה תלוי בתוצאות הסופיות, במעטפות הכפולות ובעיקר בנפתלי בנט. אם הוא אכן מחזיק המפתחות של האירוע הדרמטי שבו אנו משתתפים עכשיו, אין לקנא בו.