נפתלי בנט בנה את הקריירה הפוליטית שלו על פטריוטיות, במובנה החיובי. נדמה לי שאם היו עושים סקר פטריוטיות בקרב הפוליטיקאים שלנו, בנט היה מסיים באחד המקומות הראשונים. גם מתנגדיו משוכנעים שמדובר בפטריוט ישראלי שהמדינה, מבחינתו, קודמת לכל דבר אחר, כולל האגו האישי. בנט הרוויח את התדמית הזו ביושר.
אם בנט ומפלגתו ירימו את ידם בעד הצעת חוק פוטנציאלית כזו, תם ונשלם. על כף המאזניים הצורך לאפשר לישראל להשתחרר מהביצה הטובענית והרעילה שבה שקעה, מול האינטרס האישי של בנט להצליח להבקיע את דרכו אל תוך הליכוד. אינטרס ממלכתי מול אינטרס אישי. מבחן אמיתי תחת אש. עכשיו, בואו נראה את נפתלי בנט.
כל האמור לעיל שריר וקיים בתנאי שהמעטפות הכפולות לא יהפכו את התוצאות והמצב הנוכחי יישאר: גוש נתניהו 59, גוש השינוי 61. זהו מצב הרסני לנתניהו. מתנגדיו יוכלו להחליף את יו"ר הכנסת יריב לוין, לקבל שליטה על הפרלמנט, להכתיב את הקצב ולהגדיל את הלחץ על הליכוד, על בנט, על הליבה הקשיחה של בלוק נתניהו. אם זה יחזור לתיקו 60, או ליתרון של נתניהו, הקלפים נטרפים מחדש, כאילו כלום.
בינתיים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהליכוד קרס בקלפיות. 6 מנדטים פחות מהפעם הקודמת, אחוזי הצבעה נמוכים משמעותית במעוזים הגדולים ביותר. בת ים, טבריה, עפולה, באר שבע ועוד הרבה מאוד מקומות הצביעו ברגליים. קריסת מספרים קולוסאלית שהעלייה בתמיכה בליכוד במגזר הערבי רחוקה מלפצות עליה. מתברר שאפקט העייפות מביבי (Bibi Fatigue) חי וקיים, בועט ומתפתח.
ואם נחזור להתחלת הטור הזה, לו היה נתניהו פטריוט ישראלי אמיתי הוא היה מפנה מזמן את מקומו ומשחרר את המדינה מלפיתת החנק שלו. המבוי הסתום הפוליטי הנוכחי לא יאפשר להעביר תקציב בעתיד הנראה לעין. ישראל תמשיך להתנהל כחלטורת בננות עם "תקציב המשכי", שנה שלישית ברציפות, כשהסוף אינו נראה באופק. בעצם, הוא כן נראה באופק והוא תלוי בנפתלי בנט.
התרעות פיקוד העורף