השורות האלו נכתבות בראשיתו של יום הבחירות. הן תתפרסמנה כפי שהן לאחריהן. ייתכן שאצטייר כחובבן שאינו מבין דבר במה שקרה וקורה בחברה הישראלית. אולי יהיו כאלה שילגלגו על היומרה שלי להבין את מסתרי התהליכים הפוליטיים שמטלטלים את המדינה האהובה שלנו כבר שנים לא מועטות. אני מוכן להתמודד עם הסיכון והאתגר.

בתום הבחירות לכנסת ה־24, לאחר שתסתיים ספירת הקולות וייפתחו כל המעטפות הכפולות, יתברר מה שהיה ידוע גם כך: בנימין נתניהו היה המועמד היחיד הריאלי לתפקיד ראש הממשלה, הוא - ואף אחד זולתו; והוא לא יקים ממשלה. הניסיון לחבר את הגופים השונים להרכב קואליציוני של לפחות 61 ח"כים ייקח זמן. במהלך פרק הזמן הזה ייעשו כל הדברים הבלתי סבירים והבלתי הגונים שהם חלק מהתרבות הפוליטית־ציבורית שהשתלטה עלינו בעשור האחרון. נתניהו יציע את מדינת ישראל למכירה לכל המרבה במחיר. הביטחון, הכלכלה, המצוקה, זכויות האזרח – כל אלה יעמדו על המדף. השוויון לאזרחים הערביים, הכבוד לאחר ולשונה, הביזוי של קהילת הלהט"בים, הרס הסביבה והטבע, ההשתלטות על כלי התקשורת, ייפגעו גם הם.

מינויים מוטרפים יהיו מטבע עובר לסוחר. גודל הממשלה, חלוקת התפקידים בה ובוועדות הכנסת למיניהן – כל אלה יכנסו לסחרור שלא היה כמוהו. בתהליך הזה ימשיך הנוכל מבלפור לשקר, להוליך שולל, להציג, להתחפש ולהעמיד פנים. נלך לישון עם הצעה לממשלה בהרכב אחד ונתעורר עם הרכב שונה לחלוטין. כל הדברים הכי בלתי סבירים, הכי בלתי צפויים והכי בלתי רצויים - יצוצו וייעלמו וישובו ויתפוגגו. אך בסוף, בעוד כחודשיים – נדע מה שידוע כבר היום: נתניהו סיים. ממשלה הוא לא ירכיב. הוא יכהן כראש ממשלת מעבר, עד לבחירות הבאות. אחריהן ישראל תתחיל בהליך שיקום והחלמה מהנגיף הפוליטי הארסי, המסוכן והמופקר שנתניהו החדיר למערכת העצבים שלה.

רק תמימות ומשאלת לב מנותקות מהמציאות יכולות להוביל למסקנה כי תיתכן ממשלה בראשות כנופיית הליכוד עם השמשים החרדים, עם הלאומנים תומכי נוער הגבעות האלימים, עם בנט וחבורתו ואולי אפילו עם רע"ם, שייתכן ותצליח להכניס לכנסת 4 מנדטים ואולי, כפי שנדמה בשעת כתיבת שורות אלה, היא תיכשל (בדיעבד התברר כי היא עברה את אחוז החסימה – א"א).

במהדורות החדשות, במאמרי הפרשנות, בניתוחים המלומדים של הגיגנים שרובם מתיימרים להצטייר כנטולי זיקה אישית למפלגה או מועמד כלשהו – אף שיש להם כזו - חיבורים קואליציוניים מלאכותיים כאלה נראים אפשריים. במציאות הם חסרי יסוד. הם יתפרקו לפני שיתחברו. הם יתנגשו לפני שיתחבקו. הם יתרסקו – לפני שינסו לרסק אותנו.

בנימין ושרה נתניהו  (צילום: מרק ישראל סלם)בנימין ושרה נתניהו (צילום: מרק ישראל סלם)

מערכת הבחירות התנהלה כל העת בתחושה, שרבים נתנו לה ביטוי מופרז ומוגזם, כאילו איש המפתח שיקבע מי יהיה ראש הממשלה הוא נפתלי בנט. בנט איש ראוי. בעברו לוחם אמיץ בסיירת מטכ"ל, אחר כך עוזרו של מי שהיה באותה עת ראש האופוזיציה, ולימים הכוכב החדש של הציונות הדתית.

הציונות הדתית מעולם לא הייתה קיצונית, ואפילו לא לאומנית. לתקופה קצרה היא נסחפה ברטוריקה המשיחיסטית של ארץ ישראל השלמה, כמוני וכמו רבים אחרים שבינתיים הספיקו לחשב מחדש את מסלול החיים והרצוי והנכון לעתיד מדינת ישראל. ביסודה, הציונות הדתית הייתה מפלגה אחראית, מתונה והגונה. בנט הסתחרר מהמעמד שקנה לו בעת הדמדומים. חלק מהמחנה שלו סטה לדרך קיצונית, לעומתית, שהובילה למעשי אלימות כלפי פלסטינים ולהסתה נגד כל מי שהיה לו האומץ להתריע מפני הנזק האדיר שהיעדר פתרון מדיני הביא וימשיך להביא לישראל – מבלי ששמענו את קולו הצלול נגד.

הזעזוע של בנט ואיילת שקד מכישלונם בבחירות הראשונות בסבב הנוכחי, באפריל 2019, חייב אותם להיערך מחדש. לרגע היה נדמה שהם ממריאים לגבהים חדשים ועשויים להתמקם בצמרת ההנהגה. אך הייתה זו אשליית שווא. בנט מעולם לא היה מועמד לראשות הממשלה. 10 מנדטים אינם כוח שמסוגל לרכז סביבו קואליציה אחראית, שיש בכוחה לחבר את השברים שמאיימים על אחדות החברה הישראלית.

עתה צריך בנט לחשב את דרכו מחדש. אם מה שאמר על נתניהו מייצג את מה שהוא חושב באמת, אם הוא ושקד עשויים מהחומר שיכול להבשיל יום אחד לקבלת אחריות ברמה הלאומית – הם צריכים להתנתק מהכנופיה של הליכוד. הססמאות השחוקות על ימין אמיתי, שמרנות, רפורמות כלכליות – כל אלו פרחו ונעלמו. בנט ושקד עלולים להיעלם יחד איתם, אלא אם יחליטו לנהוג באחריות ובצניעות וישנו כיוון.

הכוח שיש בידי ימינה אינו הכוח להקים ממשלה בראשות הנוכל מבלפור, אלא הכוח למנוע את הקמתה. זה הזמן לחוקק את החוק המתבקש שיחזיר את הדמוקרטיה הישראלית לדרך המלך שכנופיית הליכוד, המתנחלים הקיצוניים והרבנים המשיחיסטים הסיטו אותנו ממנה. בנט צריך לחבור ללפיד, לבני גנץ - שנשאר בחיים הפוליטיים לא משום שלא טעה וכשל, אלא משום שהיה מספיק הגון להודות בכך ולשנות כיוון - למרב מיכאלי שזכתה להכרה על אמינות, אומץ ויושר, וגם למרצ ולרשימה המשותפת, שמצהירה במפורש על רצונה לקחת חלק בעיצוב עתידה של ישראל כמדינה יהודית־דמוקרטית המכבדת את המיעוט הלאומי החי בתוכה.

נפתלי בנט במטה ימינה (צילום: אהוד אמיתון/TPS)נפתלי בנט במטה ימינה (צילום: אהוד אמיתון/TPS)

ברור, ממשלה לא תקום. מה שהצטייר כאיום מזעזע לפני ימים אחדים הוא הצעד הראשון לתיקון. הסיבוב החמישי בלתי נמנע. זה או ביבי – או סיבוב חמישי. סיבוב חמישי אינו משאת נפש. הוא המדרגה הנמוכה ביותר שיכולנו להגיע אליה, לפני התהום שממשלה לאומנית, גזענית ופלגנית בראשות נתניהו ואיתמר בן גביר עלולה לדרדר אותנו אליה.

בסיבוב החמישי יתמודדו אלה שיש בהם מחויבות לערכים שמדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלעדיהם. צריך להזכיר אותם שוב: דמוקרטיה שוויונית, סובלנית ומאופקת, שבה שלטון הרוב אינו יכול ואינו רוצה לרמוס את זכויות המיעוטים. שמירה על זהותה היהודית של המדינה, כאשר יהודים אינם רק אורתודוקסים, אלא גם חברי כל המגזרים, כולל רפורמים וקונסרבטיביים. מדינה שבה אפשר להיות ימני, שמאלני, הומו, לסבית, הייטקיסט ועובד תברואה בעירייה. חברה שמעניקה הזדמנות לחיים שיש בהם סיכוי לחינוך איכותי שישמור על עוצמתה של המדינה, חברה שבה לא יהיו משפחות החיות מתחת לקו העוני ומתקשות לספק את צורכי הקיום הבסיסיים לילדיהן.

והעיקר: מדינה שרוצה שלום עם שכניה, שמוכנה לנקוט ביוזמה כדי להשיגו, וערוכה לעשות ויתורים כואבים שיבטיחו את קיומו. כל הדברים האלה לא היו חלק מסדר היום של הסיבוב הרביעי. הן היו מרוכזות רק בדבר אחד. ביבי. אז זהו: לא ביבי. כן – מדינת ישראל.

[email protected]