ללא קשר לתוצאות הבחירות הסופיות, לימין יש רוב בכנסת. המאבק האמיתי התנהל סביב השאלה אם לדעות הימין הקיצוני (נפתלי בנט, גדעון סער, בצלאל סמוטריץ') יהיה רוב בממשלה. כיום מדובר בטיבו של ההסכם הקואליציוני העתידי ובשאלה מה יאמרו הגויים. את גורל מדינת ישראל במהלך חבלי משיח או תלייה לקראת הקמת הממשלה החדשה, יכריע משחק הכוחות בין שלושה וקטורים. הראשון - מדיניות החוץ והביטחון. השני, עוצמת האידיאולוגיה שמפעילה את שותפי הקואליציה. והווקטור השלישי, החשוב מכולם, זו הכלכלה, טמבל, כפי שקבע ביל קלינטון.

את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל ינווט ג'ו ביידן. בימים אלה הוא תוקף את ממשלת ישראל באמצעות נלסון כפול: חזרה להסכם הגרעין עם איראן ונרמול היחסים עם הרשות הפלסטינית. לפני כשלוש שנים חתך טראמפ, על פי דרישת ישראל, את יחסי ארה"ב והרשות תוך הטלת סנקציות, גירוש נציגיה מוושינגטון וקיצוץ כספי הסיוע. הבן אדם הסביר אמור לשאול את עצמו כמה רשע ואטימות יש בהחלטה לפגוע באוכלוסייה מוחלשת, וכדי להשיג מה? את חיסול הטרור? התאדות הפלסטינים מהגדה? מדובר בעליבות ואכזריות.

כדי לתקן את נזקי הזדון הזה החליט ממשל ביידן להקציב "בקרוב" 15 מיליון דולר לסייע לרשות להתמודד עם הקורונה (ישראל העבירה כזכור כמה אלפי חיסונים, שהם תרגיל יחצני ולעג לרש), ולפתוח את נציגות הרשות בוושינגטון. צוות ביידן פרסם כי "חזונה של ארה"ב" הוא "לקדם חופש, ביטחון ושגשוג הן עבור הישראלים והן עבור הפלסטינים בטווח המיידי".

מכאן ואילך ימתין (צוות) ביידן לתוצאות הסופיות, לניתוח התגובות מישראל על הצהרת הכוונות שלו ולהכנת הגעתו של ראש הממשלה, מי שלא יהיה, לוושינגטון. זו תהיה שמחת עניים כאשר נתניהו ימעד שם על חורבות מדיניותו מול איראן, המפרציות, ירדן, סוריה, ארה"ב ואירופה. ברקע יככבו החקירות הפליליות שלו ושל שותפו טראמפ ומשקעי תמיכתו במפלגה הרפובליקנית.

בעוד וקטור החוץ והביטחון בשליטת אבינו שבאמריקה, הווקטור האידיאולוגי־משיחי הוא בשליטת אבינו שבשמיים. לכאורה גם הוא אמור להתנהל באורח פרגמטי. אין כמו חרדים ומתנחלים שיודעים להתנער מאפר טראמפ ולרקוד עבור אייקון חדש. ואכן קואליציית הימין מתנהלת על הציר האמוני, אבל לעולם לא נכנסת ראש בקיר במלכותא. עבור רוב הימין מצדה היא היסטוריה מפוארת אבל בלתי ישימה בעליל. נתניהו עצמו חתום על מסירת חברון ועל הקפאת הבנייה. בנט קיצוני מנתניהו, ליברמן קיצוני מגפני ודרעי, סער קיצוני מלפיד - שעדיין מסתובב עם כיפה בשלוף, ואין בתוצאות הבחירות שום כוח של ממש שיעצור את כולם או חלק מהם.

יש מצב שבו הממשלה הבאה, איזו שלא תהיה, תנסה לעקוף את המציאות הביידנית תוך הישענות על "אמונה". המשמעות היא שהמשך התשלום על אחיזה בשטחים בממשלה אחרת במצוות ה' יהיה בחזקת "רבה געלט", שהוא שכר הלימוד של מתלמדים חסרי ניסיון והמחיר יהיה בדמים ודמים. שלא לדבר על ממשלת המשך למדיניות כוחנית וערלת לב.

לפני שבוע יצאו ג'בר (13), זיד (12), עומר (10) יאסין וסאקר בני 8, ללקט צמחי מאכל ליד כפרם סמוך למאחז מעון. מתנחלים הזעיקו חיילים שהשליכו אותם לג'יפ, כלאו אותם במאחז כמה שעות ואחר הוסעו לתחנת המשטרה בקריית ארבע. הטיפול בילדים האלה (שניים בני 8, כן?) הוא תוצאה ישירה של מדיניות החוץ והביטחון של ישראל. אם וכאשר הממשלה הבאה תיאלץ לבצע צעד שיחייב פתרונות פחות חולניים, יש להניח שלעולם יהיה מה לומר כאשר האידיאולוגיה, כלומר האמונה הדתית, תעומת עם מדיניות החוץ והביטחון.

ג'ו ביידן (צילום: REUTERS/Kevin Lamarque)
ג'ו ביידן (צילום: REUTERS/Kevin Lamarque)

מורשת ז'בוטינסקי

העניין החידתי ואולי החשוב הוא השפעת הווקטור הכלכלי, על רקע נזקי הקורונה ושוחד הבחירות הפרוע, על הייצור, המסחר והשירותים. באוויר מסתובבות תוכניות מסינגפור של בנט עד הרפורמה של זליכה, כאשר נתניהו התעלה על כולם עם 40 מיליארד מהאמירויות ובינתיים ניפח את תקציב משרד הביטחון. בכל הנוגע לווקטור הכלכלי יש לממשלת ישראל מידה לא מבוטלת של שליטה. החל בחקיקה ותקנות וכלה בוויסות ותיעול ברז הכסף. ההכרעה הערכית היא בין מדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית עם רגולציה יעילה ובין ניאו־ליברליזם, כלומר כלכלת שוק חופשי שבו מגהק החזיר הקפיטליסטי. כיום זוהי כלכלת ישראל, והשבוע העיד על כך דוח "אדווה", שסיכם את שנת הקורונה במילים "המאיון העליון בישראל לא זו בלבד שלא נפגע מן המשבר, הוא אף יצא ממנו מחוזק"... "וב־2020, שנת הקורונה, מספר המיליונרים בישראל כמעט לא השתנה".

כאחרון המבינים בכלכלה יש לי רק דרישה אחת מן הממשלה: מדיניות שתקציע את העשירים לטובת העניים ותשטח את עקומת העושר המפלצתי של האחוזונים העליונים. בכלל, מנקודת המבט של הקיביצר, החזון האנושי־חברתי־כלכלי הוא חזונו של ז'בוטינסקי: "תפקידה של כל רפורמה חברתית או מהפכה חברתית הוא ההשמדה של העוני", כתב, והסביר באמצעות חמש המ"מים: מזון, מעון, מלבוש מורה ומרפא. אם לתרגם את חזון ז'בוטינסקי לימינו מדובר באידיאל הזעיר בורגני כמטרת המהפכה החברתית הבאה (והצודקת, לטעמי האישי) של החברה האנושית: הבן אדם הסביר רוצה לחם ושעשועים, בית ואוטו, חינוך לילדים וביטוח בריאות. מכאן ואילך זוהי רשת הביטחון שממנה ממריא כל אחד על פי יכולתו וסביבתו.

הקומוניזם היה אידיאל נפלא שהתיימר לספק לכל אדם את צרכיו ברמה הזעיר בורגנית אבל תבע ציות עיוור. כמו כל דת שסטתה בפראות הוא קרס לביצת דמים ופינה מקום לקפיטליזם, שירש את הקולוניאליזם המערבי והפך רעיל לחברה ולאדם. השיטה הכלכלית בישראל היא פרי השפעות פוליטיות נגועות באידיאולוגיה קפיטליסטית שהביאו לשלטון תאגידי של הון־שלטון, לעושר מנקר עיניים ולחלוקה פושעת של כסף ואמצעי ייצור שתמכה באידיאולוגיה דתית לאומנית וגזענית. המדיניות הזו, כולל חשבון בחירות, זיהתה קהלי יעד ברורים. היא הבטיחה למיליוני משובטים דיור במיזם נדלני משיחי כמו התנחלויות, "פרנסה" לאברכי משי ונשות החיל שלהם, ובניית מערכת משומנת של עסקנים ומשרות שתבטיח קהל קנוי־מכור לקראת בחירות. וכמובן מטריית ג'ובים למאות אלפים מאנ"ש. וזה עובד. רק תשכנע מיליונים שהקופה שלהם היא בכיס שלך ויש לך קהל שבוי מכאן ועד לקלפי.

כדי להימנע מדיון ציבורי אמיתי סביב מציאות מדכאת ומדוכאת משחקים אצלנו במשחקי זהויות. במקום לדבר על צדק כלכלי ושוויון הזדמנויות, מבלבלים כאן את המוח על זהות יהודית או ישראלית או מזרחית או אשכנזית, כשבעצם מדובר בזהות כלכלית שמגדירה את כל שאר הזהויות.

[email protected]