חוץ מאנשים שהגיעו לגיל פנסיה ועדיין משוטטים לפעמים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, אני מתערב איתכם ביחס של 10 ל־1 שלא תמצאו אנשים שהשם חצקל איש כסית אומר להם משהו.

חשיבותו של חצקל לתל אביב הייתה כה גדולה, עד שכאשר נפטר ב־1979 החליט ראש העיר שלמה (צ'יץ') להט לערוך לו טקס הלוויה רשמי, חצי ממלכתי, שבמהלכו נחסם כל רחוב דיזנגוף לתנועה. את ארונו נשא משמר כבוד לתוך בית הקפה "כסית" ברחוב דיזנגוף 117, שם "המספיד הלאומי" עמיקם גורביץ' והצייר ניצול השואה מוישל'ה ברנשטיין נשאו נאומי הספד.

יוסי ריגר עם עיתון ''העולם הזה'' בדיזנגוף (צילום: נתן זהבי)יוסי ריגר עם עיתון ''העולם הזה'' בדיזנגוף (צילום: נתן זהבי)

חצקל (במקור יחזקאל ויינשטיין) נולד ב־1905 בגליציה המזרחית, שהייתה בתחומי האימפריה האוסטרו־הונגרית. הגבר הצעיר גדל הממדים היה פעיל בתנועת החלוץ, עלה לישראל בשנת 1929 ונטל חלק בעבודות שבהן עסקו החלוצים באותם ימים: ייבוש ביצות, סלילת כבישים וקטיף בפרדסים.

כשעבר לגור בתל אביב, החל לעבוד כשוטף כלים, טבח ומלצר. אחרי שצבר ניסיון בתחום פתח את "מועדון המלצרים" ברחוב נס ציונה. באותה תקופה הכיר את לאה "היפה", ומאוחר יותר נישאו השניים. חצקל ניהל את קפה "הוברמן" בטיילת של תל אביב הקטנה וב־1935 ייסד עם שותף את בית הקפה "כסית" ברחוב בן יהודה.

כשפורקה השותפות פתח את "כסית" ברחוב דיזנגוף, שהפך לבית הקפה המפורסם ביותר בישראל. הסיבה לפרסומו הייתה שהתקבצו בו אנשי רוח ואומנים מהצמרת של התרבות העברית. דמויות מיתולוגיות כמו נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, חיים גורי, משה שמיר, חנה רובינא, אלכסנדר פן, יוסף זריצקי, אורי זוהר, אריק איינשטיין ועוד רבים אחרים.

הדוגמה לאהבה של אומנים למקום התבטאה בשירו של אריק איינשטיין, "יושב בסן פרנסיסקו על המים": "פתאום אני רוצה הביתה חזרה אל הביצה, לשבת בכסית, ולצחוק עם משה ועם חצקל". יענקל'ה רוטבליט חיבר שיר על "איך עושים תקליט בכסית על כוסית", שאותו הלחין וביצע שמוליק קראוס.

מנחם גולן וגדי יגיל בכסית (צילום: נתן זהבי)מנחם גולן וגדי יגיל בכסית (צילום: נתן זהבי)

חצקל נחשב כאדם נדיב לאומנים תפרנים. הוא האכיל ללא תשלום שחקנים, ציירים וזמרים ופטר אותם במבטאו הפולני הכבד: "כשיהיה לך תשליים".

בית הקפה תועד וצולם באופן קבוע, מאחר ששימש כמקום האהוב על צלמי העיתונות והאופנה. זקני הצלמים כמו מיכה ברעם, נחום גוטמן, יגאל "הרצל" מן, אורי כוגן, דוד רובינגר, וגם אני - היינו שורצים שעות בקפה ותמיד הייתה איזו התרחשות שצולמה ותועדה.

ילדיו של חצקל צביה ומוישל'ה עזרו בניהול הקפה בתקופה האחרונה לחייו ואחרי מותו. במהלך השנים הוסב חדר צמוד לקפה לבר, שם נהגו לשבת לוחמים של שייטת 13 יחד עם קרימינלים צמרת ואומנים.

לעת זקנה עברה לאה איש כסית לבית אבות "גבעת השלושה" בפתח תקווה, מקום שבו שהו הוריי. כמה פעמים ישבתי איתה והעלינו זיכרונות מ"כסית" וממשחקי הקלפים (רמי) ששיחקנו במועדון הכח, ששכן מעבר לכביש בדיזנגוף. את לאה צילמתי זמן קצר לפני מותה בבית האבות.

נחום גוטמן (צילום: נתן זהבי)נחום גוטמן (צילום: נתן זהבי)

את הצילום של חצקל כשהוא נכנס לקפה צילם נחום "ההונגרי" גוטמן, שאיתו עבדתי כמה שנים טובות. האיש היושב בכניסה היה מלצר ותיק בשם אליעזר. צחוק הגורל, גם הוא סיים את הקריירה באותו בית אבות שבו שהתה ונפטרה בגיל 101 לאה איש כסית.

למי ששואל איך הפך ויינשטיין לאיש כסית - עם פתיחת הקפה, בתקופה שבה אנשי ציבור רבים עברתו את שמם, ישב חצקל עם המשורר אברהם שלונסקי, והשניים שתו כמה כוסיות. כמה כוסיות נוספות אחר כך עלה להם הרעיון לעברת את השם ויינשטיין, שפירושו "אבן יין", לאיש כסית. 