מי שרוצה לראות חצר ביזנטית מהי, שילך לרבת עמון. ביום שלישי השבוע, דווקא אחרי שהיה ברור כי הסכסוך במשפחת המלוכה נפתר, הושלכה הפצצה. אחד ממקורבי הנסיך חמזה הדליף בשמו הקלטת סתר שאותה ביצע הנסיך בעצמו, ברגע שבו ניתן האות לאחת המהומות הגדולות שידע הארמון ההאשמי.

הגנרל יוסף אחמד אל־חונייטי נשלח בידי המלך להודיע לאחיו, הנסיך חמזה בן חוסיין, כי מעתה הוא נתון למעצר בית. הוא הגיע לביתו בשבת בצהריים, ואסר עליו לשוחח עם איש או לכתוב פוסטים ברשתות החברתיות, ואם ייצא מביתו, יהיה זה רק כדי לבקר קרובים. עד מהרה התבשר הנסיך כי הטלפון בביתו נותק, ואיתו קו האינטרנט. היה זה לא רק ניסיון לבודד אותו מן העולם, אלא גם להשפילו. חונייטי דיבר, ולא ידע כי הוא מוקלט. שלושה ימים אחר כך דלפה ההקלטה.

חמזה הוא אחיו למחצה של עבדאללה השני. הוא בכורה של המלכה נור, ועבדאללה בנה של המלכה המנוחה מונא, שקדמה לה. רגע לפני שמת, הורה חוסיין למנות את עבדאללה למלך אחריו, ואת חמזה בן ה־19 ליורש העצר. חמש שנים אחרי שנמשח, כאשר הרגיש מבוסס בכיסאו, הדיח המלך את אחיו החורג ומינה במקומו את בכורו הצעיר. חמזה הרגיש כי עבדאללה גזל ממנו את חלקו בשלטון וביזה את מצוות אביהם. הדם הרע ביחסיהם מאז נשפך כמים.

הקלטת השיחה בין הנסיך למפקד צבא ירדן היא הזדמנות נדירה להציץ במתרחש בחדרי חדרים ברגעי שיא שלא היו כמותם. זו הקלטה אותנטית, כזו שאי אפשר לביים כמותה ולא לזייף. חונייטי מדבר בלחש, ונשמע כמי שהמשימה איננה נעימה לו. "באת לאיים עליי? מה זה המילים האלה?", מטיח בו חמזה. הקצין הבכיר מנסה להרגיעו. "אדוני הנסיך, הנסיך...".

חמזה נסער: "את בעיות הניהול של המדינה אתה מטיל עליי? כל הכישלון הוא בגללי?". "לא, לא, כבוד הנסיך", משיב מפקד הצבא במבוכה, אבל חמזה מתחמם עוד יותר. "אתה בא אליי הביתה, ואומר לי שאתה וראשי מנגנוני הביטחון מאיימים עליי? קח את המכונית שלך וצא מהדלת! אני מכבד אותך, ומכבד את הממסד שאתה מייצג. אבל קח את המכונית שלך - ולך".

חונייטי מבקש ממנו להסות, כי בני הבית ישמעו את השיחה. הוא לא מדמיין כי הרגעים הדיסקרטיים, המשפילים הללו, יהיו בקרוב נחלת העולם כולו. "אל תגיד לי לא להרים את הקול!", מטיח בו חמזה. "אתה מבין מה אתה אומר לי?", חונייטי מבקש לחזור על ההנחיות, וחמזה קוטע אותו: "אדוני, אני ירדני חופשי, הבן של אבא שלי. אני משרת את המולדת שלי, כמו שהבטחתי בשבועה לעשות עד מותי. איפה היית לפני 20 שנה? הייתי יורש העצר של המדינה הזו בפקודת אבי עליו השלום. נשבעתי לו שאשרת את מולדתי ועמי. אתה בא אליי עכשיו, אחרי שטויות שנעשו לא בגללי, ואומר לי לציית?".

חמזה תובע לדעת מי באמת נתן את ההוראה, אבל חונייטי מגן על המלך וטוען כי הוא פועל בשמו ובשם מנגנוני הביטחון בלבד. "עליי הם מאיימים, מנגנוני הביטחון? אני חציתי קווים אדומים? אני מכבד אותך כאדם, אבל השטויות שאתם עושים עכשיו, לא אני אחראי להן. אתה יודע מי אחראי. הם יהרסו אותנו כולנו".

כמה שעות אחר כך, במוצאי שבת, הודלף לראשונה על מעצר הבית של הנסיך. כבר בערבו של יום הפר חמזה את ההוראות, והקליט את עצמו בסרטון שבו סיפר על הפקודה שניתנה לו. טענתו הייתה פשוטה ומטרידה. בימי אבי, הוא אמר, הייתה ירדן מופת לחינוך, חירויות וממשל תקין. מאז הפכה לממלכת שחיתות, ניהול כושל וסתימת פיות. כמו שהם מתנכלים לכל מי שמדבר נגדם, כך הם מתנכלים כעת אליי.

הנסיך חמזה (צילום: צילום מסך)הנסיך חמזה (צילום: צילום מסך)

לא ניסיון הפיכה

הסיפור הזה רחוק מניסיון הפיכה ואף לא התקרב אליו, ובכל זאת, כזו קריאת תיגר על עבדאללה מפי בן משפחה לא הייתה. גם לא מידת החשיפה. משפחת המלוכה הירדנית יודעת לשמור על עצמה ולהרחיק את סודותיה מהציבור, אף אם הם נוגעים אליו ישירות. דווקא מפאת קרבת הדם ביניהם חש המלך סכנה גדולה. בגידת אח, הנתמך בידי רבים בציבור, היא המסוכנת ביותר. אבל חרון אפו ערער את מחשבתו הבהירה, כפי שקורה לבריות ברגעי זעם קשים. לו היה פועל בקור רוח, כדרכו, אפשר שלא היה נופל בפח שטמן לעצמו.

בשחמט ידוע הביטוי מט מדרגות. על המלך סוגרים שני צריחים, בלי כלים נוספים בינו לבינם, העשויים לשמש עבורו חוצץ. אם יברח מאחד, ילכוד אותו השני. מרגע שעשה חמזה שריר וסירב לציית למעצר הבית, גזר על המלך מט מדרגות. אם יוותר לחמזה על הפקודה, יצטייר כנרפה. ישליך אותו למעצר – יצדיק כל מה שאמר עליו, כי הוא מושחת ומשתיק ביקורת. עבדאללה שכח כי לחמזה חשבון ארוך איתו, והוא ישמח לבזותו בציבור. הוא יצא לקרב, בטוח בניצחונו, ואז עלה על מארב. לכל ברור מי ניצח בסיבוב הזה. מבלי שהוציא ולו מפגין אחד לרחובות, הצליח חמזה להנחיל את מסריו ולהציג את המלך כמנהל כושל ועריץ.

מכל הסיבות הללו, הזדרז עבדאללה להביא את המשבר החריף לקצו. כל עוד האירוע בכותרות, הוא מזין את הביקורת על תפקודו. מן הרגע הראשון הפך העימות להתמודדות בין טוב לרע, בין קברניט של ספינה מיטלטלת שהדיח את אחיו הצעיר כדי למנות את בנו במקומו, ועתה מאבד את קור רוחו. חמזה אינו נסיך ככל הנסיכים. הוא אהוד על הציבור, מזכיר מאוד את אביו במראהו ובסגנון דיבורו, ומייצג עבור הירדנים זיכרון לימים של כבוד הדדי ויציבות.

אלא שהמציאות מורכבת ואינה עשויה שחור ולבן כמו בלוח שחמט. מבין שניהם, על כתפיו של אחד בלבד מוטלת האחריות הכבדה. עבדאללה השני מתמודד עם שלל בעיות הולכות ומחריפות. אבטלה הנושקת ל־40% בקרב צעירים. פליטים סורים ועיראקים במיליונים, קופה מדולדלת, מים בצמצום וראשי שבטים תובעניים ובלתי מרוצים. על כל אלה מתווספים שיעורי התחלואה מקורונה. מדי יום מתים עשרות חולים. המספר חצה השבוע את 7,500 החללים, ומי יודע היכן ייעצר.

ב־2004, כשהדיח את יורש העצר הצעיר, בנה של המלכה נור, פעל עבדאללה ברוח השעה. זה היה העידן שלפני האביב הערבי, ומלכים יכלו לעשות כרצונם. נור ובנה היו אנשי המשטר הישן, ועבדאללה היה בעיצומה של התבססות בתפקיד ובנייה של חוג נאמנים. טבעי שירצה להקיף עצמו בנאמנים. בתרבות השבט, ולרוב גם בחיים עצמם, הבן נאמן מהאח. הדחתו של חמזה דאז הייתה לא רק צפויה, אלא גם טבעית.

אבל נור וילדיה חשו כבעלי מניות שנבעטו החוצה ללא סיבה הגיונית, ושם נטמנו זרעי הפילוג. היחלשותה של ירדן בשנים האחרונות מחזקת את תחושתם כי בסילוקם מהדרך לא היה עוול אישי בלבד אלא גם שגיאה. מאז הם רדפו את עבדאללה בצמתים חשובים, עד שהגיעו לשיא השבוע. "מה קורה בירדן? הגיע הזמן שכולם ייקחו אחריות", צייצה נור לפני כחודש בחשבון הטוויטר שלה, והתייחסה לשיעורי הקורונה הגבוהים. "יותר מדי חברים יקרים, ידידים שהם אוהבים ואזרחים יקרים - נכחדים".

המבוגר האחראי

הסיפור הזה ממחיש כי גם מלכים הם בני אדם. הם פגיעים, יודעים לקנא, ולעתים אף מאבדים את קור רוחם. עבדאללה חש כי יום וליל הוא פועל לשמור על הישרדותה של הממלכה מפני הסכנות. זו התמודדות כפוית טובה ורוויית מתח. על כתפיו מוטלת האחריות לשלמות המולדת ואזרחיה, בעוד היושבים ביציע חופשיים להטיח ככל העולה על רוחם, מבלי לתת דין וחשבון לאיש.

למרות הקשיים, מצליח הארמון כבר שנים לייצב את הספינה, ותמרן בתוך ים זרוע מוקשים. הוא מרבה לזעוק את מצוקתו, לעתים לשווא. בפני אחיו הערבים, הבית הלבן, באוזני האיחוד האירופי, ובעצם בפני כל מי שיכול לעזור. והנה, בעוד המלך נושף ומתנשף בתוך סבך האתגרים, בא חמזה ומבקש לעורר נגדו מחאת המונים. חמתו בערה, והוא החליט להגיב בכוח. בדיעבד, מוטב היה לו אִפשר לחמזה להוציא לפועל כמה הפגנות. הרי הוא ואנשיו מתמחים שנים בטיפול במחאת רחוב.

ביום שני גייס המלך את דודו, הנסיך חסן, לפשר בין הצדדים. המבוגר האחראי מצא שני צדדים המשוועים לרדת מן העץ, ומחכים לכוח שיבוא לחלצם משם. חמזה התבקש וניאות לכתוב תצהיר, שבו הביע נאמנות לאחדות המשפחה, והכיר במאמצי המלך לשמור על יציבותה של ירדן. יומיים אחר כך, שלשום, פרסם עבדאללה הודעה מטעמו. הוא האשים את חמזה בניסיון לזרוע סכסוך משפחתי שיערער את ביטחונה של ירדן, אבל הרגיע כי סכנת הפילוג חלפה.

"מעודי לא הופתעתי, כאבתי וזעמתי כמו במקרה הזה", אמר עבדאללה. הוא ציין כי החקירה תמוצה ותוצאותיה יפורסמו. לאיגרתו הוסיף משפט מהקוראן, המבטא תכונה רצויה אצל הבריות. "המבליגים על זעמם, המוחלים לאנשים", נכתב בפסוק 134 בפרק "בית עמרם". כאן טמון הסיפור כולו. דעתי אכן נטרפה, מודה המלך בעצם, אבל גייסתי את מלוא כוחותיי וסלחתי. "האתגר הזה", סיכם, "לא היה החמור ביותר שידענו, אבל הוא כאב לי מכולם". ועכשיו, נכבדיי, נפנה לטפל בצרות הגדולות באמת.


הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]