לשיבושים במערכת הלימודים בישראל, מערכת החינוך, בשנת תש"ף ובשנת תשפ"א עלולות להיות השפעות ארוכות טווח שיביאו לירידה בהכנסה הצפויה של הילדים שנפגעו לאורך כל חייהם הבוגרים. השפעות אלה עלולות להקרין על כל שנות העבודה הארוכות שלהם, מה שיגדיל אי־השוויון בישראל - כך קובע נחרצות הבנק המרכזי בדוח השנתי שלו על שתי שנות הלימודים בצל הקורונה, שטרם הסתיימו.

בעוד במדינות ה־OECD הצליחו לשמור על פעילות רציפה בזמן הנגיף, בישראל היו שיבושים, מה שיגדיל את הפער בהישגי התלמידים בין ישראל למדינות היחס של ישראל, כלומר במדינות לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח הידוע כ־OECD. לכן המדינה צריכה לשאוף לשמירה על שגרת הלמודים, לכל השכבות, גם השכבות החלשות שהיו מנותקות בזמן הקורונה מפני שלא הייתה להם נגישות ללימודים מרחוק, בהיעדר תשתית נכונה, כלומר אינטרנט, ועדיף בפס רחב במהירות גבוהה, ולחלקם לא היה אף ציוד קצה תואם.

הבנק מבקש להסיק מהאירוע גם על העתיד. בנק ישראל ממליץ להיות מוכן ללימודים מרחוק גם בתקופות חירום אחרות. לשם כך צריכים להצטייד במכשירי קצה, כלומר מחשבים ניידים, גם להעביר צוותי ההוראה הדרכה נאותה, לייעל ולטייב המערכה ללימודים מרחוק. המורים חשים בצורך זה, ולכן מומלץ להתאים חומרי הלימוד לאופן הלימודים מרחוק, כלומר לומדה המתואמת לרמה של התלמיד.

בפועל יש כפרים רבים ואזורים פריפריים עם תשתית גרועה של אינטרנט, סיבה מרכזית לכך היא ויכוח של שנים ארוכות שהיה בין בזק למשרד התקשורת ונפתר רק בחודשים האחרונים. נניח כי המורים העכשוויים יהיו בעלי יכולת ומסוגלות ללמוד כיצד ללמד מרחוק, להפנים שינוי בדרכי העבודה, וכן נקווה שיהיה תקציב רציף רב־שנתי לרכישת מחשבים ולשדרוגם. נקווה שהמחשבים לא ייגנבו בזמן החופשות כפי שהיה בעבר.

בעוד עד כה ההמלצות אפשריות להגשמה, במאמץ רב, שאר ההמלצות של הבנק כמעט לא ישימות. שימו לב, הבנק ממליץ להגיע להסדרים עם ארגוני המורים בעניין התחלופה בין מועדי החופשה של מערכת החינוך לימי סגירת המערכת כדי להגדיל ימי הלימודים הפרונטליים. הבעיה היא שהמדינה והממשלות לאורך השנים פוחדות ואינן יכולה להתמודד עם ארגוני המורים שבחלק מראשיהם נמצא את אותן דמויות לאורך עשרות שנים. הם השולטים ביד רמה ואינם יכולים ואולי אינם מסוגלים (וייתכן שלא רוצים) לשנות סדרי עולם.

שנת הקורונה יכלה להיות הזדמנות לשנות אחת ולתמיד את מבנה תוכנית הלימודים השבועית, לעבור ליום לימודים ארוך, חמישה ימים בשבוע, עם ארוחות צהריים נלוות למי שיבקש, כמו במרבית מדינות המערב. עם חפיפה בין שעות הלימוד לשעות העבודה של מרבית ההורים, מה שיגדיל את פריון העבודה בישראל, בעיקר עבור הורים הממהרים לאסוף את ילדיהם ממערכת החינוך (בדרך כלל נשים שנשארות מאחור ביכולת ההשתכרות).

לימודים בכיתה עם מסכות (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)לימודים בכיתה עם מסכות (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)

ההפסקה הגדולה

עוד ממליץ הבנק המרכזי כי בעת ההחלטה על חזרה ללימודים להתמקד בעיקר בשכבות הנתונות בסיכון מוגבר לנשירה כגון תלמידי כיתה ט' הנמצאים בשלב מעבר בין המוסדות.

אחת הנקודות החשובות היא להביא לצמצום פערי ההישגים בין החזקים לחלשים בחברה. הפסקת הלימודים בתקופת הקורונה פגעה יותר בתלמידים מרקע סוציו־אקונומי נמוך מאשר בחזקים שיש להם נגישות לאינטרנט מהיר וכן מחשבים ושאר ציוד קצה (ואצל חלקם גם הורים שעבדו מהבית מפני שבסקטור שלהם, הייטק למשל, אפשרו כך). הכל לעומת החלשים שהוריהם עבדו פחות מהבית וגם בלאו הכי יכולתם לעזור נמוכה יותר בשל פחות שנות לימוד שצברו במהלך חייהם.

בגלל ההשפעות הרעות של סגירת מערכת החינוך בזמן נגיף הקורונה, נטשו מדינות רבות בעולם את גישת הסגירה המוחלטת של מערכת החינוך ועברו לגישה שהותירה לימודים פרונטליים ככל האפשר במסגרת המגבלות. בישראל, ב־40% מימי הקורונה הייתה מערכת החינוך סגורה פיזית והתנהלה בלימוד מרחוק בלבד, וב־60% מהזמן הייתה פתוחה חלקית. במדינות הייחוס בעולם המערכת הייתה פתוחה 60% מהזמן ורק 15% מהזמן הייתה סגורה פיזית. אחת הבעיות בישראל היא כי מלכתחילה הכיתות צפופות, לכן הלימודים הפרונטליים קשים יותר בזמן קורונה, לעומת כיתות מרווחות יותר, עם פחות תלמידים, בארצות מתקדמות. יש מקום לפתרונות אחרים שכלל לא ברור לי מדוע לא יושמו כגון שימוש בחללים אחרים שאינם כיתה הרגילה: מתנ"סים, ספריות, אולמות ספורט, תיאטראות, אולמות, בתי קולנוע, כולם בלאו הכי היו מושבתים. גם לימודים בחצר בימים נעימים אפשריים.

בנק ישראל אומר כי מחקרים הוכיחו שהפסד שעות הוראה, בעיקר במקצועות הליבה, פוגע בהישגים ובהשכלה לטווח ארוך והקצר כאחד. שימו לב, ההפסד של תלמידים מרקע חלש גבוה ב־55% מההפסד של תלמידים מרקע חזק. עוד עולה כי הלמידה מרחוק כלל לא תרמה לצמצום הנזק מהפסד הלימודים. בנק ישראל לומד מהעבר. בחינה של תוצאות שביתת המורים בשנת תשס"ח, 2008/2007, אז שבתו 48 ימי לימוד, הצביעה בפירוש כי הנשירה מלימודים הייתה גבוהה יותר בקרב הערבים והאוכלוסייה החלשה, כולל נשירה במעבר לתיכון אחרי כיתה ט'. גם מחקרים על תלמידי תיכון בזמן מלחמת יום הכיפורים, שהפסידו לימודים בשל עבודות הג"א שעשו במקום המבוגרים שגויסו לצבא, והפסידו רבע עד חמישית משנת לימוד, מגלים כי נפגעה השכלתם לטווח ארוך.

התלמידים חוזרים ללימודים (צילום: אבשלום ששוני)התלמידים חוזרים ללימודים (צילום: אבשלום ששוני)

המגזר שסבל יותר

אם נחזור לקורונה העכשווית של השנה האחרונה, מתברר בעולם כי תלמידים מרקע משפחתי חלש הפסידו פעמיים: גם לא קיבלו שיעורים פרונטליים שהם זקוקים להם יותר וגם הפסידו את הקשר עם הקבוצות החזקות בחברה שתרמו להם ביחסי החברה והלימודים. הערכה של אחד החוקרים היא כי החלשים יכולים להפסיד 1.2 שנות לימוד בגלל הקורונה בעוד התלמידים מקבוצה חזקה לא ייפגעו כלל. בישראל, 75% מקרב 6,000 מורים שנשאלו בסקר טענו כי הלימודים מרחוק אפקטיביים פחות מהלימודים הפיזיים. ההערכה של 73% מהם היא כי הלמידה מרחוק פגעה יותר בתלמידים מקבוצות חלשות. הורים חזקים יכולים לאפשר שיעורים פרטיים מעבר לעזרה שהם מגישים, ככל שבסולם הלימודים מתקדמים, נפער הפער בין תלמידים להורים אקדמאים לתלמידים להורים לא אקדמאים. התלמידים ה"המצולקים" (כך ההגדרה במקור) שקיבלו פחות שעות לימוד פרונטליות, או שנפגעו בשיעור נרחב מסגירת מערכת החינוך והשיבושים, עלולים להשתכר בימי חייהם 2%־5% פחות מתלמידים שלא נפגעו או משנתונים רגילים בשנים רגילות.

לא נתחבא מאחורי אמירות סתמיות. מי בעיקר נפגע? בקרב יהודים חילוניים יש ל־75% נגישות לתשתיות למידה מרחוק, לעומת 27% בלבד בקרב הערבים. מה מצאתי בנוגע לצפיפות? הצפיפות בבתי היהודים, כלומר מספר הנפשות לחדר בממוצע, נמוכה יותר, מה שמקל בהכרח על הלימודים מרחוק. לפי הלמ"ס, בדירת 4 חדרים גרות בקרב היהודים 3.33 נפשות בממוצע, לעומת 4.96 נפשות אצל הערבים. בקרב היהודים ממוצע נפשות לחדר 0.8, ובקרב ערבים - 1.36 נפשות לחדר.

התוצאה היא ששיעור המדווחים על הרעה במצבם הנפשי של ילדיהם בקרב היהודים היה 25% לעומת 33% בקרב הערבים. נניח כי ההורים מבקשים לעזור לילדיהם כדי שיוכלו לרכוש השכלה באמצעות מורים פרטיים או רכישת מחשב נייד. שעות העבודה בקרב יהודים שעבדו במשרה מלאה אפילו עלו בין מרץ־דצמבר 2020 לעומת החודשים המקבילים אשתקד מ־43.4 שעות ל־43.6 שעות, ובקרב הערבים המגמה הפוכה: שעות העבודה ירדו מ־45.1 שעות ל־42.9 שעות, כמובן שכתוצאה מכך פחתה גם ההכנסה הכספית.

שיעור אלה שדיווחו על החמרה במצבם הכלכלי בקרב היהודים היה בתקופת נגיף הקורונה 42%. לעומתם, בקרב הערבים, האחוזים הם 54%. אם חשבתם כי מצבם של הסטודנטים הערבים טוב יותר (שהרי הם בוגרים ועצמאים לעומת ילדי בתי הספר), טעיתם. שיעור ההשתתפות של סטודנטים בשיעורים במוסדות להשכלה גבוהה ירד בקרב היהודים מ־69.5% לפני הקורונה ל־52% אחרי הקורונה. בקרב הסטודנטים הערבים ירד השיעור מ־75% ל־48%. שימו לב לכך כי שיעור המתחברים לשיעורים מקוונים בקרב יהודים היה 83% ובקרב סטודנטים ערבים 31%. מה הפלא? באין תשתיות ובאין אינטרנט פשוט קשה להתחבר.

במאמר מדובר על הפסד לימודים הפוגע ברכישת ההשכלה, מה שבא לידי ביטוי בהמשך בהכנסה נמוכה יותר של אלה שנפגעו יותר. נגיף הקורונה והעבודה שמציג בנק ישראל דווקא מדגישים את הצורך המיידי בהעלאת שעות הלימוד והיקף ההוראה גם בשנים רגילות, שלא קשורות לקורונה. יותר מורים, יותר שעות לימוד במתמטיקה והרבה יותר שעות ללימודי האנגלית, שכה חיונית לחיי היומיום המסחריים שלנו. נקווה שיום אחד תהיה ממשלה בישראל ויופנו תקציבים לכיוון משפך ההשכלה הנכון. זה יביא ליכולות גבוהות יותר של הקבוצות החלשות, יגביר פריון העבודה שלהם, יעלה היקף התוצר ויביא לחברה צודקת ושוויונית יותר. ככל שהחברה שוויונית יותר, המשק צומח היטב יותר לאורך שנים, ההכנסה לנפש עולה, שביעות הרצון של האוכלוסייה עולה - גם בפריפריה הגיאוגרפית, גם בפריפריה הכלכלית.

זה יביא גם לטיוב היכולות בקרב האוכלוסייה הערבית המשוועת לשוויון. ואולי, כך נקווה, האוכלוסייה המוסלמית, שהחלה לציין השבוע את חודש הרמדאן, אכן תתפלל לימים טובים יותר עם הכנסה טובה יותר.