קשה להגזים בגודל, בעומק, ברוחב ובגובה הטמטום שבניהול המערכה מול איראן בשנים האחרונות. מילא טמטום, אבל בני אדם נהרגו, ומדינת ישראל כשלה בכל המטרות שהציבה לעצמה: התעצמו מספר הטילים ודיוקם, במקביל למשקעי נקם ולכוונות להפעילם.

הפרויקט הגרעיני קודם, האחיזה במדינות החסות התחזקה, והקבינט בישראל דן בראשית השבוע בכובד ראש ב"מדיניות" ניהול הסכסוך.

הסוגיה הגורלית שבפניה ניצב הקבינט הייתה אם יואב גלנט יכהן כחבר בו כאשר יחליטו על מלחמה או שתהיה זו מירי רגב. מנדלבליט קבע כי אפשר לכנס את הקבינט רק "לצורך סקירות ומסירת מידע לשרים", ובהיעדר שר משפטים הקבינט לא יוכל לתפקד כקבינט, אלא אם כן מדובר בעניין דחוף וחיוני ורק בתנאי שמספר השרים בין הגושים זהה. אין צורך להתעמק. טמטום. אז היו שם "מסירות מידע" ו"סקירות", שרובן דווחו בתקשורת. ורגב או גלנט, מי סופר ולמי אכפת, פרט לשניהם.

הישיבה, כך מדווחים, נמשכה כשעתיים וחצי, ונקבע דיון נוסף שבו יקרה מה? כוכבי וכהן יביאו עוד הערכות מודיעיניות מעודכנות ובקשות לאישור מבצעים נוספים? וכל הדיון הזה נערך בלא שהמשתתפים יודעים מה בכלל רוצה מדינת ישראל.

מתקן הגרעין בנתנז, איראן (צילום: רויטרס)
מתקן הגרעין בנתנז, איראן (צילום: רויטרס)

כלומר מה רוצה הקבינט, כלומר מה הם בכלל עושים שם? הדיווחים הרשמיים אינם יכולים לכסות על חילוקי דעות בין צה"ל ושר הביטחון ובין ראש הממשלה וראש המוסד.

ויש פה קאטץ': לרמטכ"ל ולשר הביטחון יש בעיה מנטלית לסגת מהנתיב המבצעי שבו הם נעים זה שנים רבות - וברור שזה לא יקרה בהודעה רשמית. בלא להמעיט מערכן של הערכות המצב של צה"ל ואמ"ן, גם הצד האמריקאי תורם את חלקו להרגעת הקבינט. אני לא יודע מה אמר שר ההגנה האמריקאי לגנץ בביקורו האחרון, אבל אני יודע איך מזהירים באורח פחות דיסקרטי.

"הוושינגטון פוסט" תיאר בסוף השבוע את יחסי ביידן ונתניהו כ"פחות חמימים" מהיחסים עם קודמיו של ביידן בתפקיד וטען כי התקיפה בנתנז הפכה את המחלוקת המבעבעת בין הצדדים לבעיה חריפה.

לפי העיתון, המהלך המיוחס לישראל על פי מקורות זרים - נתפס כפעולת חבלה שמטרתה פגיעה במשא ומתן בין איראן למעצמות. אני שמח לבשר למיליוני קוראיו של הטור הזה שחלק גדול מתקשורת המיינסטרים הביטחונית בישראל החלה לנקוט הערכות מצב דומות.

ובינתיים דווח כי מרבית אנשי המודיעין ששותפו בישיבה העריכו כי ההסכם ייחתם והסנקציות יוסרו. המשמעות? כישלון מוחלט של הקמפיין של נתניהו וכהן בעניין איראן. הבעיה היא כיצד גורמים למידע החשוב הזה ולתובנות הנלוות אליו לחלחל למוח הקולקטיבי של עם ישראל, וכיצד מעלים למשפט הציבור את האחראים ואת הסיבות שהביאו אותם לנקוט מדיניות שפגעה בביטחון ישראל.

השאלה היא אם "חילוקי הדעות" בין ארצות הברית לישראל, כלומר אזהרה אמריקאית, יגרמו לשינוי במדיניות מערכת הביטחון, והיא תיבחן בזמן הקרוב. בייחוד אם לאחר שידווחו על הפסקת הפיגועים בים - ייפסקו גם ההפצצות והחיסולים.