השבוע, הלפני אחרון של מנדט נתניהו להקמת ממשלה, היה גדוש אירועים. חלקם גלויים, חלקם סמויים, חלקם הסתיימו בפיצוץ, חלקם התקדמו, אך הבשורה הגדולה לא הגיעה, לפחת נכון לרגע כתיבתן של שורות אלה.

כך בדיוק העסק הזה מתנהל, כך בדיוק עובד הראש של פוליטיקאי: לא משנה כמה זמן היה לך בהתחלה, המיקוח האמיתי תמיד מתחיל רגע לפני שהזמן אוזל. הישורת האחרונה הגיעה ואיתה המגעים האינטנסיביים שמתרחשים בשני הגושים במקביל וביתר שאת.

הניסיונות להתגבר על הקשיים ולהתיר את הפלונטר נעשו משני הצדדים. בגוש השינוי וכן בגוש השימור עמלו הבכירים והצוותים שעות נוספות כדי להתקדם. במציאות הפוליטית הנוכחית, לגמרי לא ברור איזו משתי המשימות שעומדות בפני שני הגושים היא קשה ומורכבת יותר: להביא שבע מפלגות מכל גוני הקשת הפוליטית למכנה משותף ולהסכמים קואליציוניים, או למצוא פוליטיקאי אחד במדינת ישראל שיהיה מוכן להאמין לנתניהו ולהשלים לו את המניין.

גורמים בגוש השינוי הערים למתרחש בחדרים הסגורים, בשיחות בין לפיד, סער, בנט ואחרים, מעידים כי "נקודת ההנחה היא שנפתלי לא מאמין לביבי. הדבר האחד והיחיד שמסוגל לשנות את המצב, להשפיע עליו ולגרום לו להעדיף ממשלה עם נתניהו על פני החלום להדיח אותו סופית, הוא הרוטציה בתפקיד ראש ממשלה. כאשר בנט הוא הראשון, כמובן".

אפשר להבין את בנט, שאצל לפיד ושותפיו הוא כבר ראש הממשלה בפוטנציה - רק בוא נחתום ועוד מעט אתה נכנס לבלפור. לעומת זאת, איך בדיוק נראית הצעתו של נתניהו, טרם ברור לבנט. איש העסקים יעקב אטרקצ'י, מי שמנהל את המו"מ הקואליציוני מטעם הליכוד, סבור כי את ההצעה הכי אטרקטיבית שומרים לדקה ה־90. לכן הוצע לבנט הרבה, פרט לראשות הממשלה.

יאיר לפיד ונפתלי בנט (צילום: מרק ישראל סלם)יאיר לפיד ונפתלי בנט (צילום: מרק ישראל סלם)

הצעת נתניהו לימינה אף עברה השבוע שדרוג ניכר: נתניהו העביר במרכז מפלגתו בהצלחה ובהליך מזורז את האופציה לאיחוד הסיעות בבחירות הבאות. ההצעה כבר הונחה על שולחן המו"מ עם ימינה: מין ביטחונות לבנט למקרה של ביקורת ציבורית על הצטרפותו לממשלה עם נתניהו. לא משנה מה יהיה הרייטינג ומה ינבאו סקרי דעת קהל לימינה, את שבעת המקומות ברשימה המאוחדת עם הליכוד בנט כבר קיבל, כך שאם יקים ממשלה עם נתניהו, יוכל לגשת לבחירות הבאות בראש שקט, לכאורה. 

הוצע לו הרבה, לבנט, אך את הסעיף החשוב מכולם, זה שמבטיח לו כהונה ראשונה בתפקיד רה"מ, הוא טרם קיבל, כאמור. אם לא תהיינה התרחשויות דרמטיות, הוא הולך לקבל את ה־הצעה בתחילת השבוע הבא: שנה ראשונה בממשלת רוטציה עם הליכוד.

לא כולם שמו לב לגודל האירוע, שמבחינת בנימין נתניהו והקרובים אליו ביותר הוא הדרמטי מכולם. להסכים לעוד ממשלת רוטציה, שעד לאחרונה כונתה בפיו בלעג "ממשלת מוטציה". ולא רק על עצם הרוטציה - אלא לוותר על המקום הראשון בה - אלה שני תרגילים תודעתיים שנתניהו ביצע במהלך השבועות שעברו מאז קיבל מנדט מהנשיא.

יודעי דבר מספרים כי "הפעם זה קרה, למרות שהיה לו קשה ולקח לו זמן ומאמץ. היום נתניהו מוכן לזוז זמנית הצדה ולהיות שני". עוד טוענים יודעי הדבר כי נתניהו לא רק מוכן לזה בעצמו, אלא גם "קיבל אישור מהמשפחה. האנשים הכי קרובים אליו הפנימו כי כדאי להם להשלים עם 'ראש הממשלה בנט'", אם ברצונם לשמר את התואר "ראש הממשלה נתניהו". ברחוב בלפור הפנימו סופית כי ראש ממשלה מלא־מלא נתניהו כבר לא יהיה, לפחות לא בסיבוב הנוכחי. זה או בחירות או להסכים שמישהו אחר, ולא הוא, יכהן ראשון. זו אולי הסיבה לכך שככל שנוקפים הימים, האופציה של בחירות חמישיות מצטיירת בעיני נתניהו כמועדפת על פני אחרות. הוא, כמובן, יעשה מאמץ להקים ממשלה. הליכה לבחירות חמישיות נראית מכוערת ומטורפת בעיני הציבור, ויהיה לזה מחיר. נתניהו ער לכך, ולכן הוא ממשיך במגעים בכל הכוח. אך הלב לוחש לו דברים אחרים, וכדאי לכל מי שעומד לצדו או ניגש למגעים איתו, להביא את זה בחשבון. 

בחזרה למגעים בין הליכוד לימינה: החשש הנוסף שמטריד את בנט הוא ההיתכנות של העסקה, ככל שתהיה טובה ויוקרתית על הנייר. בנט יודע היטב כי הצעת הראשון ברוטציה, גם כשתגיע רשמית, תהיה תקפה רק במקרה שהדיל יסתדר, והממשלה תקום. אם אחרי כל המגעים, המיקוחים וההסכמות, לא תצליח הליכוד לגייס את הרוב המינימלי של 61 בעד הממשלה, נתניהו יעבור לאופציה הבאה, בחירה ישירה לראשות הממשלה או הליכה לבחירות חמישיות - והעסקה תישרף. או אז בנט עלול למצוא את עצמו כמו במשל של הדגים הסרוחים והגירוש מהעיר.

בנט, כאמור, איננו מאמין לנתניהו, אך גם האמון בבנט בסביבתו של ראש הממשלה הוא לא מי יודע מה. בליכוד מספרים בזעם כי במהלך כל הזמן הזה, כמעט מתחילת המגעים, התרברב בנט ביכולתו לגייס "עוד שניים לפחות ואולי אף יותר משניים" מגוש השינוי, אם וכאשר העסקה בין הליכוד לימינה תיסגר בשעה טובה ומוצלחת. "הוא כל הזמן סיפר לנו שידאג ל־61, ועד כה לא קיבלנו שום הוכחות שהוא באמת מסוגל להביא לנו אותם", מספרים הגורמים בליכוד ואינם מסתירים את ייאושם. 

מצב רוח פייסני

אף על פי שהרעיון של "השני ברוטציה" הופנם והשתרש, שמו של אותו הראשון טרם הוברר סופית. בחוגים הקרובים לנתניהו מדברים גם על האופציה של גנץ, לצד האופציה של בנט.

באופן פרדוקסלי משהו, גם אחרי טראומת "ממשלת המוטציה", רוב אנשי הליכוד מעדיפים לראות את יו"ר כחול לבן בתפקיד ראש הממשלה הראשון ברוטציה. על אף שנהוג לחשוב כי המושגים "פוליטיקה" ו"רגש" אינם הולכים יחד, במקרה של הדנ"א הליכודניקי ההפך הוא הנכון. הליכוד היא מפלגה רגשנית שבראשה עומד מנהיג קר וכמעט נטול רגשנות. רבים בליכוד סבורים כי לבני גנץ "נעשה עוול, והיום יש הזדמנות נפלאה לתקנו".

זאת ועוד, בעיני רבים בליכוד גנץ עדיף על בנט גם מהבחינה הכי פרגמטית. בשונה מיו"ר ימינה, המתיימר לתפוס את תפקיד "המנהיג של המחנה הלאומי", גנץ מגיע ממחוזות פוליטיים אחרים. הוא לא "אחד משלנו" ולא מבקש להנהיג את הקהל הימני בישראל. הוא מעוניין להגיע לפסגה הפוליטית, למוקד המוקדים של קבלת ההחלטות. ובשלב הנוכחי השאיפות של גנץ הכי מתאימות לנתניהו.

המגעים בין הליכוד לגנץ החלו וגם די התקדמו במהלך השבוע. אומנם בליכוד העדיפו בזהירות להגדירם כ"גישושים מתקדמים", אבל השיח התנהל, ונתניהו נשמע אופטימי כשדיבר על האפשרות להציע לגנץ להיות הראשון ברוטציה ולהגיע לסיכומים.

גורמים בסביבת נתניהו אף בנו תיאוריה שלמה מדוע כדאי לגנץ ללכת לעוד סיבוב עם ביבי ולא לתת יד לממשלת בנט־לפיד. "מה יש לבני לחפש שם? לא מכבדים אותו אצל לפיד, יורקים לו בפרצוף, סופרים את האצבעות של מפלגתו ואותו אישית לא סופרים בכלל. לא מערבים אותו במגעים. אצלנו הוא יקבל כבוד מלכים, לא רק ראשות הממשלה", טענו אנשי הליכוד בביטחון רב.

התיאוריה שלהם פרחה מיום ליום והמתווכים כבר דאגו להעבירה לגנץ עצמו. עד שהגיע יום שלישי האחרון ואיתו ישיבת הממשלה המפורסמת, שבבת אחת הפילה את כל התוכניות וכמעט סתמה את הגולל על אפשרות של ממשלת רוטציה בין נתניהו לגנץ.

אנשים שדיברו עם נתניהו שעה לפני אותה הישיבה, מעידים שהוא היה במצב רוח פייסני כלפי גנץ. הוא אף ביקש מהשרים וממזכיר הממשלה "לדבר עם גנץ בכבוד, בנחת ולא לעורר מהומות וויכוחים". נתניהו גם התכוון לפתור את בעיית תיק המשפטים בדרך שנראתה הכי טובה עבור גנץ: הוא התכוון להציע ליו"ר כחול לבן לקחת עוד 48 שעות כדי להגיע להסכמות, ובמהלך היומיים האלה לסכם עם גנץ על מינויה של מקורבתו, שרת התפוצות עומר ינקלביץ', לתפקיד שרת המשפטים בממשלת המעבר.

ינקלביץ', סבור נתניהו מסיבותיו, תהיה יותר נוחה לו כשרת משפטים מאשר גנץ. "היא ממילא כבר שרה והיא קרובה לגנץ. כל התפקיד שלה יהיה לחתום על כמה עצירים שבאים למעצר. זו סמכות פורמלית כי זו ממשלת מעבר", הסבירו לנתניהו משפטנים, והוא השתכנע כי זו הולכת להיות הפשרה האולטימטיבית.

הישיבה החלה, האווירה הייתה מצוינת, אף אחד לא רב ולא צעק. נראה היה שהבעיה של תיק המשפטים עומדת להיפתר בקלות, ובאופן מפליא עוד יותר, עניין ממשלת הרוטציה השנייה, גנץ־נתניהו, עומד להתקדם יפה גם הוא. נתניהו ביקש מגנץ להסכים לדחייה של 48 שעות. גנץ, שלא ידע על כוונתו של נתניהו להציע לתפקיד את ינקלביץ', נעתר לבקשה, אף שהבהיר שלא ישנה את דעתו בנוגע למינוי שלו עצמו לתפקיד.

ואז קרתה התקלה האיומה. השרה מירי רגב, שבאה לישיבה טעונה על גנץ עד אפס מקום, לא הצליחה להתאפק כששמעה אותו מדבר על "הדברים החיוניים למדינה" בהקשרו של תיק המשפטים. "ומה עם המינויים לדירקטוריונים שאתם תוקעים וממשיכים לתקוע בשל אי־הסכמות?! זה לא חיוני למדינה? בגללכם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא מתפקדת, אי אפשר לקדם אף תוכנית ואף החלטה", התפרצה שרת התחבורה. נתניהו השתתק מרוב הלם. גנץ רתח.

עומר ינקלביץ' (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)עומר ינקלביץ' (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

הפאזל שנתניהו בנה בעמל רב התפרק לנגד עיניו, והחלקים התפזרו לכל עבר. גנץ הזועם דרש להצביע על מינויו של שר המשפטים תכף ומיד, בלי שום דחיות ובלי שום סיכומים. ההמשך ידוע. נתניהו, שחשש שבג"ץ יאשים אותו בביזוי בית המשפט בשל העובדה שלא הביא מועמד מטעמו לתפקיד, דאג מראש לתוכנית חלופית והעלה את שמו של אקוניס, שעמו שוחח זמן קצר קודם לכן.

באותם הרגעים קיבלתי שיחה מאחד מאנשי הליכוד, מאלה שרק לפני שעתיים טען באוזניי בביטחון רב כי "גנץ בדרך לסגור איתנו". עכשיו הוא כמעט בכה: "זה לא ייאמן, הכל קרס. אחרי מה שקרה הסיכוי שגנץ יתרצה שואף לאפס", אמר במרירות.

למחרת נתניהו חזר בו, הסיר את התנגדותו למינויו של גנץ לשר המשפטים, והאופטימיות הקואליציונית חזרה לליכוד, חרף הפצע שנפער בעקבות ישיבת הממשלה. גם בהצהרות שגנץ השמיע בתקשורת שלפיהן "נכון לעכשיו, זה בכלל לא רלוונטי, אין סיכוי שאכנס לעוד ממשלת רוטציה עם נתניהו", בליכוד העדיפו לשים דגש על צמד המילים "נכון לעכשיו".

מכנה משותף

ביקום המקביל, בגוש השינוי, השיחות הקדחתניות נמשכות שעות על גבי שעות, בזום, בחדר, בבתי קפה ובכל פורמט אפשרי. סער, אלקין, האוזר, בנט, לפיד ואחרים - כולם ידועים כאנשים יצירתיים ואומני הדילים הפוליטיים - מנסים לעשות את הכמעט בלתי אפשרי: להביא אל מתחת לחופה את השמאל, את המרכז ואת הימין, להתעלות מעל הפערים האידיאולוגיים, מעל הדרישות והיצרים - ולהקים ממשלה. העבודה המאומצת נעשית מתוך מטרה להגיע להסכמים עד תום המנדט של נתניהו. אם יצליחו, לפי התוכנית, הם ייגשו לנשיא עם ההצהרה הדרמטית: עלה בידינו להגיע להסכמות ולגייס רוב, תן לנו את המנדט ובקרוב מאוד נביא לך ממשלה על מגש של כסף.

המכנה המשותף שם חזק לא פחות מזה של גוש תומכי נתניהו והוא להעיף את זה האחרון מרחוב בלפור. על אף הרצון העז והמשותף הזה, הפערים עוד גדולים והמלאכה מרובה. גם אומני הדילים הפוליטיים מתקשים במשימת חלוקת התיקים בין כולם כדי שכולם ייצאו מרוצים. כך, למשל, יאיר לפיד דורש את התפקיד היוקרתי של יו"ר הכנסת עבור ח"כ מאיר כהן. לתקווה חדשה יש מועמד משלהם לתפקיד הזה והוא זאב אלקין, שגם מוביל את המו"מ מטעם מפלגתו. אומנם אלקין מוכן להתפשר ולהציע לכהן רוטציה בתפקיד, אך ביש עתיד לא ממהרים להסכים. הוויכוחים אינם פוסקים גם לגבי סעיפים נוספים, ואילו הזמן להתגבר עליהם הולך ופוחת. 

tguvot@maariv.co.il