השנאה ממשיכה לטעת שורש בחיינו הפרטיים והציבוריים. היא עולה ומפעפעת, ואין מי שיעצור בעדה. נפתלי בנט היה בימים האחרונים קורבן של גילוי מכוער כזה כאשר גולש פרסם ברשת מודעת אבל עם שמו. גם איילת שקד נאלצה לשמוע מפי מתנגדיה הפוליטיים מילות נאצה שנדמה שטרם נשמע כמותן בזירה הפוליטית.
עידן האינטרנט מעלה סומק על לחיי השונאים המתלהמים. הם זוקפים את ראשם בגאווה מבלי לחשוש. ים הגידופים הנפלט מפיהם הולך ומתעצם. אין מי שימנע זאת. מוכי נפש מגיבים על הדיכאון האוחז בהם בשפה מתלהמת כאילו מדובר בתרופה נגד האפרוריות וחוסר התוחלת בחייהם הפרטיים.
נדמה שדם השנאה זורם בעורקיהם של אזרחים רבים במדינה, ונשאלת השאלה שעד כה אין מי שישיב עליה: כיצד חוסמים את ים הגידופים והקללות? כיצד שמים קץ למערכת הבלתי פוסקת של השמצות ומילות נאצה שהפכו ללחם חוקם של רבים בקרבנו?
דור חדש של צעירים הולך וקם, וזו השפה שהם שומעים השכם והערב, ואנחנו חוששים שמא היא תהפוך ללחם חוקם, ושפת היומיום שבה גידופים ונאצות תהיה חלק מקובל מהדרך שבה פונה איש לרעהו או לאויבו.
ככל שנרבה לעסוק בשאלה הנוקבת הזו אנחנו מגיעים למסקנה כי רק דרך אחת תוכל לשים קץ למגיפה הקשה הזו: דרך החינוך. יש להכריז לאלתר על תוכנית חינוך לאומית שבה בכל מוסד לימודי - מגן הילדים ועד האוניברסיטה - ייכללו שיעורי חובה של תרבות ונימוסים.
יש להשריש בלבם ובמוחם של כל צעירי הדור הזה וזה שיבוא את כללי ההתנהגות האנושית המקובלת והראויה. גם מנהיגינו מן הראוי שיבדקו היטב את מילותיהם בטרם יוציאו אותן לנחלת הכלל. עליהם לעדן את שפתם הקשה והמכאיבה. גם יריב וגם מתנגד פוליטי הוא בן אנוש הראוי ליחס של כבוד והוקרה.
אנחנו מכריזים בזאת על תקופה חדשה של עידון דיבורי ונפשי, שבה יחס של כבוד לזולת ישרור במקומותינו. ויפה שעה אחת קודם. ד