כאשר הכלה מיועדת לצרכים טקטיים, היא לעתים מבורכת ומהווה חלק מסל הכלים בהתמודדות. אבל כאשר ההכלה כבר הופכת לאסטרטגיה, הצד השני עלול לפרש אותה כחולשה, כפחדנות וכחוסר רצון להתמודד.
כאשר מסתכלים, לנוכח המהומות הקשות וההתפרעויות האלימות, על ההתמודדות לאורך זמן עם ערביי ישראל, לא צריכים להיות מופתעים. מדינת ישראל, לאורך שנים רבות, הכילה ומכילה ברמות השונות התנהלות בלתי חוקית של רבים במגזר הערבי ולעתים אף אינה מיישמת כלל את החוק בחברה הערבית, זאת בניגוד ליתר החברה הישראלית. כאשר במשך שנים ארוכות מדינת ישראל אינה אוכפת את החוק במלואו בחברה הערבית, רבים באוכלוסייה זו תופסים את המדינה ומערכת האכיפה שלה כחסרת חוט שדרה.
כזכור, זו לא הפעם הראשונה שפורצות מהומות בקרב ערביי ישראל. המהומות הגדולות והמתמשכות היו בפעם האחרונה באוקטובר 2000, אבל גם מאז נרשמו אירועים רבים של מהומות נקודתיות, כמו בקרב ערביי יפו ובוואדי ערה. זאת כמובן בלי לגעת בערביי מזרח ירושלים, שנהנים מהזכויות של תושבים במדינת ישראל, אבל גם שם לא מתבצעת אכיפה כמו מול אזרחים נורמטיביים במדינה.
המהומות, שפרצו עוד לפני תחילת מבצע שומר החומות, ובוודאי כעת כאשר מתנהלת מלחמה נגד חמאס ברצועת עזה, חושפות את מה שזיהינו והתרענו מפניו לא פעם – את רמת האלימות הגבוהה בחברה הערבית, הן בתוכה והן כלפי חוץ.
אין לי ספק שהשלב הראשון חייב להתמקד בדיכוי מהומות המחבלים - אלו שביצעו לינצ'ים, אלו ששרפו בתי כנסת וספרי תורה, אלו ששרפו מאות מכוניות ופגעו בתשתיות ואלו שעצרו באיומים כלי רכב בצירי תנועה ראשיים בנגב והציתו אותם. נגד כל אלה חייבת להיות הפעלת כוח משמעותית, הן בכמות השוטרים והן ברמת האגרסיביות שהם צריכים להפעיל. על מנת שהשוטרים יבצעו בהצלחה את המשימה החשובה הזו, הם זקוקים בשלב המידי לגיבוי משפטי, פיקודי וציבורי.
מעבר לטיפול מהיר ותקיף באירועים האלימים, מה שנדרש במקביל לבצע הוא ששוטרים יעברו בית־בית במגזר הערבי, יחפשו כלי נשק בלתי חוקיים, ומי שייתפס – מערכת המשפט תטיל עליו עונשים כבדים מאוד, שיביאו גם להרתעה. משימה זו תצריך כוחות גדולים, שלאורך פרק זמן לא קצר יתמקדו במשימת מיגור תופעת הנשק הבלתי חוקי.
כמו כן, במסגרת מילוי תפקידם, ראינו לעתים מראות קשים של תקיפות שוטרים. כאן המקום להדגיש שפגיעה בשוטרים בכל צורה שהיא אינה פוגעת רק במשטרה אלא הרבה מעבר לכך - באזרחי מדינת ישראל ובסמלי השלטון.
אכיפה חסרת פשרות
על רקע התופעות הקשות שאנו נחשפים אליהן בתקופה זו, הטיפול המשטרתי האגרסיבי הנדרש יהווה רק את השלב הראשון. השלב השני צריך למעשה לחבר את כל גופי האכיפה במדינת ישראל, מתוך הבנה שאי-כיבוד חוק הוא תופעה גורפת ויש להתמודד מולה מערכתית.
העבריינות בחברה הערבית אינה באה לידי ביטוי רק באלימות, בצבירת כלי נשק או בגביית דמי חסות. היא משהו כולל, ומדינת ישראל חייבת לבצע אכיפה חסרת פשרות בכל מקום ובכל אירוע, גם אם הוא נקודתי. יש צורך בחשיבה על מדיניות האכיפה גם לטווח הארוך יותר. עד היום המדינה השקיעה מאות מיליוני שקלים כדי להקים תחנות משטרה במגזר הערבי, אבל חלקן הוצתו ואין בהן בכלל שוטרים.
אני מאוד מקווה שגם בתי המשפט יספקו רמת ענישה ההולמת את ההתנהגות החבלנית והפגיעה בחיי אדם, ויחדלו מהסלחנות הבלתי מובנת שלהם. רמת הענישה כלפי הפורעים מקרב ערביי ישראל צריכה להיות תואמת את זו של מחבלים. ענישה משמעותית תעביר מסר ברור ותיצור הרתעה.
למשטרה אומנם אין הכלים המשפטיים, אך יש לה כלים רבים משל עצמה. עם זאת, אין ספק שהשב"כ יכול לסייע. זאת מאחר שמדובר בטרור, ולשב"כ, האמון על המלחמה בטרור, יש אפשרויות משפטיות רחבות יותר בתחומי המודיעין והחקירות.
בנוסף יש לבצע חשיבה משמעותית כיצד מעקרים את מתן הלגיטימיות להתפרעויות. הפורעים, הן בערים המעורבות והן בערים הלא מעורבות, מקבלים רוח גבית מטרידה ממנהיגים בציבור הערבי, המנסים להסביר מדוע אין בעיה עם אותם פורעים, ובמידה מסוימת הם אף מדבררים אותם. תופעה זו עלולה לגרום לרוב הדומם בחברה הערבית להזדהות עמם ואף לעודד הצטרפות למעגל פורעי החוק.
בסופו של הליך, אין לי ספק שאם לא נפעיל הרבה מאוד כוח, לא ירחק היום שבו נמצא את עצמנו במצב גרוע בהרבה, בוודאי כשמדובר בציבור שחלקו אלים. אם המשטרה, השב"כ ומערכת המשפט לא יתמודדו באופן חד־משמעי וירכזו מאמץ משולב נגד גל ההתפרעויות, הדבר עלול להוביל לאנרכיה.
הכותב הוא ניצב בדימוס במשטרת ישראל