1 שלל השמועות והידיעות שהציפו את הרשתות החברתיות, ובכלל זה וואטסאפ, בלילה שבין שני לשלישי עוררו שמחה גדולה בטרם עת בישראל. במדינה שלא רוותה ניצחונות גדולים מול אויבים מרים כמו חמאס וחיזבאללה, אפילו חצאי ידיעות מלבנון על חלוקת לחם ומים כסגולה לבריאותו של חסן נסראללה עוררה מיד מיני־דרמה, כשהמוני בית ישראל מייחלים לקצה של אינדיקציה שתאשש את המידע כי האיש גוסס/מת/במצב של מוות קליני. אולם אינדיקציות שכאלה בוששו להגיע. לצד הדיווחים על מצבו הבריאותי המתדרדר של האיש והשיעול, הגיעו גם דיווחים, בעיקר בכלי תקשורת שהם פרו־חיזבאללה, כי נסראללה מתפקד ונפגש עם אנשיו.

בסך הכל בן 61, עם רפרטואר של לחימה מול ישראל ובעיקר של לחימה פסיכולוגית מול הציבור הישראלי, הפך נסראללה לאחד האנשים השנואים ביותר במדינה. קשה לחשוב על אישיות אחרת שהצליחה לעורר כל כך הרבה רגשות של שנאה ומשטמה, ונסראללה הרוויח זאת בצדק. הוא הפך ל"שטן הגדול", בעוד סנוואר ואחרים בחמאס נחשבים ל"שטן הקטן". ואכן, הקשר בין נסראללה לסנוואר וחמאס היה זה שעורר בעצם את הדיווחים על מצבו הבריאותי.

הישאם ספי א-דין והבן של מוספא בדר א-דין (צילום: רויטרס)הישאם ספי א-דין והבן של מוספא בדר א-דין (צילום: רויטרס)


ביום השנה לנסיגה הישראלית מדרום לבנון התייצב נסראללה מול המצלמות כדי לברך את "ההתנגדות הפלסטינית" על הישגיה מול צה"ל, ולהזכיר ללבנונים מי הצליח כבר בעבר לגרום לישראלים לסגת. אולם הייתה זו טעות מצדו, בהתחשב במצבו הבריאותי, להתעקש ולנאום בשידור חי במסגרת אותם אירועי "יום הניצחון". נסראללה השתעל ללא הרף וניכר היה שהוא חולה, אולי אפילו חולה מאוד. האם מדובר בקורונה או בדלקת ריאות? בצד הישראלי העריכו שמדובר בקורונה, אך לא ניתן היה לקבוע בוודאות. וזאת דווקא בימים שבהם לבנון עדה לירידה משמעותית במקרי התחלואה ובעיתונות הלבנונית מדווחים על הקמת מפעל לייצור חיסונים של אסטרהזניקה.

כך או כך, ברור שהנאום היה טעות מביכה. אם היו לצדו של נסראללה ייעוץ תקשורת רציני או חברת יחסי ציבור, היו מן הסתם עוצרים אותו מכוונתו להתראיין ולהפוך במידה מסוימת למטרה ללעג ברשתות החברתיות, בוודאי אצל האויב הישראלי.

חסן נסראללה (צילום: חדשות הערב, כאן 11)חסן נסראללה (צילום: חדשות הערב, כאן 11)


גם ביום רביעי בצהריים קשה היה לקבוע מה מצבו הבריאותי של "א־סייד", האיש שזכה למעמד של חצי אל בקרב השיעים בלבנון ונחשב לשנוא נפשם של הסונים והנוצרים, ומעולם לא טרח למנות לעצמו באופן רשמי יורש במקרה של מוות או מחלה קשה. אולם בכל זאת, ניתן לומר ברמת ודאות גבוהה יחסית כי האיש שיירש את נסראללה יהיה בן דודו (מצד האם), האשם סאפי א־דין.

כבר ב־2008 פורסמו דיווחים ראשונים בכלי התקשורת שסאפי א־דין, איש דת שיעי ובכיר בחיזבאללה, זכה לברכת הדרך של האיראנים כיורש המיועד. הוא נולד ב־1964 בכפר דיר קאנון שבדרום לבנון ועשה דרך זהה כמעט לזו של נסראללה, המבוגר ממנו בארבע שנים בלבד. נסראללה גדל אומנם בפרברים הדרומיים של ביירות, אך אביו הגיע מהכפר באזורייה בדרום לבנון, ובדומה לבן דודו חסן, גם האשם התחנך במכללות הדת השיעיות המפורסמות של נג'ף וקום (עיראק ואיראן, בהתאמה).

הוא נחשב לחבר הגרעין המייסד של חיזבאללה ב־1982 ולאחר מכן התמקד בלימודי דת בחו"ל. ב־1994, שנתיים לאחר מינויו של נסראללה לתפקיד מזכ"ל הארגון (לאחר חיסולו של עבאס מוסאווי), התבקש על ידי נסראללה לשוב ללבנון ולקחת עליו את תפקידו הקודם של המזכ"ל הצעיר - ראש המועצה המבצעת של חיזבאללה. סאפי א־דין הוא חבר מועצת השורא שמונה כשישה־שבעה חברים וחבר "מועצת ההחלטה", מג'לס אל־קראר, הגוף המשמעותי ביותר בחיזבאללה, שקובע גם את זהות המזכ"ל.

וחשוב מכל, מלבד קרבתו המשפחתית לנסראללה הוא נחשב למקורב מאוד לאיראנים. הוא למד בקום כאמור, ומעבר לכך עבר "קורסי הכשרה" של משמרות המהפכה, שהכשירו אותו לתפקידו הבכיר בחיזבאללה. הוא אחראי בין היתר לענייני הרווחה והחינוך בארגון, ונחשב בנוסף למפקד אזור הדרום.

ייתכן שהצעד המשמעותי ביותר שלו לקראת קבלת תואר היורש היה דווקא נישואי בנו, סייד, שהתחתן ביוני 2020 ללא אחרת מאשר בתו של קאסם סולימאני, מפקד גיס אל־קודס שחוסל בינואר 2020 בידי האמריקאים. הנישואים הללו מחברים את סאפי א־דין בקשרים הדוקים ל"בעלי הבית" האיראנים, ובעיקר למשמרות המהפכה.

מועמד אפשרי נוסף לירושת נסראללה הוא הסמזכ"ל נעים קאסם, אולם קאסם נחשב לדמות סמלית יותר, משהו כמו סגן הנשיא בארה"ב, ולאו דווקא כיורש המיועד.

נסראללה נחשב כמובן לדמות כריזמטית במיוחד, שמעוררת אימה בצד הישראלי. אך הארגון רחוק מלהיות מופע של איש אחד, ולמרבה הצער הוא ישרוד גם את לכתו "בטרם עת". ורק נזכיר שהיה בישראל מי שחשב שחיסולו של מוסאווי יחליש את חיזבאללה. ואז הגיע נסראללה.

# # #
ואולי השאלה הבוערת יותר מבחינת ישראל בימים אלה אינה מצבו הבריאותי של נסראללה, אלא דווקא הלקחים והמסקנות ששואב חיזבאללה מ־12 ימי הלחימה בין ישראל לחמאס. חגיגות הניצחון של חמאס עלולות לעורר את התיאבון אצל הארגון השיעי, על אף תמונות ההרס הנרחב בעזה שהבהירו לחיזבאללה את המחיר. מצד שני, בשונה מחמאס, שתלוי בהסכמת ישראל בהכנסת כספים לשיקום הרצועה, לחיזבאללה יהיה קל יותר לשקם את לבנון במקרה של מלחמה נוספת, והאיראנים ייתנו להם צ'ק פתוח.

יתרה מכך, חיזבאללה ראה כיצד ירי הרקטות מעזה לא פסק לרגע, ואפילו מתקפת ה"מטרו" המפורסמת של ישראל לא הצליחה לערער את הארגון. רוב חמושי חמאס נותרו ללא פגע למרות החגיגות המוקדמות על כך ש"עשרות ואולי מאות אנשי חמאס נקברו בהפצצה של המנהרות". ניתן רק לשער שגם במקרה של חיזבאללה ללוחמי הארגון ישנם מספיק מקומות מסתור ומספיק רקטות כדי לתקוף את ישראל ללא הרף, ואם צה"ל ינסה לפעול רק דרך האוויר ובארטילריה, כפי שעשה בעזה, המערכה תסתיים ללא תוצאות והעולם כולו ישוב ויאשים את ישראל דווקא בפשעי מלחמה.

אך אפשר לשער שבמקרה הלבנוני, גם חיזבאללה וגם ישראל יודעים ומבינים שחיל האוויר בלבד לא יספיק, ואנו עלולים למצוא עצמנו במלחמה של ממש, כולל קרקעית, שיהיה קשה לנבא את סופה.

2 בינתיים יחיא סנוואר הופך עצמו ובמהירות לחסן נסראללה הבא. האיש שמסתמן בעולם הערבי ובזירה הפלסטינית כמנצח הגדול של המערכה בעזה לא מפסיק להתעלל בדעת הקהל בישראל, ובעיקר במקבלי ההחלטות כאן.

איימו שיפגעו בבכירי חמאס? אז אמרו. האיש יוצא לצעדה ברחובות עזה ומצהיר כי אינו חושש מהישראלים. אמרו שיקשרו את שיקום עזה לנושא האסירים? אז אמרו. סנוואר כבר נוקב במחיר – 1,111 אסירים. "תזכרו את המספר הזה", הפציר בעיתונאים, כמו אדם שיודע כיצד להוריד את ישראל על ברכיה. רק נזכיר שבעסקת גלעד שליט, לאחר 22 שנים בכלא, סנוואר היה זה שהתנגד נמרצות להשלמתה בטענה כי שחרור 1,027 אסירים בתמורה לחייל הישראלי אינו עסקה טובה מספיק לחמאס. השב"כ החליט להכניסו לבידוד כדי למנוע ממנו אפשרות לסכל את העסקה.

מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, במסיבת עיתונאים ברצועה (צילום: מג'די פתחי/TPS)מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, במסיבת עיתונאים ברצועה (צילום: מג'די פתחי/TPS)


סנוואר, צריך לומר, הצליח ליצור הישג תעמולתי הסברתי מופלא, משום מקום, מאפס. נקודת הפתיחה שלו הייתה רעה: חמאס הוא ששיגר שש רקטות לעבר ירושלים ופתח במלחמה תוך שהוא משנה את המשוואה, ויורה מתוך מרכזי אוכלוסין לעבר מרכזי אוכלוסין. יותר רע מזה קשה לדמיין. ובכל זאת, סנוואר הצליח לעשות שני דברים במקביל: למתג את חמאס כמנצח של המערכה ולמתג את עזה כקורבן.

אל תדמית הקוזאק הנגזל שלו, אם תרצו, התלווה קמפיין תקשורתי מתוזמר של האחים המוסלמים באירופה, יחד עם כלי תקשורת מערביים
ובעיקר אמריקאיים "ליברליים", ששמחו על ההזדמנות לחסל חשבונות עם ישראל, בטח לנוכח החיבור בין נתניהו לבין הנשיא לשעבר טראמפ. ישראל הפכה לזו שנחלה תבוסה במערכה בעיני הפלסטינים, ובאותה נשימה לזו שטבחה בילדים ובנשים חסרי ישע בעיני העולם. ניתן לשער שאף אחד בישראל לא ישלם על המחדל ההסברתי הזה. בכל זאת, התחום נמצא תחת סמכותו של ראש הממשלה. אולם המחדל ילווה אותנו עוד שנים קדימה, בכל מערכה עתידית, מול חמאס או מול חיזבאללה.

ומה הלאה? לא הרבה. עוד במהלך המלחמה כבר היה ברור ש"מה שהיה הוא שיהיה". תיאטרון האבסורד יימשך כל עוד הגישה בישראל לא תשתנה. ישראל תאפשר הכנסה של מאות מיליוני דולרים לשיקום עזה, שיופנו לזרוע הצבאית של חמאס, לבניית מנהרות ולשיקום המערך הרקטי שנפגע. בכירי הארגון ימשיכו להסתובב להם ברצועה, בקטאר ובטורקיה, ויעשו ככל העולה על רוחם, מתוך הבנה שישראל לא תפגע בהם.

ובסופו של דבר, ממש כפי שקרה השבוע, יגיע בלון התבערה הראשון ולאחריו הרקטה הראשונה, והסלמה נוספת כבר תהיה מעבר לפינה, וחוזר חלילה. כל זה, כאמור, כל עוד ההנהגה בצד הישראלי לא משתנה, או לא משנה את היעדר האסטרטגיה שלה כלפי עזה וחמאס.