זהו השבוע שבו ישראל עתידה לצאת לדרך חדשה עם ממשלה קצת מוזרה וקצת מיוחדת, שנתפרה לצורכי העת הזו, ועיקרם שניים: להחליף את שלטונו המתמשך, המפלג והמסוכן של בנימין נתניהו, וניהול ענייני המדינה בשקט, בצניעות, בתודעת שליחות, בחרדת קודש, תוך הפסקת השנאה, ההסתה, הפלגנות והשיסוע.
בבית הנשיא ובלשכת ראש הממשלה יתמקמו בקרוב שני אנשים מוכשרים ואמביציוזיים שעתידם עוד לפניהם. שניהם צעירים, שניהם אנשים מאמינים, שניהם מבינים את גודל השעה והאחריות. אינני אדם דתי, אבל אני אדם מאמין, ואני נושא תפילה להצלחתם. לו יהי.
בעוד שנה, שנתיים או שלוש שנים הוא יהיה "ראש ממשלה לשעבר", ואם יצליח בכהונתו לקדם את ישראל, לנהוג ממלכתיות ולשים את האזרחים במרכז – עשוי הדבר להשיג לו דיבידנדים פוליטיים לא מבוטלים.
ביחד איתו ייכנסו לבלפור (אם יפנו אותו...) רעייתו גילת, אישה צנועה שתאפה לבטח בכל יום שישי ארבע עוגות: שניים למחלקת הילדים בהדסה ושניים לשערי צדק. בבית יהיו שוב ילדים, אך לא בני 30.
זהו הרכב פוליטי מיוחד, שנתפר לסיטואציה של תיקו פוליטי משתק. רשות הדיבור כעת לדירקטוריון ולמנהל הראשי.
הבו לנו שפיות, הבו לנו נורמליות, תנו לאהוב זה את זה, אל תפלגו אותנו, אנחנו רוצים לנשום אוויר פסגות, להיות אחיעזר ואחיסמך. כי בשלה העת.
לו רק ניתן היה להעתיק את התרבות והקמפיין לנשיאות אל המגרש הפוליטי, זה היה נהדר. את הממלכתיות והנדיבות של המנצח כלפי "יריבתו", ואת ברכתה הכנה והלבבית של מרים פרץ לנשיא הנבחר. הלוואי.
שני דברים הקשורים לכך צדו השבוע את עיני: האחד, ציוץ של הפעיל החברתי עו"ד ברק כהן, שסיפר על מפגש שלו עם איש ימין, שבו גילה שהשד לא כל כך נורא.
לאורך כל הדרך לא איבד לפיד קשר עין עם המטרה המרכזית: להביא לסיומה של כהונת נתניהו. בדרך לשם הוא קידש את המעשה על פני העושה והצליח לשנות, כפי שהבטיח. אם הממשלה שהרכיב תוציא את ימיה ואם לאו, המהלך הזה מייצב את לפיד כ"מבוגר אחראי" וכאיש רציני, באופן שעשוי להשיא לו דיבידנדים פוליטיים לא מבוטלים במעלה הדרך.
הוא עשה לא מעט דברים טובים בביטחון, בכלכלה, בשלום ואפילו בחיסונים. הייתי רוצה ומצפה שגם מחנה המתנגדים שלו (ואני בתוכם), נהיה די אצילים כדי לומר לו תודה על מה שעשה ונתן. ואשים נפשי בכפי, אומר זאת וארד למחתרת: אני בעד חנינה לנתניהו. אינני רוצה לראות אותו בבית הסוהר. אני רוצה שיתחייב שהוא יוצא מהחיים הציבוריים ושימחלו לו על חטאיו. לא אצטער אם זה יקרה בתהליך סדור וגלוי.
הוא וצוות השגרירות מעמיקים כעת את ההיכרות עם המנגנונים הכלכליים ועם גורמי הממשל, וחותמים על שורת הסכמים שייכנסו בקרוב לתוקף. היעד הוא לאפשר לישראלים ולחברות כבר ב־2022 מעמד תושבות ואישור עבודה באיחוד האמירויות.
בשיחות מסדרון עם בכירי ממשל וכלכלה אתה למד ששלב ההתלהבות והסקרנות ההדדית כבר עבר. האמירותים רוצים כעת תכלס. בעוד החברות הישראליות מחפשות כאן כסף, מבקשים המקומיים מהישראלים "דמי רצינות" והשקעה הדדית. התפיסה שלהם גורסת: עסקים עושים עם בני אדם, בואו נכיר קודם זה את זה; הישראלים רוצים קיצור דרך ולומדים בדרך הקשה שזה לא ילך.
הסיפור הגדול כאן הוא הקרנות המוחזקות על ידי בני משפחת המלוכה ומקורביהם. הם הגופים הפיננסיים הגדולים, והכנס שנערך השבוע בדובאי הוא הראשון לאחר עידן הזום ובהיקף שכזה. הפוטנציאל עצום.
התיירים הישראלים יגיעו לכאן שוב באוקטובר עד מרץ, שהיא עונת התיירות. מקסים כאן ובטוח. אכן עידן חדש. אני עוד אשוב. ובקרוב. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף