הסינים איחלו לשונאיהם חיים מעניינים, ואין ספק שאת ה"עניין" שלנו אנחנו מקבלים במנות גדושות. להקביס. החלק הפחות "מעניין" הוא המעבר לשגרה משעממת יותר וקטלנית פחות. כדי להגיע אל המנוחה הנכונה ובעיקר אל הנחלה הנכונה תעשו לעצמכם טובה ותשכחו את האוסף הביזארי של הצעות והחלטות ומה באמת חייבים לעשות (!!!) כלקחי המבצע בעזה.
כמו לתקוף מיד אחרי הבלון הראשון, להרוג את מוחמד דף וגם את סנוואר, להיכנס לעזה ולגמור את העבודה, להעביר את הכסף הקטארי דרך הרשות, להכניס רק עזרה הומניטרית, לשחרר את השבויים והחיילים... ועוד ועוד כהנה וכהנה.
אומרים שיש כמה מטורפים שטוענים כי יש להגיע מיד לשיחות ישירות עם חמאס, משם להסכמה על הודנה והסדרה ארוכת טווח, ובהמשך להצטרף לוועדה בינלאומית שתדון בנושא המדינה הפלסטינית וירושלים כפתיח למו"מ הגדול בינינו ובינם. כאמור, רק מטורפים חושבים שיש בזה היגיון מסוים.
בינתיים אנחנו במשחקי הכס של הממשלה הבאה ובמבוי סתום, אבל לא אלמן ישראל. יש מוצא. וקווי המתאר שלו הולכים ומתבהרים ומקבלים משנה תוקף, בייחוד אחרי הסבב האחרון. לא מדובר בחזון, גם לא בפתרון, אלא במעקב אחרי תהליכים מוכרחי מציאות שקורים בימינו אנו. מדובר בהיפרדות בשלבים. הראשון מהפלסטינים באמצעות שיחות שתי מדינות. השני בהיפרדות מגזרית גיאוגרפית של שבטי ישראל במדינת ישראל גופא.
בהוט משדרים עכשיו סדרה חדשה, "המדריך לג'נטריפיקציה" שמה. הפרק הראשון (לא ראיתי את השאר) מספר על התהליכים הכלכליים (נדל"ן) והאידיאולוגיים־דתיים (ייהוד) ביפו. זוהי דוגמית, אולי הבוטה שבהן, של התהליך הגדול של מעבר לג'נטריפיקציה שבטית וגיאוגרפית, שהיא חלק מתהליך ההיפרדות של שבטי ישראל בינם לבינם.
בינתיים מדברים פה על איחוי ואחדות, אבל צריך לדבר על ההתפוררות הפנימית שמתחוללת כיום הן בחברה היהודית בתוכה, והן בין החברה היהודית והערבית במדינת ישראל. המאבק הוא על זהותה של ישראל הדמוקרטית מול זו האמונית, והצדדים הולכים ומתבצרים בעמדותיהם.
כולל במתחמים הגיאוגרפיים שלהם. סבב הפשיזציה היהודית האלימה בחסות מערכת הביטחון והתגובה האלימה הערבית, שהיא גם לאומנית וגם עבריינית, הפכו את המגמה המסתמנת של ג'נטריפיקציה אתנית (גם במובן הקהילתי והזהותי) לצורך של כל מגזר לשמר את ערכיו ולהגן פיזית על זהותו הנפרדת מזו של שאר המגזרים ועל ביטחונו האישי והמשפחתי.
מה שיוצר את הצורך בחלוקה מגזרית גיאוגרפית ובבועות אתניות וזהותיות הוא הפער הבלתי ניתן לגישור בין בועה ובועה. בין דתיים לחילונים, בין יהודים וערבים, בין דתיים לבין עצמם, בין מתנחלים לחרדים, בין ערבים בינם לבינם, בין אסלאמיסטים לנוצרים, בין צ'רקסים לדרוזים (וברמה הכלכלית בין עשירים לעניים) - ומה אתם יודעים? זה קורה כבר כיום, וזה הואץ בעקבות פרעות סבב הדמים וההרס בעזה והנכבה.
ג'נטריפיקציה זהותית
בעצם כבר כיום נחלקת מדינת ישראל ליחידות גיאוגרפיות אוטונומיות על פי חלוקה מגזרית. יש ערים, שכונות, כפרים, יישובים, קיבוצים שמפורצפים באותם תווי פנים וזהות וכולם בועות מגזריות, ומה שמאחד אותן הוא אידיאולוגיית הגדרות הגבוהות. אני לא יודע אם זו אידיאולוגיה טובה או רעה, אבל אני יודע שלפעמים, כאשר אין מוצא, גדרות גבוהות יותר עושות שכנים טובים יותר. הרי אף אחד לא רוצה שאיזה שכן, חייזר, לך דע מאיזה כוכב נחת כאן, יכתיב לו את חוקי המשחק.
כל בועה גיאוגרפית תתנהל על פי מפת ההסכמה הפנימית הרחבה ביותר, עם חלוקה ברורה בין חוקי מדינה לחוקים מקומיים ולחוקת המדינה הפדרטיבית שתאושר (סוף־סוף) בידי הרוב בישראל רבתי. השפה הרשמית עברית, גם אם השפה השלטת בבועות מסוימות היא ערבית או יידיש.
תהיינה התנגשויות? ודאי. כדי למנוע מלחמה נון סטופ אמורים עשרות צוותים לשבת מאות שעות כדי לתחבל מנגנון שיאפשר לכל בועה לחיות על פי דרכה וימנע אלימות או ימנע התפרקות כללית אם חילוקי דעות ייצאו מכלל שליטה. ממשל חרדי ודתי יאפשר למאמיניו להקריב קורבנות זבח או להשיא בנות 14? זבש"ם. יש נורמות וחוקים בינלאומיים ושהעולם יתמודד איתם ועם השבטים בסודן שנוהגים כמוהם ואיש לא מכהה בהם, והחוקה העל־בועתית תקבע אם המשטרה תתערב וכיצד. כנ"ל אסלאמיסטים, חילונים וכל השאר.
התהליך שעובר כיום על תל אביב וירושלים הוא לא כמשל אלא כדוגמה למציאות שיש לחזק אותה. תל אביב כגוש דן תמשיך להיות בירת החילונים עם שכונות אקסטריטוריאליות שיחיו כמיעוט על פי דרכן כמו בני ברק. ירושלים תהיה דתית וחרדית, מעין הוותיקן של היהדות, בלא שתהיה מניעה שתמשיך להיות בירת ישראל וגם שם מטבע הדברים יהיו שכונות בתנאי מיעוט.
מיעוטים שאינם "שייכים" לתושבי הרוב החרדי או הדתי־לאומני־יוני לא יאכלו חזיר בפרהסיה ביום כיפור ולא יתלו דגל אש"ף בהתנחלויות ביום העצמאות. מי שלא מתאים לו יפרוש מבועת הרוב בתהליך דילול טבעי, וממילא כל מי שרצה לחיות חיים חילוניים ליברליים ירד ויירד מירושלים לשפלת החוף.
ירושלים המזרחית תהיה הבירה הפלסטינית, והאגן הקדוש יבונאם לטובת מוכרי המזכרות, היהדות, האסלאם הנצרות ותיירי העולם כולו. לא מדובר כאן על "חזון" או שאיפה לאומית רצויה, אלא על תהליך שהוא כורח המציאות שמתחוללת בישראל של היום.
יד איש באחיו, אישה ברעותה, כאשר הג'נטריפיקציה הזהותית ממילא מתהווה בשטח. אומת ההייטק תתגורר במתחם הנכון לה. המאפיינים שלה הם גלובליים וחילוניים, וברור שרובה המכריע לא יגור בכפר צ'רקסי או ערבי, בבני ברק או בהתנחלות. מדינת ישראל תהפוך לפדרציה כאשר כל הכלים הממלכתיים כמו צבא ומשטרה יהיו תחת פיקוח ממשלה, שיישבו בה נציגי כל המגזרים הרלוונטיים, בדומה לממשל הפדרטיבי בארה"ב.
גם בארה"ב לבנים ושחורים יורים זה על זה, גם שם יש מובלעות אתניות והכל בחסות תשתית פדרלית וכללי עשה ואל תעשה, שמאפשרת לאזרחיה להתמודד עם פערי המנטליות.
נכון שבזמן טראמפ הכללים האלה נטרפו פה ושם, אבל שינוי הממשל מחזיר אותם לשפיות. בתקווה שכך גם יהיה אצלנו, כאשר הממשל הנוכחי יתחלף. בסך הכל נחזור למקורותינו כפי שהרוב (ימין, כן?) רוצה. עם לבדד ישכון והוא שומר על המסורת הקדמונית של עם ישראל לדורותיו ולעממיו.
זוכרים? כל שבט מ־12 שבטי ישראל שכן לבדו בגבולותיו, כך שבסך הכל אנחנו מחזירים עטרה ליושנה ומשמרים את מסורת הגטאות המפוארת ממרוקו עד פולין. פעם קראו לזה שטייטל, היום ג'נטריפיקציה.