1. ביום שני בערב, לקראת סוף מהדורת החדשות של ערוץ 12, מצאתי עצמי במצב מביך. אדם בן 75 צופה במהדורת חדשות ובוכה. לא הייתה לי שליטה על מעיין הדמעות, הן זלגו כמעט לאורך כל הכתבה הארוכה של ציון נאנוס על הקיבוצניק אברהם ברוך, הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים.

אחרי עשרות שנים של סבל, התבודדות, הימנעות מאירועים משפחתיים והסתגרות מלווה בפרצי בכי, זעקות וצרחות בלילות בגלל חלומות וסיוטים, הכל השתנה. הוא החל לחייך, לצחוק, הלך לטקס צבאי לכבד את נכדו והסכים ללכת לצנתור בבית חולים, בתנאי שהמושיע שלו יהיה בחדר הניתוח.

זה היה הקטע ששבר אותי: בני משפחתו של אברהם נשארו מחוץ לחדר ניתוח ו"המושיע" ששמו הופי (תקווה) נכנס מכשכש בזנבו ולא עוזב את אברהם לשנייה, גם כשהוא על מיטת הניתוח.

הופי הוא כלב מסוג גולדן טרייר שאולף לטפל בהלומי קרב. אילוף שבכתבה נטען שעלותו 90 אלף שקל. הופי הוא הכלב הראשון שהורשה להיכנס לחדר שבו מתבצע ניתוח.

בסערת רגשות ישבתי מול המחשב ותקתקתי את מה שראיתי, חוויתי וחשתי בעת הצפייה בכתבה. שיר הלל לכלב, לאברהם ההלום ולאשתו המסורה, שלילה אחד אברהם חשב שהיא חייל סורי וחנק אותה בשנתה. כתבתי וכתבתי עד שנרגעתי.

בימים רגילים, מאחר הצהריים ועד שעות הלילה המאוחרות, אני חוטף התקפי זעם במהלך צפייה במהדורות החדשות. בדרך כלל, כדי להירגע ולא לנפץ את מסך הטלוויזיה, אני מחסל ג'וינט אקסטרה לארג' של קנאביס רפואי.

במהדורות החדשות ביום שני השבוע היו כוכבים כמו הח"ככית מאי גולן, שאמרה: "בנט וסער הם כמו מחבלים מתאבדים", ואיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שהצהירו שיצעדו עם דגלים ברובע המוסלמי בירושלים הלא מאוחדת, למרות שצמרת הביטחון בישראל הזהירה מפני הסלמה אם הצעדה תעבור במסלול פרובוקטיבי.

כל כך התרגשתי מהכתבה של נאנוס על אברהם הקיבוצניק והכלב הופי, עד שהייתה לי תקווה (הופ) שאולי אפשר יהיה בעתיד לאלף כלבים שיהפכו נבלות שהולכים על שתיים לבני אדם טובים יותר, נבונים יותר, חברותיים יותר. מומלץ להקרין את הכתבה בבתי ספר, בבתי אבות ובבסיסי צה"ל, אולי זה ישפיע.

''א הייתה לי שליטה על מעיין הדמעות, הן זלגו כמעט לאורך כל הכתבה הארוכה של ציון נאנוס'' (צילום: צילום מסך מתוך חדשות 12)''א הייתה לי שליטה על מעיין הדמעות, הן זלגו כמעט לאורך כל הכתבה הארוכה של ציון נאנוס'' (צילום: צילום מסך מתוך חדשות 12)

ביום שלישי ראיתי באתר וואלה ביקורת טלוויזיה משובחת של עמית סלונים, שכאילו חדר למחשב שלי והעתיק את רגשותיי וחוויותיי מהכתבה על העבודה הנפלאה של ציון נאנוס וכמובן על אברהם והופי.

ישנם בארץ הקוידש אנשים נפלאים, שאיננו רואים, שומעים או יודעים על קיומם. וישנן גם חיות נפלאות שמצילות את חייהם של המוני קשישים, חולים, ילדים פגועים, נערים בסיכון. עדיין לא עשו סטטיסטיקה על ההשפעה המופלאה שיש לכלבים וחתולים על בעליהם הקשישים והבודדים, עד כמה הם משפיעים על נוער בסיכון, ועד כמה בעלי החיים מצליחים להעלות חיוך על פניהם של בעלי המוגבלויות.

2. ביום שלישי לקראת צהריים שמעתי בת משפחה של אחד מהרוגי האסון בהר מירון כשהיא קובלת מרה שאף משרד ממשלתי אינו עונה להם על השאלות הקשות. לא בנוגע לפיצויים, לא לגבי טיפולים נפשיים, ולא לגבי עניינים פרוצדורליים שהתעוררו כתוצאה מהאירוע הקשה.

הדברים שלה הקפיצו לי את הפיוז. איך ייתכן שעד היום, יותר מ־40 יום אחרי האסון, לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, איש מהאחראים לא נעצר לחקירה, ואף גוף ממלכתי מאלו שהיו מעורבים באירוע לא לקח אחריות והכה על חטא? נזכרתי מיד במכתב ששלח לי אהוד שטמר השבוע, וכך הוא כתב:

טיפול בפצועים במירון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)טיפול בפצועים במירון (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

"לפני כשבועיים הקלטתי שיר שקראתי לו 'מדינת לא טעינו'. את השיר כתבתי כבר לפני חמש שנים על רקע תסכול מתמשך מחוסר היכולת והרצון של נבחרי ציבור ובעלי תפקידים בכירים לקחת אחריות ולהודות בטעויות. כאשר קרה האסון במירון שלפתי אותו מהמגירה".
שטמר צירף דיסק־און־קי. הקשבתי לשיר והשמעתי אותו ברדיו. התגובות היו מצוינות, תקראו את המילים ותבינו למה.

במהלך ראיון שר הודה בטעות
הוסיף ואמר: "אני לוקח אחריות"
הקהל הנדהם הבין מה קרה
ותוך דקות הארץ סערה!
כי
המילה "טעות" היא זיכרון רחוק
וכבר מזמן הוצאה אל מחוץ לחוק
והמילה "אחריות" היא מילה שלילית
השימוש בה נחשב עבירה פלילית!

כתב אישום הוגש - שיידעו כולם!
התובע ביקש מאסר עולם
השר ביושר טען שאמת אמר
ובכך נחרץ גורלו המר

כי -
המילה "אמת" היא מילה אומללה
והייתה ממשלה שנפלה בגללה
והמילה "יושר" מפריעה להון
לחבור לשלטון ולתת את הטון!

ראש הממשלה לאומה נאם:
"חשוב לשמור על אחדות העם!
לכלא השלכנו את אויב הציבור
ושללנו ממנו את זכות הדיבור"

כי -
הציבור מטומטם ולכן ישלם
משירות לאזרח פשוט נתעלם!
נפלג, נשקר, נסלק כל מכשול
ועד קץ הימים בארץ נמשול!

3. לפעמים אני קולט בין מבזקי החדשות ידיעות שאינן זוכות לתשומת לב, אינן מעוררות רעש ציבורי, ואינן גורמות לנציגי העם בכנסת להפוך עולמות. וזה בימים שבהם כל הפלצה של פוסטמה מהאינסטוש, כל ציוץ של עכוזן תקשורת וכל מסיבת בת מצווש של בת של סלברדרעק גורמים לתהודה ציבורית.

הנה דוגמית לידיעונת קטנה שהופיעה ב"ידיעות אחרונות" בכמה מילים ביום ראשון ונעלמה כלא הייתה, ואיש לא הפך עולמות בגינה. תקראו ותבינו ותשאלו את עצמכם כמו שאני שאלתי את עצמי איזה נבלות יש במדינתנו האהובה.

אני מתקתק את הידיעה ורועדות לי הידיים: "שני מטפלים של נכה צה"ל בן 68 מבאר שבע חשודים שניצלו ועשקו אותו לאורך שנים. בדיווח שהתקבל בבית המשפט לענייני משפחה בעיר נאמר שאחד המטפלים, שאף שיכן את הנכה במרתף ביתו, גבה ממנו כסף על כך והחתים אותו על ייפוי כוח וצוואה לפיה הוא יקבל את כל נכסיו.

"רונן (שם בדוי) גרוש ואב לבן, נפצע אנושות במלחמת יום כיפור והוגדר כנכה בשיעור של יותר מ־100% בשל פגיעת ראש. בשנת 2004 החל להיות מלווה על ידי המטפל העיקרי, שצירף אליו בתוך זמן קצר את גיסו. כתוצאה מנכותו רונן סובל מקשיים בדיבור, קושי בריכוז, בקריאה ובכתיבה, מתקשה לתקשר עם סביבתו, ומאז 2017 הוא תלוי לחלוטין במטפליו, אך מתקשר במשפטים קצרים ומבין את הנעשה.

"לפי הדיווחים שהתקבלו בבית המשפט, השניים עשו בחשבון הבנק שלו כבשלהם ורכשו על חשבונו ציוד רפואי לשימושים משפחתיים. סגן נשיא בית משפט השלום אלון גביזון הורה להרחיק את המטפלים מהנכה, ומתח ביקורת חריפה על אנשי אגף השיקום של משרד הביטחון ונציגי הרווחה העירוניים, שהתעלמו לדבריו מהדיווחים הקודמים לבית המשפט, והורה לבחון את התנהלותם בעניין, לאחר שלא מילאו את הנחיות השופט".

4. חבר עורך דין שהיה בכנס לשכת עורכי הדין באילת הסב את תשומת לבי לדברים שאמרה בפני באי האירוע נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. "הדברים האלו שאמרה היו במדינה נורמלית גורמים לרעידת אדמה ציבורית", ציין, "אבל בישראל הם לא הזיזו לאף אחד שערה בגבה". "מה היא אמרה?" הסתקרנתי.

החבר שלח נייר מודפס עם דברי הנשיאה, תוך שהוא מסביר לי שהם נאמרו בתגובה להתקפת יו"ר הכנסת יריב לוין, לאחר פסק דין בעתירות נגד אי־אישור התקציב. "מתקפות אלו אינן רק נחלתם של אנשים פרטיים וצייצני רשתות חברתיות למיניהם", אמרה חיות. "הן נשמעות לדאבוני גם מפי נבחרי ציבור. דומתני כי כאשר ציבור כזה או אחר מרשה לעצמו לתאר פסק דין של בית המשפט כ'אירוע מטורף' או כ'הפיכה', הדברים מלמדים יותר על אומרם מאשר על בית המשפט שנתן את פסק הדין.

אסתר חיות (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)אסתר חיות (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

"אני מצדי אשתדל לא להיגרר לסגנון המביש הזה, אשר בינו ובין הממלכתיות, שבה אנו מצווים כסמלי שלטון, אין דבר וחצי דבר... ישנם נבחרי ציבור המגדילים לעשות ומרשים לעצמם לקרוא לאי־כיבוד ואי־ציות לפסקי דין שאינם לרוחם. בקריאות חסרות האחריות הללו טמונה סכנה גדולה, אשר חשוב להתריע מפניה ולומר באופן הברור ביותר - החתירה תחת הלגיטימיות של בתי המשפט ושל פסקי הדין הניתנים על ידיהם חותרת למעשה תחת עקרון שלטון החוק, ומכאן ועד אנרכיה וכאוס המרחק קצר".

ברור שאם את הדברים הקשים האלו היו אומרות שתי גברות מכובדות כמו אביבית בר זוהר או ליהיא גרינר, האמירות היו פותחות את מהדורות החדשות. 

יריב לוין (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)יריב לוין (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)