חברות הייטק רב־לאומיות הזדרזו ואמרו כי הן מקבלות בברכה את היוזמה של ארה"ב להטיל מס בשיעור מינימלי של 15% על רווחיהן. המס יהיה בכל מדינה שבה יפעלו בעולם. החלטה שהתקבלה בלונדון בידי ה־G7, הוא ארגון שבע המדינות העשירות, צריכה עוד לעבור אשרור של ה־G20, בוועידה שתתקיים בוונציה בחודש הבא. לאחר מכן יצטרכו, אם ירצו, לקבל אישור בסך הכל מ־140 מדינות. הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן ושרת האוצר שלו ג'נט ילן, שהייתה יו"ר הפד הקודמת, ביקשו להטיל מס בשיעור מינימום של 21%, אך לא עלה בידם. העולם המערבי, ואחריו שאר העולם, כולל ישראל כמובן, ישמח הפעם לאמץ את הגישה של הנשיא ביידן, מהסיבה הפשוטה - כל מדינות העולם נכנסו לגירעונות תקציביים ולחובות אדירים של הממשלים והמדינות שלא ידעו כמותם בעבר, מפני שנאלצו להזרים סכומי עתק, בתחילה לבלום את מגיפת נגיף הקורונה ואחר כך להביא להרחבה פיסקלית ומוניטרית בצדה כדי לאושש את הכלכלות שקרסו.
במשך שנים הצליחו החברות הרב־לאומיות - באמצעות מניפולציות מס חוקיות ושתדלנים - למנוע מיסוי כזה. החברות הרב־לאומיות היו עושות מעין מכרז: המדינה שתטיל עליהן את המס הנמוך ביותר היא שתזכה כי יקימו אצלה משרדים ראשיים ואולי גם יחידת מחקר ופיתוח כפיצוי. כל אחת מהמדינות בעולם רצתה את קרבתן של ענקיות הטכנולוגיה, שפירושה יצירת מקומות עבודה והטמעת טכנולוגיות מהמדרגה הראשונה, החסרות לחלק מהן.
כך אירלנד הקתולית, המפורסמת בבירה שהיא מייצרת וביושבי הברים סביב לשעון, עברה מעין מהפכה טכנולוגית בעשרות השנים האחרונות. היא הפכה למפלטן של חברות רב־לאומיות שהקימו בה משרדים ראשיים ואזוריים כדי להפחית את תשלום המס גם במדינות שאר העולם. ההתעשרות שלה אפשרה עלייה ברמת החיים. עתה אירלנד עושה קולות של אי־נוחות, אך מיישרת קו עם ממשל ביידן. שיעור המס הסטטוטורי באירלנד הוא 12.5% בלבד, לעומת השיעור הממוצע במדינות ה־OECD, המגיע ל־21.5%. בארה"ב, יוזמת החקיקה הבינלאומית הרחבה בהיסטוריה בתחום המיסוי, הופחת שיעור המס בידי הנשיא הקודם דונלד טראמפ מכ־35% ל־21%.
החקיקה כוונה בעיקר נגד חברות ההייטק האמריקאיות, וגם אחרות, שלמרות מאמציו של טראמפ לא חזרו הביתה, לשלם מסים במדינת המקור שלהן. בין "הנפגעות" שנגדן כוון חץ המס המינימלי החדש אפשר למצוא את אפל, גוגל ואמזון, אבל גם את רשת בתי הקפה סטארבקס. לפי "הגרדיאן" הבריטי, סניף מיקרוסופט באירלנד כלל לא שילם מסים על רווח של 31.5 מיליארד דולר. גרמניה, הידועה בשמרנותה הפיסקלית עוד מתום מלחמת העולם השנייה, בירכה על המהלך, מה שיאפשר לממן גירעונות שיצר נגיף הקורונה, כך אמר שר האוצר שלה.
עוד אומרת גרמניה, שבה שיעור המס עומד על 15.8%, כי זו נקודת פתיחה לשינוי כיוון. כלומר, היא מבקשת בהמשך להביא לעלייה נוספת בשיעור המס המינימלי הבינלאומי. בגישה זו דוגלת גם צרפת, שאומרת לחברות האיחוד האירופי כי עליהן לשכוח מהתנגדותן לאורך שנים להסכם מיסוי בינלאומי. היום נמצאים בנקודת מפנה, מסבירים הצרפתים. אצלם שיעור מס החברות הנוכחי עומד על 32%, הגבוה ביותר בעולם. שר האוצר הבריטי, שאירח את הוועידה, אומר כי הוא בטוח ששאר העולם יאמץ את הגישה החדשה של מינימום מס חברות.
בלוז למס הדיגיטלי
הסאגה טרם הסתיימה מכמה וכמה סיבות. צרפת בראש, ואיתה איטליה ובריטניה, הטילו על החברות הרב־לאומיות האמריקאיות "מס דיגיטלי" כדי לפצות את עצמן על בריחת המסים שמגיעים להן על פעילותן של ענקיות ההייטק. המס הוטל כמעין מס מחזור על פעילותן של חברות ההייטק על היקף מכירותיהן. האמריקאים כעסו על הטלת המס עוד בתקופתו של טראמפ, שהטיל מסי יבוא על מדינות שנהגו כך כדי לאזן את התמונה ולהפחידן. עכשיו יורשו של טראמפ ביידן דורש כי האירופים יבטלו את "המס הדיגיטלי" כחלק מהעסקה הבינלאומית של מיסוי חברות. סוגיית המס הדיגיטלי נשארה פתוחה בהודעה של שבע המדינות העשירות. שר האוצר הצרפתי אומר לאמריקאים כי אינו מקבל את דרישתם. ככל הנראה, לקראת המו"מ המתהווה.
לטענתו, כלל סל השינויים עלול עוד להביא לכך שהחברות הרב־לאומיות ישלמו אפילו פחות מס בסך הכל. לפי הערכות הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, הוא ה־OECD, הממשלות בעולם יגבו עוד 50־80 מיליארד דולר בשנה מחסימת החברות הרב־לאומיות, בחיפושיהן אחר ארצות נוחות מבחינת המיסוי בהן. אפילו אם חברות ימצאו מדינה שלא הצטרפה לאמנת המיסוי החדשה, המדינה האם תוכל להוסיף מספר אחוזי מס כדי להגיע למס מינימלי של סך הכל 15%.
סוגיה נוספת היא נושא המע"מ, שמשום מה לא נדון בהרחבה. החברות הרב־לאומיות מעניקות שירותים בתחום הדיגיטלי - כולל מכירות, תמיכה ופרסום לשוק המקומי - מבסיסים מרוחקים כמו אירלנד, שבה כאמור שיעור המס נמוך. כך למשל ישראלים מפרסמים בפייסבוק ולא משלמים מע"מ כי זה "יבוא" של השירות, בעוד פרסום באמצעי המדיה המסורתיים בישראל כגון עיתונות, טלוויזיה, רדיו ושלטי חוצות חייב במע"מ כחוק. זוהי אפליה גסה נגד העסקים המקומיים, במקרה זה חברות ואמצעי הפרסום הישראליים. הדג, במקרה זה הממשלה, כמו הדגים במדינות אחרות, שותק ולא ממסה את החברות הרב־לאומיות בתחום המע"מ כמתחייב מהחוק, בשל הפחד מפני מה שיעשו החברות הרב־לאומיות שמקימות פה מרכזי פיתוח אדירים. כ־60% מהפיתוח בתחום ההייטק בישראל הוא של חברות זרות. ישראל אפילו לא הטילה מס דיגיטלי נמוך כמו בבריטניה, שם המס המוטל על הרב־לאומיות הלא־תושבות מגיע ל־2%. בצרפת, המס הדיגיטלי על פעילותן של החברות הרב־לאומיות הוא 3%. אמזון העלתה בתגובה את מחיריה בחודש אוקטובר שעבר ב־3% עבור לקוחותיה הצרפתיים. בשנת 2019 היו הכנסות האוצר הצרפתי מהמיסוי הדיגיטלי 400 מיליון יורו.
תמסו? נשקיע פחות
האיום הסמוי, או אולי יותר נכון לומר הגלוי, הוא "תמסו אותנו, חברות ההייטק, וההשקעות הזרות יפחתו". שימו לב, ההשקעות הזרות הישירות בישראל בשנת 2020, היא שנת הקורונה, היו 24.8 מיליארד דולר, לאחר 19 מיליארד דולר בשנת 2019. בעולם, לעומת זאת, ההשקעות הזרות הישירות דווקא ירדו בשנת 2020 ב־42%. ברבע הראשון של השנה הושקעו בישראל, לפי נתונים חלקיים בלבד, עוד 4.2 מיליארד דולר. ישראל פורחת.
החברות הרב־לאומיות אינן אוהבות לשלם גם דיבידנדים למחזיקי המניות שלהן, שנהנו ונהנים רק מעליית ערכן של המניות בשני העשורים האחרונים של המהפכה הדיגיטלית. הדיבידנד של מיקרוסופט היה בחמש השנים האחרונות 1.6%, והצפוי הוא רק כ־0.9%. הדיבידנד של אפל היה 1.34%, והצפוי 0.7% בלבד. פייסבוק, גוגל, אמזון, טסלה ונטפליקס כלל לא שמעו שיש דיבידנד לשלם, והן אינן משלמות אף לא פרוטה אחת.
מה יעשו החברות האדירות, החזקות יותר ממדינות? אחת האפשרויות היא שהן יתחילו לצוד חברות בתחומן, או קרובות לתחומן, עם הפסדים צבורים כדי לקזז את תשלומי המס. כלומר, ירכשו "מגיני מס". אפשרות שנייה היא שהן יתחילו להפחית את הר המזומנים הנמצא בכיסן באמצעות רכישה עצמית של מניותיהן, שהיא תחליף לתשלום דיבידנד: הרכישה העצמית תעלה את שערי מניותיהן - וכך המנהלים והבעלים ומחזיקי האופציות בקרב העובדים יתעשרו עוד יותר וידחו תשלומי מס. אפשרות נוספת, העדיפה מצד השלטונות במדינות שונות, היא שהן יגדילו בשיעור ניכר את המו"פ כדי להגדיל את הוצאותיהן המוכרות ובכך להפחית את עומס המס. אפשרות נוספת היא שהן ייכנסו לתחומים חדשים שאינם התחום הדיגיטלי או המסחר המקוון, וישקיעו בתחומים חדשים להן לחלוטין, מה שיאפשר להן להפחית את עלות המס.
חברות הענק האמריקאיות לא טרחו להשקיע בציוד ובחומרה בשנים האחרונות, שכן פיתוח ואספקה של ציוד הם רווחיים פחות ומאלצים את היצרן לא רק לייצר, אלא גם להעביר, להתקין, לעקוב ולתת שירות יקר יחסית. בתחום הדיגיטלי הנקי, הענן והתוכנות, ההשקעות היו אדירות מפני שהרווחיות שלהן גדולה, הוספת לקוח בשוליים היא זולה ממש, בעוד היא מבטיחה זרם תקבולים לאורך שנים. לכן ראינו בשנים האחרונות כי האמריקאיות היו תלויות יותר ויותר בציוד מחו"ל, כולל מסין ועד תלות בחברת וואווי הסינית לציוד הדור החמישי של הטלפונים החכמים, עד שטראמפ קטע את התלות הזו.
הנשיא ביידן עושה אף הוא שינוי לכיוון של טראמפ, באמצעות שיתוף פעולה עם הממשלה היפנית והחברות היפניות, ובעקיפין גם עם חברות מטייוואן ומקוריאה הדרומית, כדי להתרחק מהתלות הסינית המאיימת. מה שעדיף בעיני הממשל האמריקאי הדמוקרטי, בעיקר בקצה השמאלי שלו, המורכב משונאי טראמפ, הוא העלאת שכר העבודה בידי תאגידי הענק. ב־25 מדינות בארה"ב העלו השנה את שכר המינימום לשעת עבודה: בקליפורניה 14 דולר בשעה, בניו יורק 12.5 דולר בשעה, המינימום הפדרלי אגב הוא 7.25 דולר בשעה. גם זו דרך להפחתת הרווחים של ענקיות הטכנולוגיה.
זה טוב ליהודים?
ישראל, שנאלצה במשך שנים להעניק הטבות מס ועידוד לחברות רב־לאומיות הפועלות פה, כולל באמצעות החוק לעידוד השקעות הון, או חוקים תפורים למשקיעות מסומנות, תצטרך להתיישר לפי הקו החדש שמכתיבה הסוככת עלינו, ארה"ב. היתרון שיש למדינות עם מסלולי מס נמוכים כגון אירלנד או קפריסין, שתנסה להתנגד ללא הצלחה, ייעלם, אבל הוא טוב לישראל. בנוגע להמשך, טרם ברור מה יעלה בגורלן של הטבות שהמדינה נותנת לחברות רב־לאומיות כגון הכשרה מקצועית תוך־מפעלית על חשבון ישראל. יש מסלולי חדשנות שמשקיעים זוכים להם בישראל, האם יוחרגו מההסכמה הבינלאומית? ישראל תחכה ותמתין ותראה כיצד ההסכמות הבינלאומיות יטפלו בסוגיית ההטבות והמסלולים שמעבר לשיעור המס הגלוי לעין לכל.
יש גם חברות רב־לאומיות ישראליות כגון טבע, שתצטרך להחליט על פריסה מחדש של מפעליה ופעולותיה. מה שחשוב הוא שבמסגרת הרפורמה העולמית - והישראלית שתבוא אחריה - ישראל חייבת לנקוט צעדים לפי הגרסה הצרפתית־בריטית בנושא מיסוי דיגיטלי או מע"מ על פעילותן של החברות הזרות בישראל בגין מכירותיהן. הכל תוך פזילה לעבר תגובותיהן של החברות הרב־לאומיות בתחום ההשקעות במחקר ופיתוח שהביאו לישראל והציבו אותה במקום הראשון בעולם בהוצאה למו"פ ביחס לתוצר.
לא פלא שהשכר בתחום המו"פ בשירותי ההייטק נסק במרץ השנה בממוצע ל־47,747 שקל בחודש לעומת 30,082 שקל במרץ אשתקד. זו לא טעות, ארבעים ושבעה אלף ושבע מאות ארבעים ושבעה שקל בחודש. כך ישלמו חברות ההייטק לעובדים שהן חפצות ביקרם בישראל, אחת המעצמות הגדולות בעולם בתחום הטכנולוגי. רק לשם השוואה, השכר הממוצע בתעשיית ההייטק עומד על 26,042 שקל בחודש, בענפי השירותים לתעשיית ההייטק הוא עומד על 33,704 שקל בחודש. השכר הממוצע לכלל המשק הוא 12,740 שקל לחודש.