כאשר עצרו את הקצין מאמ"ן, ידעו רק מתי מעט במערכת הביטחון עד כמה חמורה הפרשה הזו באמת. עד למעצר הדרמטי שבו נלקח הקצין למתקן החקירות, גם לאחר איסוף החומרים המקדים, עדיין לא הייתה ברורה לחלוטין סוגיית המניע.

כל האפשרויות הובאו בחשבון, כולל חשדות חמורים יותר של ריגול ובגידה. הנזק הפוטנציאלי לביטחון המדינה כבר היה ברור עוד לפני המעצר.

החקירה של הקצין כבר הייתה פשוטה הרבה יותר. עדותו ואיסוף החומרים הנוספים נתנו תמונה מלאה יותר, והיה ברור שהקצין פעל לבדו. האפשרות של ריגול, הפעלה על ידי גורם עוין או מניע כלכלי נשללו כמעט מיד. הקצין שיתף פעולה בחקירתו והודה ברבים מהמעשים שיוחסו לו.

ועדיין, קשה מאוד להסביר את הפעולה הזו, פעולה של זאב בודד, ועוד יותר את המניע שלה - גם אל מול מגבלות הצנזורה, אבל לא רק.

כפרפראזה חלקית מאוד אמר השבוע עו"ד בני קוזניץ, שייצג את הקצין ועכשיו את משפחתו: "הוא פעל מסקרנות כדי להגיע להישגים". גם המשפט הזה צר מהכיל את המניע יוצא הדופן, שאפילו החוקרים המנוסים בצבא, שחקרו בעברם פרשות ביטחוניות חמורות במיוחד, כנראה טרם נתקלו בו.

אולי אפשר לדמות זאת לתחרויות ספורט יחידניות, שבהן המתמודד הסוליסט מוכן לעשות הכל על מנת לגעת בהישג. אבל כמו בכל תחרות, בדרך לניצחון האישי יש גם מי שמפסיד ומאבד נקודות.

הסיפור הטרגי הזה, המוות שאסור היה שיתרחש בכלא, החיים הקצרים מדי, העמוסים בהישגים, של קצין צעיר מצטיין ומבריק, אסור שיטשטשו את חומרת העבירות.

האירוע הזה הוא גם שיעור מחייב לאגף המודיעין בצה"ל בנוגע לפוטנציאל הנזק שאדם אחד יכול לגרום בכוחות עצמו למערכת. במקרה הזה, שותפי הסוד בפרשה היו מזועזעים מהנזק שקצין אחד שפועל לבדו יכול לגרום למערכת שלמה, ולכן המסקנות מהאירוע הזה חייבות לעסוק באופן מערכתי גם בפיקוח ובבקרה שיש לצה"ל, ולאמ"ן בפרט, על ליבות הסוד של מדינת ישראל.

בעולם הטכנולוגי של היום, יותר ויותר חיילים וקצינים צעירים נמצאים בליבה הזו. יכולותיהם של אותם קצינים צעירים, ולעתים גם חיילים, מוגדרות כגאונות יוצאת דופן – במיוחד ביחידה הטכנולוגית שבה שירת הקצין, המוגדרת כחוד החנית. אלא שלצד הגאונות הזו, לעתים החוסן הרגשי, המנטלי והנפשי נמצא בקוטב הנגדי בדיוק.

זהו חלק מהשינוי הטכנולוגי שעובר העולם, ואיתו גם הצבאות המתקדמים ביותר. אם במערך הלחימה למשל נמדדים הלוחמים והקצינים גם ביכולותיהם הרגשיות ובחוסנם הנפשי כבר בהליך המיון וההכשרה, הרי שבעולם הטכנולוגי הסיפור שונה לחלוטין. מידת האיזון במרכיבי האישיות של החייל או הקצין, בין יכולת טכנית וקוגניטיבית מצד אחד ובין היבטים אישיים ורגשיים מהצד האחר, אינה נבחנת באותו סרגל מדידה - ומכאן גם נובעות נקודות התורפה.

כתב האישום עב הכרס נגד הקצין, שהיה עמוס בפרטים ובסעיפים, אומנם לא עסק בבגידה ובריגול, אבל הרשעה בו יכלה להוביל לתקופת מאסר דו־ספרתית של שנים, אילו מדובר היה בהליך ללא גישור. בגלל הנסיבות המקילות, עברו של הקצין והליך הגישור, שכלל כנראה גם את חוסר רצון הצבא להיגרר לתהליך ארוך של משפט, סוכם בין התביעה להגנה עונש של תשע שנות מאסר.

תיק התביעה במשפט הקצין שמת בכלא (צילום: אבשלום ששוני)
תיק התביעה במשפט הקצין שמת בכלא (צילום: אבשלום ששוני)

החלק השני של הפרשה עוסק בסוגיית מותו הטרגי. ככל העולה מהפרטים הידועים עד כה, עולים כשלים ובעיות חמורות במעקב ובפיקוח על הקצין בכלא. בעניין הזה אפשר להבין לחלוטין את משפחתו של הקצין, שהגיבה השבוע לדברי הרמטכ"ל אביב כוכבי והאשימה כי "צה"ל נכשל בליבת תפקידו: לשמור מכל משמר על חיי אדם במתקן צבאי שמור ומפוקח".

את מותו של הקצין בכלא ואת צווי איסור הפרסום החמורים ליוותה חרושת שמועות איומה שנפוצה לכל עבר, יחד עם קונספירציות הזויות שהופיעו בבלוגים של כאלה שמכונים בטעות "אנשי תקשורת". מחוזות נוספים של פייק ניוז הפליגו הרחק עוד יותר והצביעו על הרוסים כמפעיליו של הקצין וכאחראים למותו בהרעלה, והקיצוניים ביותר טענו כי צה"ל היה זה שרצה במותו.

בזירה הזו, צה"ל איחר מאוד בתגובתו, ותחת צווי איסור הפרסום החמורים אישר רק כי מדובר בקצין באמ"ן שהואשם בעבירות חריגות - מעט מדי ומאוחר מדי אל מול שיניהן החדות של הרשתות החברתיות.

מבחינת הצבא מדובר בשיעור כואב המלמד עד כמה העמימות, החלל הריק והיעדר אמירה רשמית ופומבית מהווים קרקע פורייה לדיסאינפורמציה ולפייק ניוז, שסביר שהסבו נזק רב הרבה יותר מאשר פרסום מיידי של הפרטים כפי שהם ידועים היום.

נכון, ביום רביעי התייצב הרמטכ"ל ואמר כי מדובר בקצין מצוין ש"אסור היה שימות בכלא", אבל היה צורך בקצין בכיר אחר, שיעמוד מול המצלמות בשלב הרבה יותר מוקדם ויסביר את מה שניתן להסביר.

את מה שלא נעשה בזמן הנכון קשה הרבה יותר לתקן בהמשך, ובפועל - הניתוח השגוי של הרשתות החברתיות, של השיח הציבורי הישראלי ושל השפעת הפרסומים הזרים הוביל בדיוק לתוצאה ההפוכה: לפגיעה בכבוד המשפחה ולכרסום באמינות הצבא.

עם זאת, צריך לומר בצורה ברורה: אין בכל זה כדי להקל ראש במעשים החמורים שביצע הקצין, בנזק שהסב לביטחון המדינה, ובוודאי שלא בכשלים שעוד צפויים להתפרסם בכל הנוגע לפיקוח עליו בכלא.

הפרשה היא חמורה ומורכבת מאוד, אבל בין הקונספירציות הפרועות שהופצו בנוגע למה שהתרחש בכלא הצבאי בחודשי המעצר של הקצין ובין האמת אין כל קשר.

למעשה, במשך כל תקופת מעצרו הקצין לא שהה בבידוד. יחד עמו שהו בתא הכלא הצבאי שני חיילים, שזהותם אושרה באופן פרטני על ידי אגף המודיעין בצה"ל.

הסיבה לכך שלא נכלא באגף הקצינים היא שהיו עצורים שם כמה נגדים בחשד לעבירות פליליות חמורות. על הקצין לא הוטלה כל מגבלה, למעט איסור לעסוק בפרשה שבה הוא חשוד ובסיבת מעצרו.

אפילו מפקד המתקן לא הכיר את סעיפי האישום נגד הקצין העצור בכלאו, וגם לא את סוג העבירות. הוא היה עצור תחת שמו ואף שובץ לתורנויות מטבח כמו יתר העצורים. ככל הידוע, הקצין שמר בכלא על מגבלות ביטחון המידע באופן מלא, ואנשי הסגל תיארו אדם מופנם ושקט שלא סבל מהתעמרות או מאלימות.

יחידה מסווגת באמ''ן (אילוסטרציה) (צילום: דובר צה''ל)
יחידה מסווגת באמ''ן (אילוסטרציה) (צילום: דובר צה''ל)

הקצין גם נפגש בקביעות עם פסיכיאטר מטעם אגף המודיעין וקיבל מרשמים לתרופות שונות, ובהן גם ריטלין - תרופה שנטל עוד לפני המעצר. בשום שלב לא דיווח הפסיכיאטר על נטיות אובדניות.

בצה"ל מעריכים בסבירות כמעט מוחלטת כי הקצין שם קץ לחייו באמצעות כדורים שנטל, אבל עדיין לא מדובר בהצהרה רשמית. יש גם הטוענים כי ייתכן שלאחר הבדיקות הנוספות לא ניתן יהיה לדעת באופן מוחלט אם מדובר בהתאבדות.

המצלמות בתא המעצר תיעדו בליעה של ארבעה כדורים בלבד – לכאורה לא מינון שאמור לגרום למוות, אבל בצה"ל ממתינים לתוצאות בדיקות נוספות שיוכלו אולי להצביע על נטילת חומרים נוספים שאינה מתועדת. חבריו לתא היו אלה שזיהו את מצוקתו ודיווחו לאנשי הסגל.

גם סוגיית הטיפול והפינוי הרפואי נבדקת במסגרת התחקיר, והממצאים אמורים להיות מוצגים בקרוב. לא מן הנמנע שתחקיר נסיבות מותו של הקצין יצביע על כשלים בפיקוח ובטיפול בו, ואולי אף יוביל לנקיטת צעדים פיקודיים. כוונות זדון בוודאי שלא היו כאן.

לצה"ל יש הרבה מה ללמוד מהפרשה הזו. הרבה לקחים ראוי שיופקו, ובעיות רבות – בעיקר בציר המקצועי והמבצעי ובסוגיות של ביטחון מידע ושמירה על סודות מדינה – ראוי שייפתרו.

אבל הנכס החשוב ביותר שיש לצה"ל הוא אמון הציבור הישראלי, ובמישור הזה הוא היה רחוק מלתפקד בצורה מקצועית. בצה"ל לא זיהו, לא ניתחו ולא נערכו בצורה נכונה לסיטואציה. ועדיין, קשה להפריז ברמת המופרכות של תיאוריות הקונספירציה שהופצו ברשת. הן אינן תואמות לא את הערכים שעליהם צה"ל מושתת, ובוודאי שלא את המציאות.
 
[email protected]