נבואה שחורה: בשבוע הבא תיכנס מורה לכיתה ותגיד: “ילדים, היום נלמד שאסור להחרים".
“אבל המורה, כרגע יש לנו ממשלה של מחרימים".
“טוב, אז נלמד שאסור לרמות, ואם הבטחתם וסיכמתם משהו וסמכו עליכם שתעשו זאת, עליכם לקיים, או לפחות לא לעשות בדיוק להפך".
“המורה, אבל יש לנו ראש ממשלה שרימה. עשה בדיוק ההפך ממה שהוא הבטיח".
יהיה קשה למערכת החינוך בזמן הקרוב. ממשלה שקמה בדרכי רמייה לא צריכה להנהיג ארץ של אנשים חופשיים. ממשלה שקמה על בסיס שנאה, לא יכולה להביא אהבה.
טוב, אני יודע למי ניתנה נבואה, ולכן אני מקווה להיות מוכרז כשוטה, ומרשה לכם לכנות אותי כך, אם יתברר שאני טועה והממשלה הזו תביא הישגים. זה הרבה יותר טוב מאשר מצב שבו הנבואה שלי תתגשם.
עם זאת, חייבים להעלות את הדברים על הכתב. כדי שלא יגידו בעתיד שכולם היו שוטים, ואף אחד לא ראה את הנולד. בואו נעסוק בדברים הברורים: אילו הממשלה הזו, בראשות בנט ולפיד, הייתה קיימת בעשר השנים האחרונות, מה לא היה קורה?
1. הכלכלה הישראלית לא הייתה מגיעה להישגים שהיא השיגה.
2. המסתננים מאפריקה דרך סיני היו ממשיכים להגיע. הגדר לא הייתה נבנית. כל חודש היינו שומעים את מספר המסתננים שנכנסו, באלפים או אולי בעשרות אלפים. זה היה מצטבר למאות אלפים, מעל חצי מיליון בוודאות.
3. הקורונה הייתה עדיין איתנו. החודש היינו במקרה הטוב ביותר במצב של אירופה. לא מן הנמנע שהיינו במצב גרוע יותר. מה שלפיד אמר, שיגיעו בינואר רק חמישה בקבוקים, לא מראה שהוא לא האמין לנתניהו ורצה להציג אותו כשקרן, אם כי הוכח שנתניהו הוגדר במציאות כדובר אמת, אלא מציג את ניתוח המציאות של לפיד ודומיו. זהו ניתוח נכון והגיוני, אם אתה מסוג האנשים שאומרים, “אבל מה אפשר לעשות?", כאשר באמת נראה שאי אפשר לעשות דבר.
4. לא היינו זוכים לתשלומי החל"ת ולתשלומים לעצמאים בקליק לבנק בזמן הקורונה. זה היה מעשה למען העם. באמת ולא דיבורים בנוסח “אנחנו עובדים למען העם", “באנו לעבוד", וכל מיני שקרים גלויים.
וכדי לא לקלקל את מצב הרוח לא אמנה מה עוד לא היה לנו. המנהיגים החדשים בנט ולפיד יישאו נאומים מתוקים על עולם חדש שבו יבוטלו השנאה והפילוג. מי הפריע ללפיד ודומיו לבטל את השנאה והפילוג עד כה? מדוע הם החרימו ואמרו “לא נשב עם ביבי"? כל שונאי ביבי היו צריכים רק לרסן את עצמם קמעה, והופ, השנאה והפילוג לא היו קיימים. להזכירכם, ביבי לא החרים אותם? לא.
הם אומרים שהממשלה הזאת קמה למען העם, אבל אנחנו יודעים שהממשלה הזאת קמה כדי לספק את השנאה לביבי. אפשר להבין את לפיד ורעיו. הקהל שלהם רווי שנאה ולא יצביע למי שלא יספק לו אותה. הם שבויים בידי השנאה של הבוחרים שלהם, אבל בנט? הוא רימה את בוחריו, ולא רק הוא, גם איילת שקד והאחרים. חוץ מעמיחי שיקלי, שזהר מעל השאר. זה עוד ייזכר לו לטובה ויהווה דוגמה בעתיד. כל הכיעור הזה היה שווה כדי לגלות את היופי המוסרי שבולט מתוך חבר כנסת אחד.
די, אני חייב לסחוט מעצמי קצת תחזיות טובות, והנה, יש. אני מצליח לקוות שיהיה שיפור בנושא הגיור, ותהיה תחבורה ציבורית בשבת. זה משמעותי לגבי אנשים כמוני, ואז אני נזכר שבשביל זה לא היה צריך לפעול בשנאה ואולי דווקא אהבה הייתה מקדמת. לפיד, העבודה, מרצ, ליברמן, תחבורה ציבורית בשבת יכולים הייתם להשיג אם לא הייתם מחרימים את ביבי אלא דווקא יושבים איתו, כולכם ביחד, וכך יוצרים רוב חילוני. רוב ציוני חילוני.
אין לממשלה הזו 100 ימי חסד. קודם כל, בנט הוא ראש ממשלה רק לשנתיים, ולכן מגיעים לו 50 ימי חסד. אבל ימי חסד נותנים לראש ממשלה שנבחר על ידי העם, ולא לראש ממשלה מדומה שרימה את הבוחרים שלו ואת כל העולם. אפילו את המתנגדים שלו הוא רימה. לו היה אומר שלא יישב עם נתניהו, ויוותר על הכל למען ממשלה עם רע"ם ומפלגות שמאל, אולי היו מצביעים לו עוד אנשים מהשמאל? אולי מהמגזר הערבי.
למה רימית אותם ואמרת שאתה ימין, וכי לא תשב עם לפיד ועם מרצ ועם רע"ם. סתם פגעת בכבוד אלה מהשמאל שלא הצביעו לך, כי הם שמאל קיצוני והם חשבו שאתה ימין קיצוני, ועכשיו הם אוכלים את עצמם ואומרים: "איך הוא הצליח לעבוד עלינו, היינו מצביעים בשבילו אם היינו יודעים שהוא יחבור לשמאל ויפיל את נתניהו. בדיוק רמאי כזה, שמכשיל את הימין ומתמרח מול השמאל אנחנו אוהבים".
בנט אמר: יש רגעים בחיי עם ישראל שבהם המחלוקת מסוכנת. אם ככה, בנט, למה הצטרפת לשונאים? אם אתה אומר שהקרע בעם מסוכן, מדוע אתה מצטרף למי שגורמים לו יום־יום? אתה אומר שמנהיגי בית ראשון ובית שני שחרבו לא השכילו לשבת זה עם זה, אז למה אתה מצטרף אל אלה שמסרבים לשבת עם ביבי? שכל הווייתם היא רק לא לשבת עם ביבי? ביבי לא מסרב לשבת איתם. למה הצטרפת לאלה שהחרימו? האם משום שהשונאים חזקים יותר? זו הנצחת השנאה במקום מלחמה בה. הוי הקוראים לאחדות, בעודם מחרימים חצי מן העם.
זהו המקום הנמוך ביותר שאליו הידרדרה הדמוקרטיה הישראלית. היא בעצם נעלמה, כי הבוחרים לא קובעים כלל. ומצד שני, בתי המשפט ומערכות החוק האלימות קובעים כל מהלך על פי שיקול דעתם ומצב רוחם, תוך יכולת להסביר כל דבר והיפוכו כראות עיניהם. תוך החלקת כל טעות וכל תקלה במילים “זה קורה".
החוקים אינם בעלי תוקף, וניתנים לביטול ולהתעלמות על ידי בית המשפט, ואפילו חוקי יסוד אינם שווים כלום, אם לא בא לשופטים. והכי גרוע, אדם בישראל איבד כל אמון בבחירה שלו. אחרי הרמאויות הקולוסאליות של אריק שרון קודם, ובנט עכשיו, מי שמטיל את הפתק שלו לקלפי, לעולם לא יידע אם לא יעשו בהחלטה שלו ההפך הגמור ממה שהוא התכוון אליו.
אדם מישראל ילך לקלפי תוך תהייה: מי תהיה המפלגה הבאה שתשדוד את קולו ותעשה ממנו צחוק? זו איננה דמוקרטיה, זו שיטה שבה הרמאי הגדול ביותר זוכה. אני מדבר עם אנשים צעירים, טובים, משכילים, שמודאגים כל כך מהמצב הזה שהם שואלים את עצמם אם המדינה הזאת תשרוד, כאשר רמאות פוליטיקאים מצד אחד ושרירות לב בתי משפט מצד שני מנהלות אותה.