רק שלשום הוא עמד ושיקר במצח נחושה, כשגילה שיאיר לפיד התחייב בפני מקבילו האמריקאי טוני בלינקן שישראל לא תפעל יותר נגד איראן בלי אישור מוקדם מארה"ב.

הוא אמר את הדברים, אף שהוא יודע שאין להם שחר. הוא אמר את הדברים, אף שהוא יודע מה פירוש המושג "אפס הפתעות" במרקם היחסים הרגיש שהוא הצליח להחריב בין ירושלים לוושינגטון. הוא אמר את הדברים, אף שהוא עצמו וממשלתו האחרונה חידשו רק עכשיו את שבועת ה"אפס הפתעות" מול ממשל ביידן.

הוא אמר את הדברים, אף שגם בימי אובמה היה זה הוא שניסה לעגן את "אפס ההפתעות" ככל האפשר, כדי שהנשיא האמריקאי לא יפתיע אותו שוב עם הקפאת בנייה כלשהי בשטחים. הוא אמר את הדברים, אף שהוא יודע שהכוונה היא לפעילות מדינית, להצהרות, למהלכים פוליטיים, ולא לפעילות חשאית עלומה מהסוג שישראל מבצעת כל הזמן נגד אויביה.

השקר עדיין הדהד בינינו כשאתמול התברר שמטוסים לא מאוישים ולא מזוהים תקפו בעומק איראן מפעל לייצור רכיבים רגישים מאוד בצנטריפוגות של פרויקט הגרעין האיראני. מטבע הדברים, ישראל לא לוקחת אחריות על הפעולה הזו.

הכור הגרעיני בנתנז, ארכיון (צילום: רויטרס)הכור הגרעיני בנתנז, ארכיון (צילום: רויטרס)

מצד שני, אני יכול להבטיח לכם שהסיכוי שארה"ב ביצעה אותה, ברגעים הכי רגישים של המו"מ עם איראן על הסכם גרעין חדש, אינו קיים. מי נשאר? הסעודים? בדיחה. האמירותים? בחיים לא. אז שכל אחד יגיע למסקנות שלו בעצמו, ובלבד שאחת מהן תהיה פשוטה: האיש משקר באופוזיציה לא פחות, ואולי אפילו יותר, מכפי ששיקר בקואליציה.

כשהוא שיקר שם, מול פני האומה (למרבה הבושה, ערוצי הטלוויזיה ברפלקס מותנה מיהרו לשדר את ה"הודעה הדרמטית" של יו"ר האופוזיציה ביום שני), הוא ידע שהשקר ייחשף. הוא ידע את זה בוודאות מוחלטת, כי הוא יודע שאין סרט בו ישראל של בנט, לפיד, גנץ וסער תפסיק לפעול, בכל החזיתות, נגד הגרעין האיראני. ולמרות זאת, הוא שיקר. הוא ידע שייתפס, אבל הוא היה אדיש לזה. הוא לא משלם מחיר על השקרים שלו. 

כשהוא מבטיח לבנט להיות ראשון ברוטציה, חסידיו טוענים אחר כך בלי בושה שהוא "לא התכוון לקיים". כשהוא מבטיח בקמפיין שלא תהיה יותר רוטציה, אותו כנ"ל בדיוק. גבי אשכנזי אמר עליו פעם ש"הוא נושא את השקר בגאון". כן, הוא פשוט מתגאה בו.

לפני כמה שנים השתעשע נפתלי בנט במשוואה חדשה נגד האיראנים. הוא היה חבר קבינט, ובשיחות סגורות עם כמה מיועציו שאל שאלה פשוטה: איראן מפעילה נגדנו שליחים ופרוקסיז בכל החזיתות. אנחנו נלחמים בהם. הם מבצעים פיגועים אצלנו ואנחנו תוקפים אותם. למה שלא נתקוף את ראש התמנון, במקום את זרועותיו? למה שעל כל משהו שיתפוצץ בישראל, לא יתפוצץ משהו מקביל באיראן?

לא הייתה לבנט עמדת השפעה ממשית באותם ימים. היום יש לו. אם אכן ישראל היא שעומדת מאחורי תקיפה אווירית בעומק איראן, מדובר בהחלטה אסטרטגית דרמטית שקיבל בנט בשבוע השני לכהונתו. החלטה מהסוג של צל"ש או טר"ש, החלטה שמצריכה אומץ לא פשוט, אבל גם יצר הרפתקני לא קטן.

לכל השאלות ששאלתי כאן אין כרגע תשובות. דבר אחד בטוח: האיש שטען, מול מצלמות ומיקרופונים, שממשלת בנט־לפיד מסוכנת כי התחייבה לא לפעול נגד איראן ללא אישור מוושינגטון, הוא שקרן.

הסיפור המלא יפורסם מחר ב"מעריב־סופהשבוע"