1. הקורונה חוזרת אלינו דרך החלון, וצריך לעצור אותה. זה לא נפתלי בנט שבמחדליו כראש ממשלה החזיר אותה, כפי שטוענים שופרותיו של בנימין נתניהו - זה בעיקר אנחנו שלא שומרים על הכללים, וגם קצת הממשלה הקודמת והנוכחית. כעת נדרשים צעדים קיצוניים לפיקוח הדוק וקפדני על נתב"ג, ענישה אפקטיבית ומרתיעה נגד מפירי בידוד או מתחכמים מסוג אחר ששבים ממדינות אדומות דרך קונקשן, מערימים על נתב"ג ומסכנים אותנו.
כתב לי השבוע חבר שנמצא ביוון ומתפעל מהנורמליות של מדינה שסבלה קשה ולמדה לחיות עם הקורונה. הוא ממליץ שנלמד מהם על שגרה שפויה ועל בילוי ונופש עם ילדים. גם משיא המשואה, ד"ר דרור דיקר, שעמו נפגשתי השבוע המליץ לי ולכם לעטות מסיכות באזורים הומי אדם ולהימנע ככל שניתן מלנסוע לחו״ל עם ילדים לא מחוסנים. שולי ביטחון רחבים. רה"מ בנט ביקש זאת מהציבור ולא הורה בצו כדי לשתף את הציבור באחריות לבריאותו.
בהתנהגות נכונה ובמשמעת עצמית נצליח לעצור את ההתפרצות. על הממשלה מוטלת האכיפה בנתב״ג, הענישה נגד העבריינים והדאגה למלאי החיסונים.
2. השבוע, במסווה של "הודעה מדינית חשובה", העמיד יו"ר האופוזיציה נתניהו מופע אימים של פאניקה וקנאה והאשים את ממשלת בנט־לפיד בחבירה לאיראנים ולאמריקאים. הוא טען שבעוד הוא הבהיר לאמריקאים כי ינקוט את כל הצעדים לביטחון ישראל, הרי שלפיד, "ראש הממשלה בפועל" כלשונו (בכל זאת, כתב "במחנה" ולא סרן בסיירת מטכ"ל כמו בנט), תיאם עם עמיתו האמריקאי בלינקן "שלא תהיינה הפתעות".
לפיד התכוון מן הסתם לבניית יחסים של דיאלוג, הבנות ושקיפות בין הממשלה החדשה לממשל החדש, לאחר שנתניהו הפך בתודעה את ממשל ביידן ל"אויב".
והנה, מול עיניו של נתניהו, מוזמן הנשיא רובי ריבלין לביקור ממלכתי בוושינגטון, גם בנט יוזמן בקרוב, והוא לא. וזה מרתיח אותו, כמו גם העובדה שלפיד יהיה הגורם המדיני הבכיר הראשון שיבקר בשבוע הבא באמירויות, ויתקבל כיאה לשר בכיר, ראש ממשלה חליפי וראש תנועה פוליטית גדולה. הוא ולא נתניהו - שאסר על מי משריו לנסוע לאמירויות לפניו ואף ביטל בגסות ביקור של שר החוץ גבי אשכנזי, שתוכנן ואושר על ידי האמיר בן זאיד.
מופע האימים של נתניהו זכה לתהודה מסוימת מכוח האינרציה, וגרם לו נזק גם בקרב חבריו לסיעה וחלק מתומכיו. מרבית הליכודניקים אוהבים ממלכתיות ומקדשים את המדינה והאינטרסים שלה. אלו לא הצעקנים בהכרח, אבל הם הרוב.
3. את התשובה לנאום הבלהות, הקנאה וההסתה של נתניהו נתן בכנסת שר השיכון זאב אלקין. בנאום תוכחה נוקב הוא הוכיח כי לנתניהו מותר הכל, בעוד לאחרים זו תיחשב לבגידה. "לא התביישת לשלוח בריונים בשכר כדי להפחיד את בתי בת ה־5 ובכית שמפגינים לך מול הבית", טען בפניו מי שהיה הנאמן לו ביותר ויודע דבר וחצי דבר על האיש.
גם אריה דרעי נקט יוזמה, ומסר את שמותיהם של שרי הליכוד שהציעו להחליף את נתניהו בפרונט כדי להקים ממשלת ימין גדולה, אך סורבו על ידי האיש שאחראי יותר מכל לאובדן שלטון הליכוד.
גם ח"כ משה גפני איבד שליטה על פיו והוא מטנף את לשונו כלפי ראש הממשלה בנט. לא כבוד, לא ממלכתיות, לא כבוד הכנסת ולא כלום. גפני בלחץ, ובצדק. כבר שנים לא היה באופוזיציה. המחזות הללו, ניבולי הפה והחריגה של החרדים משפת הקודש לשפת הביבים, יימשכו כנראה עד שהממשלה תצליח להעביר תקציב. או אז הם יבינו שזה לא חלום בלהות, אלא מציאות. ועד אז ימשיך דודי אמסלם להסביר לנו ש־30% אשכנזים מנהלים את המדינה, משל בנט ולפיד לקחו את המושכות מידיו של ראש הממשלה בנימין בן זכי וסבריה מבגדד.
4. כשנתניהו מדבר כבר 15 שנה על התקיפה באיראן ועד כמה כל אחד אחר בשלטון חוץ ממנו הוא "סכנה לביטחון ישראל", אני רוצה לטעון בפניכם שהאגדה כאילו נתניהו רצה לתקוף באיראן וראשי מערכות הביטחון מנעו זאת ממנו – לא תואמת את אופיו של האיש. לראיה, אשכנזי, דגן, דיסקין, ידלין ואחרים פרשו לפני כעשור – נתניהו יכול היה, לו רצה, לתקוף כאוות נפשו עד לחתימת ההסכם. מדוע לא עשה זאת? מי מנע זאת ממנו ועצר אותו? ובכלל, איזה ראש ממשלה נורמלי לא מורה לצבא לבצע את מדיניותו?
באותם ימים, בדיונים פנימיים במטה הכללי, כיניתי את נתניהו "ראש החוג לדרמה של ירושלים", ופירשתי את דיבוריו על תקיפה ועל כך ש"עוצרים אותו" כמדיניות נכונה שנועדה להניע את ארה"ב להחמיר את הסנקציות. כך סברתי גם כשהורה "לדרוך" את הצבא באופן שהלחיץ את וושינגטון. זוהי דרך פעולה ראויה ולגיטימית, אבל הפלת אי־התקיפה על רמטכ"ל וראש המוסד היא קשקוש.
גם אהוד ברק, שהיה יותר "להוט" פומבית לתקוף, לא כל כך רצה לתקוף, אבל השתתף בחוג לדרמה של נתניהו וקיבע את מעמדו. בכלל, ברק התמחה בתמיכה בפעולות לא מאושרות ובהתנגדות לפעולות שבוצעו (הוא התנגד לתקיפת הכור הסורי בדרך ובעיתוי שבוצעה).
באחד הימים הצעתי לרמטכ"ל אשכנזי, שקרא כל הזמן בתקשורת שהוא האשם העיקרי בפיתוח הפצצה האיראנית, לנקוט את הצעד הבא: אמרתי לו שביציאה מאחת הישיבות יאמר לנתניהו שדבריו הגיוניים ושהוא מבקש לקבוע פגישה שבה יציג בפניו הרמטכ"ל תוכנית ולו"ז לתקיפה. הבטחתי לאשכנזי שפגישה כזאת לא תתקיים לעולם.
ובכלל, גם כשתקפו את הכור בעיראק, לא כולם היו בעד, אז מה? היה אז בגין, ובכור הסורי פעל אולמרט בניגוד לעמדת שר הביטחון, ולא היה שום מרד. ועכשיו, האשמים בפיתוח הגרעין האיראני הם כמובן בנט־לפיד. נו שוין.
5. האמירותים שאותם יפגוש לפיד בביקורו באבו דאבי כמהים לעסקים עם ישראל. זאת לאחר שעברו את שלב ההתנפלות, ההתלהבות והסקרנות מצד גופים ישראליים, שהיו בטוחים שהכסף מונח שם על הרצפה ומחכה רק להם ולרעיונות שלהם.
לפיד יחנוך את השגרירות, שכבר עובדת בפועל, ויחתום על עוד כמה הסכמים (אגב, הוא לא קיבל מאשכנזי משרד הרוס, אלא משרד משוקם, מתוקצב ורווי פעילות, שלאחר שנים ארוכות חזר הסומק ללחיים של אנשיו, כמו גם הרגשת המסוגלות וההשפעה ויש עוד מה לעשות).
יותר מכל, מבקשים האמירותים שיתוף פעולה בתחום התעשיות הביטחוניות. הם מעוניינים בטכנולוגיות, בפלטפורמות, בידע ובמוצרים מתקדמים.
בשיחות שקיימתי לפני שבועיים באמירויות טענו בני שיחי כי שיתוף הפעולה עם התעשיות הביטחוניות מתעכב, היות שמשרד הביטחון מתנה שיתוף פעולה כזה בקיומו של "דיאלוג אסטרטגי" תקופתי בין שתי המדינות, והם לא כל כך ממהרים לכונן דיאלוג כזה, מסיבותיהם שלהם. זה ייפתר כנראה רק בשיחות בין בני גנץ לבין השייח' תחנון, שהוא הקובע בתחום הביטחון.
6. את הצילום הפנומנלי הזה צילם הצלם של דובר צה"ל בטקס חילופי דוברים שנערך ברמת אביב לפני שבועיים. מופיעים בו מימין לשמאל: אור הלר, אמיר קורן דובר שר הביטחון, אלון בן דוד, עבדכם הנאמן וד"ר אמיר בוחבוט מוואלה!. זהו צילום לפנתיאון של דור "דפוק", מכור וקצת אבוד שהשתעבד לטכנולוגיה, שמפסיד לא מעט מראות למעלה ובצדדים, שהמסך הקטן הוא מלוא יומו ועיסוקיו. הלוואי וניגמל, אנו, בנינו ובני בנינו. שבת שלום.