על רקע הכוונה לסגור את גלי צה"ל או להעבירה למתכונת אחרת, זה הזמן להזכיר את כל הדברים הטובים והנפלאים בתחנת הרדיו שמשדרת לנו כבר 70 שנה. הנה עשרה דברים ממש טובים בגלי צה"ל:
1. היכולת המופלאה של מחלקת הג'ינגלים להלחין את השורות הבלתי ניתנות להלחנה, ולהפוך אותן ללהיטים קליטים ומרעננים. במקום הראשון נמצא כמובן השיר הנהדר: "הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים, במשרד הביטחון. המקפצה שלך לאזרחות".
2. הפרשן המדיני הפוליטי של התחנה, יעקב ברדוגו, שמביא פרשנות כששלושה עקרונות ברזל עומדים לנגד עיניו: אובייקטיביות, הבאת עמדות שני הצדדים ועמימות עמדותיו הפרטיות. כמו כן, הוא לא שוכח את הקולגיאליות כלפי כתבי ומגישי התחנה, שאותם הוא מכנה בתארים המחמיאים - את הדוברת של משרד החוץ? אתם פרזנטורים של כחול לבן? למה אתה לא מדווח על אבא שלך? - שנותנים למאזינים תחושת מקצועיות וענייניות.
3. העמידה הבצורה של מנהלי התחנה בפני לחצים פוליטיים מכל סוג שהוא, כשהם מתנגדים ומגיבים לכל הפניות בקשיחות מוחלטת: אני ממש מתנגד ל... או־קיי, אני מסכים. לא, לא ייתכן ש... טוב, אבל זו הפעם האחרונה. אנחנו בחיים לא נקריא בשידור את ה... טוב, נקדיש לזה שעה. ואין שום מצב שנשדר את השיר של... או־קיי סבבה, תפתח אחרי החדשות, מחכה לך הפתעה.
4. הפתיח היומי המתון והנעים בתוכנית של רינו צרור, שתמיד שומר על רוגע והיעדר דרמטיזציה: העולם קורס. הממשלה עסוקה באגו ובשקרים. והאזרחים? מה נותר להם אם לא להתאבד. והאמת היא שגם זה לא יעזור, כי אפילו להיקבר פה כבר אי אפשר. המדינה קורסת. הממשלה חוגגת, ואנחנו רק מחכים לסוף. ואם תרצו להסתלק מכאן, לא יהיה לכם שקט. אלה החיים, זאת המדיניות, ואי אפשר לשנות פה כלום. פתיח ונתחיל עם אשת התורה מלכה פיוטרקובסקי, עם דברי תוכחה.
5. התוכנית היומית של ערן סבג. בשעה 10 בלילה, כשהציבור מסיים את יומו ומחפש לעצמו שעה של אסקפיזם, הנאה וקצת קלילות, מגיע ערן סבג ומספר על ילדותו של א"ד גורדון. מה יותר טבעי וכיפי מאשר לשמוע קצת על משנתו הסוציאליסיטית והשפעתו על הפוליטיקה של שנות ה־50. ואם נפלתם על יום טוב, תוכלו להאזין לספיישל על אדם יקר וחשוב, הכומר הסומא פרלי בראון, שניגן את ההולי בלוז ונולד לאם נוטשת ולאב שלא רצה עמו קשר, ואז נשמע את הלהיט הגדול שלו משנות ה־70, שאף תחנה לא השמיעה עד הערב המיוחד הזה.
6. "קולה של אמא". אומנם כבר עברנו את המהפכה החקלאית, התפעלנו מהמהפכה התעשייתית ונדהמנו מהאלקטרונית, אך ביום שישי בשעה 11 בבוקר אמהות מוסרות ד"שים ברדיו לחיילים בבסיסים. הבשורה על תקשורת באמצעות וואטסאפים ושיחות וידיאו טרם הגיעה לעורכי התוכנית, שמתעקשים בשקדנות לחפש משפחות לחיילים, שימסרו להם איזו מילה טובה, אף על פי שתגובתם הטבעית תהיה: "אמא, תעשי לי טובה, אני אדבר איתך בטלפון, מה את עושה לי פדיחות ברדיו?".
7. "באופן מילולי", פינתו של אבשלום קור, שתמיד מעשירה אותנו בידיעת השפה העברית, וכבר עסקה בעבר במעטפות של הדואר הפלסטיני, שכונו "מעטפות נפץ", כשאת האות ט' צריך להגות בשווא, משום שמדובר בסמיכות. ו"כשהם אומרים 'הבחורה ההיא פצצה', אין זה אומר שהפצצה בלונדינית". והכי חשוב שתחת הל' יבוא חיריק, והפ' במילה "פצצה" תהיה רפה, משום שכבר אינה בג"ד כפ"ת בראש מילה.
8. אין כמו התוכנית "המילה האחרונה", שתמיד הייתה פולמוסית וסוערת ומאוד מעניינת, ולאחרונה הפכה גם יותר מגוונת, ודואגת להביא את הצד הימני, ומנגד, גם את הצד העוד יותר ימני, כך שמאזיני התוכנית מקבלים את התמונה במלואה, מכל הצד האחד של המפה.
9. סקרנית הטכנולוגיה הדס שטייף, הידועה ככתבת משטרה חרוצה וחושפת שערוריות לא קטנה בכלל. את הסקופ האחרון שלה גילתה בעת חיטוט אקראי בטלפון הנייד של אפי נוה, שהיה בידי גרושתו. אם כבר גרושות וטלפונים ניידים, לא עדיף להביא נושא קצת יותר עסיסי מראש לשכת עורכי הדין לשעבר? אני יודע, למשל, איפה הנייד של שלומית מלכה, רק אומר.
10. ונקנח בגלגלצ, האחות הקטנה והמוזיקלית של התחנה, שאין כמוה כדי לתת מענה מדויק לצרכים של חיילי צה"ל ולדווח על פקקים בדרך גנות ועבודות בכביש 2.