באמצע המאה ה־19 השתלטו מדינות המערב התאוותניות על המסחר בסין ועל נמלים בתחומה בתואנות שונות, כאילו מטבע הדברים הסינים חייבים לתת להן לפעול מסחרית בשטחם בחופשיות. כאשר הסינים משושלת צ'ינג המנצ'ורית, האחרונה בשושלות הסיניות, ששלטה מאז 1644, התנגדו לעוינות, הבריטית בעיקרה, החליטה המעצמה העולמית של אז לסמם את האוכלוסייה הסינית באופיום שהופק בהודו שבשליטתה ונשלח למחוז קנטון בסין בידי "חברת הודו המזרחית" הבריטית. חברה זו הכילה את כל הרע באימפריאליזם הבריטי, דחפה את בריטניה לכיבושים מהודו ועד שאר נמלי דרום־מזרח אסיה.
התוצאה הייתה מלחמות האופיום - הראשונה ב־1839־1842 והשנייה ב־1856־1860, הפעם בין מעצמות המערב לסין, כאשר לבריטניה הצטרפו צרפת ורוסיה וארה"ב העניקה סיוע. סין דוכאה. נמליה החשובים עברו לבעלות המערב, עריה נשדדו ותושביה דוכאו, בעוד היא מפסידה שטחים לטובת מדינות המערב. הונג קונג הפכה למושבת כתר רשמית של האימפריה הבריטית. ערים נוספות לאורך נהר הפנינים היוצא לים בין המושבה הבריטית למקאו הפורטוגזית עברו לניהול המערב. רוסיה קיבלה את אזור וולדיווסטוק, שהפך לנמל מסחרי וצבאי חשוב שלה במזרח הרחוק עד לימים אלה.
היום, כ־160 שנה לאחר דיכוי סין והניצחונות של המערב, סין היא המעצמה השנייה בגודלה בעולם, ומשעבדיה לשעבר נמצאים בנסיגה מתמשכת מתמדת, למעט ארה"ב. המטבע הסיני, היואן, תופס את מקומו כאחד ממטבעות יתרות המט"ח של מדינות העולם, וזה כבוד ששמור רק למעצמות כלכליות חזקות.
ברבע הראשון של השנה הגיע חלקו ל־2.45%. זאת לעומת המשעבדת לשעבר בריטניה, שהמטבע שלה, הלירה שטרלינג, ששלט בעולם בעבר, חלקו ירד ל־4.7%. ומה בנוגע לשאר המדינות המשעבדות? חלקו של היין היפני הוא 5.89% ושל היורו 20.57%. אף שחלקו של הדולר האמריקאי יורד ביתרות המט"ח העולמיות, הוא עדיין מוביל עם 59.54% מהרזרבות בעולם. המטבע הרוסי כלל לא מוחזק בידי מדינות כמטבע רזרבה. גם בקשותיה של רוסיה, שהייתה פעם אימפריה והיום היא רק כוח צבאי, לעשות עסקאות סוואפ - "החלף" - עם סין נדחו בידי הסינים, שאינם בוטחים במטבע הרוסי. המטבע הסיני נכנס כמטבע רזרבה רק ברבע האחרון של 2016, ושיעור האחזקה הוא הישג עבורו.
סיפור שמתחיל בילד אחד
נשיא סין, יו"ר המפלגה הקומוניסטית ומפקד הצבא הסיני - הגדול ביותר במספר חייליו בעולם - שי ג'ינפינג אמר בשבוע שחלף, במלאות 100 שנה לייסוד המפלגה הקומוניסטית, כי הוא מזהיר את המערב מהתערבות זרה כפי שהיה בתקופה הפיאודלית, לפני ייסוד סין הקומוניסטית בשנת 1949. שום כוח זר לא יתערב יותר בענייניה של סין, אמר המנהיג שהדגיש את ייעודה של המפלגה הקומוניסטית לכוון את ענייניה של סין ולשלוט בהם. המנהיג כיוון בעיקר לארה"ב: בסין, המפלגה והעם חד הם, בשר אחד. הדגיש. הכוונה של המנהיג כי יציאה של ארה"ב נגד המפלגה הקומוניסטית היא יציאה נגד העם הסיני.
לסין יש באמת במה להתגאות: המפלגה הבטיחה לעקור מהשורש עוני שממנו סבלו מאות מיליוני סינים עד שנת 2021, וכך עשתה. למעשה אימצה סין את התיאוריה של הכלכלן והדמוגרף תומאס מלתוס, שקבע תורה חדשה לעתו בשנת 1798, ולפיה קצב גידול האוכלוסייה לא מאפשר להדביק את אספקת המזון.
מדינות רבות לגלגו על תורתו של מלתוס, וגם כלכלנים הסתייגו ממנה, בשל העובדה שכושר הייצור הטכנולוגי של מזון ושטחי חקלאות גדל עשרות מונים. אבל מדינות רבות באסיה כמו הודו או אפריקה אינן יכולות לצאת ממלכודת הגידול הפרמננטי של האוכלוסייה, בשל שיפור במערך הרפואי הבסיסי, והן חוות קשיים באספקת המזון לפיות הרעבים.
למרות הסתייגויות העולם ממדיניות המפלגה הקומוניסטית שהגבילה את הילודה לילד אחד לזוג, סין עשתה את הבלתי ייאמן. היא הצליחה להגדיל את החיסכון, שהוא תנאי הכרחי להשקעות וצמיחה, בלי להסתמך על מקורות מימון זרים ויקרים. שיעור החיסכון בסין הוא 45%, ואף עמד בעבר על 55% (הודו כיום רק עם 31%). סין הצליחה להגדיל את ההשקעות, אפשרה להון זר להשקיע בה, גם אם תחת מגבלות, אפשרה רכישת דעת - חינוך והשכלה - לתושבים ושלחה לחו"ל סטודנטים שספגו מהמערב ידע שלא יסולא בפז ויישמו אותו במשק הסיני.
סין הקומוניסטית אימצה טכנולוגיות ופיתחה טכנולוגיות משלה בתחום תעשיית המידע, IT. בכמה תחומים עברו הסינים את המערב, והקימו חברות אדירות שחלקן הפכו לרב־לאומיות ופועלות ברבות ממדינות העולם. הסינים השתלטו על ים סין הדרומי ועל נתיבי סחר בדרום־מזרח אסיה, על האוקיינוס ההודי ועל חלק מהאוקיינוס השקט. עוד השתלטו על תשתיות, באמצעות מתן הלוואות נוחות נלוות לפרויקטים בחו"ל וכן באמצעות עבודות תשתית בנמלים ובדרכים, בנתיבי הים והיבשה.
מדינות שקיבלו הלוואות מסין לטובת פרויקטים של תשתית מעסיקות חברות סיניות, וכך הפכו למדינות חסות של סין, חלקן כבר רוכשות נשק סיני. ההשתלטות נעשית באותו אופן גם בדרכים יבשתיות לאורך כל מרכז אסיה בואך לב אירופה, בעיקר באמצעות תוכנית דרך המשי המודרנית, יוזמת "חגורה אחת, דרך אחת", One Belt, One Road, בלעז.
מנהיג סין אומר כי סין הפכה למדינה פורחת במקום למדינה ענייה. היעד של המפלגה הקומוניסטית הוא המשך העיור במטרה להגדיל את הצריכה הפרטית ולתת יעד שיווק גדל והולך להיקף העצום של הסחורות והשירותים שסין מייצרת כתחליף לתלותה ביצוא, תחליף גם ליום סגריר ביחסים עם ארה"ב. שי ג'ינפינג אומר כי ההיסטוריה של סין מחייבת אותו "לנווט קדימה במים הבינלאומיים הסבוכים", ובמילים פשוטות יותר: לשלוט בנתיבי הסחר הבינלאומיים כפי שפעם עשתה ספרד, אחר כך בריטניה ובהמשך ארה"ב. "לימוד ההיסטוריה מאפשר לסין לבחון עלייתן ונפילתן של מעצמות", אומר המנהיג.
סין הפכה גם ליצואנית הדפלציה העיקרית בעולם באמצעות יצוא סחורות תחרותיות עם איכות עולה לכל העולם. בשנת 2019, השנה שקדמה להתפרצות נגיף הקורונה, סין הייתה היצואנית הגדולה ביותר בעולם והיבואנית השלישית בגודלה בו. היצוא מסין הוא כבר היום 14.7% מכלל היצוא העולמי, ארה"ב במקום שני - 8.1%, גרמניה עם 7.8%, הולנד עם 3.8% ויפן, שהייתה מעצמת יצוא, חלקה הוא רק 3.6% מהיצוא העולמי. הונג קונג, השייכת לסין, מייצאת 3.1% מהיצוא העולמי, וקוריאה הדרומית המצליחה רק עם 2.9%.
אבל אם ניקח את כל מדינות האיחוד האירופי, ניווכח כי בשל כוחן של גרמניה והולנד הן מהוות 15.8% מהיצוא העולמי. נציין כי האיחוד האירופי מייבא 22.4% מהסחורות שלו מסין, מקום ראשון ביבוא ממדינות העולם. בד בבד הוא מייעד, כלומר מייצא, לסין 10.5% מכלל היצוא, יעד מספר שלוש. כשזה מגיע למסחר הכולל שירותי מסחר, סין עדיין משתרכת אחרי ארה"ב, אף שהיא כבר במקום שני, עם צמיחה שנתית של 5.8% בשנה בעשור האחרון.
גרמניה היא הסוחרת הגדולה בעולם במוצרי חרושת, וזוכרים את רוסיה, שייסדה בשנת 1860 את הנמל במזרח הרחוק? עוד בשנות ה־50 וה־60 היא עזרה לסין, האחות הקומוניסטית הענייה והמרודה, אך מאז עברו הרבה מים בנהר המשמש כגבול בין סין לרוסיה. רוסיה אינה שחקן בזירה הבינלאומית, היא יצואנית מספר אחת של גז בלבד. רוסיה מתחננת להשקעות סיניות ונענית בהפניית חצי גב. התוצר לנפש של סין כבר עובר את זה של רוסיה, 10,516 דולר לעומת 10,042 דולר לנפש, בהתאמה. דירוג האשראי של סין הוא A+ ואילו של רוסיה BBB-.
הקרב על ההגמוניה
הסינים עובדים לפי חזון. החזון של מנהיג סין והמפלגה הקומוניסטית למאה השנים הקרובות הוא "חזית מאוחדת", חלום סיני על סין רבתי, כולל כיבוש טאיוואן. כך תיווצר מדינה אחת עם שתי שיטות ממשל ומשק: סין רבתי הקומוניסטית והשיטה הקפיטליסטית בהונג קונג, במקאו ובטאיוואן. אציין כי טאיוואן במקור כלל אינה סין, אף שהיא סמוכה לה. היא הפכה ל"סינית" עם פלישת צבאו של הגנרל צ'יאנג קאי שק (שהפסיד בקרב על השליטה בסין למאו צה טונג בשנת 1949).
טאיוואן, שנקראה גם פורמוזה, "האי היפה" בפורטוגזית, היא ארץ מקור הפולינזים שהתפשטו בכל האוקיינוס השקט עד ניו זילנד, הוואי, סמואה, פיג'י, פולינזיה הצרפתית, איי פסחא ועוד שלל מאות איים, ואף הגיעו גם עד לאי מדגסקר, סמוך לאפריקה. אומנם סין כבשה וקיבלה את הונג קונג, אבל עדיין קשה לה להשתלט על העם שנוצר שם: קפיטליסטי, יזמי, אוהב סחר ומערבי.
סין נהנית מהיוזמה החופשית ומהמרכז הפיננסי של הונג קונג אבל מנסה, ומצליחה קמעה, להשתלט על חיי התושבים שרואים בה גורם זר. שי ג'ינפינג אומר כי בניגוד למערב, סין מעולם לא שעבדה עמים זרים או דיכאה אותם. המערב כן עשה זאת, גם לסינים. המערב מצדו מגחך, אומר כי סין משעבדת את המיעוט המוסלמי האויגורי, עם טורקי במחוז שינג'יאנג (בתרגום לעברית: המחוז החדש), שנכבש בידי הסינים במאה ה־11 בצפון־מערב סין, שם גם נכתב המילון הטורקי הראשון בעולם באותיות ערביות. סין כבשה ושעבדה את טיבט בשנת 1959 והבריחה את ממשלתה, הגולה מאז בדרמסאלה בהודו, מקום משכנו של הדלאי למה.
כיום המערב מטיל על סין עיצומים שהחלו בתקופת הנשיא טראמפ. ממשל ביידן מחריף את צעדיו מול סין, הפעם (כתירוץ לפחות) בגלל דיכוי העם האויגורי. סין רואה בכך התערבות בענייניה הפנימיים. "מי שינסה לפגוע בסין יעומת, וראשו ייזוב דם על החומה הסינית המפוארת שמאחוריה 1.4 מיליארד סינים", אומר נשיא סין. כאשר לצדו חלק ממנהיגי סין הוותיקים והזקנים, במעמד נאום המאה, קרא המנהיג הסיני שי לצעירים בסין לבנות את סין ברמה גבוהה, עם יושרה פוליטית, ניקיון כפיים וכנות.
הוא הזכיר לכולם את מסע האנטי־שחיתות שהוא מנהיג, רמז למיליארדרים החדשים של ההייטק הסיני שפועלים בניגוד לטובת העם ולעתים מונעים תחרות הוגנת שמאפשרת מחירים נמוכים יותר עבור העם הסיני.
גם היום סין תלויה בארה"ב, למרות הכרזות הרהב של מנהיגה. כ־239 חברות סיניות, בהן ענקיות הנסחרות בבורסות בארה"ב, מקור גיוס ההון הראשי בעולם, לכל המדינות. שווי המניות הנסחרות בניו יורק הוא 1.74 טריליון דולר. את הגדולות בהן אתם מכירים: עליבאבא עם שווי שוק של 600.3 מיליארד דולר, Pinduoduo Inc עם שווי שוק של 141.64 מיליארד דולר, JD.com Inc עם שווי שוק של 120.4 מיליארד דולר, NIO Inc עם שווי שוק של 79.3 מיליארד דולר, NetEase Inc עם שווי שוק של 76.3 מיליארד דולר ו־Baidu Inc עם שווי שוק של 70.2 מיליארד דולר. ההתנגחות בין סין לארה"ב תימשך. הנשיא ג'ו ביידן קשוח הרבה יותר מדונלד טראמפ מול סין, גם אם דרכיו שקטות. לשתי המעצמות אין ברירה אלא לשתף פעולה תוך אגרוף קל. אירופה רוצה שהעניינים יירגעו כדי שתוכל להגדיל את הסחר העולמי שלה ולשקם עצמה לאחר שנת נגיף הקורונה.
עבור גרמניה, סין היא שוק חשוב לתוצרת החרושת שלה. לכל העולם יהיה טוב יותר כלכלית אם שתי המעצמות ישתפו פעולה, למרות היומרות של סין לעבור את ארה"ב בכל התחומים בתוך שנים מעטות, כאילו האמריקאים ישנים ולא יגיבו. סין עומדת על כך שהיא תהיה ההגמון הראשי בעולם של מחר וארה"ב תשתרך מאחוריה. זהו מאבק בין אומה ותיקה ומפוארת בת אלפי שנים (השושלת הראשונה, שיה, שלטה מהמאה ה־21 ועד המאה ה־17 לפני הספירה)|, לבין מעצמת מהגרים בת 245 שנה בלבד.
אין בכתוב להמליץ לחלוטין על מניות או ני"ע המוזכרות בכתבה. קיימת אפשרות שכותב המאמר מחזיק בני"ע של חברות המוזכרות לעיל. הנתונים שצוינו היו נכונים לזמן כתיבתם.