תרבות מוגדרת כמכלול הערכים, ההתנהגויות, האמונות, המנהגים ותפיסות העולם כפי שהם באים לידי ביטוי בהתנהלות החברה, והיא מוסכמה חברתית של בני אותה חברה. תרבות נלמדת כקוד חברתי ומשפיעה על האנשים באותה חברה - אם כי אינה שולטת בהם, ואנשים "תרבותיים" מתיישרים לפי אותו קוד. תרבות הדיבור, למשל, היא הקוד החברתי של דיבור בציבור ובסיטואציות מסוימות. אדם תרבותי ידבר באורח מסוים מעל במה ולפני קהל, אף על פי שבין חבריו או משפחתו הוא עשוי לסטות במעט מאורח דיבור זה, אך גם זאת עד גבול מסוים, במסגרת הקוד החברתי המקובל.

נאמר ש"מוות וחיים ביד לשון, ואהביה יאכל פריה" (משלי יח, פסוק כא), אבל תרבות השיח הציבורי בישראל מידרדרת מיום ליום. השפה העברית המכובדת, היפה והתרבותית של מנחם בגין, יוסי שריד ואחרים מבני דורם פינתה את מקומה לשפת ביבים, ובכנסת המכובדת נשמעים גידופים, קללות, השמצות ונאצות שהאוזן מתקשה לקלוט.

האלימות המילולית הפוגענית והזלזול באדם משתלטים על שיח חברי הכנסת, וכמו בגן ילדים מתחילה תחרות - מי ילכלך יותר על חברו, מי יגדיל בקללותיו, מי יפגין בוז רב יותר, מי ישכיל לבייש או להקטין את בר־הפלוגתא שלו. חברי כנסת ושרים מהשמאל ומהימין שכחו שמילים מעצבות מחשבות ודוחפות לפעילות שעלולה להיות אלימה.

פניני לשון כגון "אתה חולה נפש", "חתיכת חרא", "אתה דביל", "אם תשתפר תהיה אהבל", "פאשיסט" הן רק מעט מהתוצרת המילולית של נבחרי הציבור שלנו. אלה האנשים שאנחנו בחרנו. אני מתבייש בהם, ואני מתבייש למשמע המילים שיוצאות מפיותיהם.

תרבות הדיבור כבר חלפה מזמן ממחוזותינו. השפה הנקייה פסה מן העולם, ולנו לא נותר אלא לבכות על כך. השפה הוולגרית שולטת. ההתפרצות התוקפנית של אדם לדברי חברו נשמעת היטב גם בתוכניות אירוח למיניהן. חברי כנסת משסעים בצווחות איש את דברי רעהו, עד שלא ניתן להבין את דבריהם. אין שיח. אין הקשבה. יש דפי מסרים המועברים בצרחות. ייתכן שחלק מהאשמה נעוץ דווקא במצלמות הטלוויזיה, המתעדות כל פנינת לשון, כל ניבול פה, כל "אהבל", "דביל" או "חרא" - כי אלו המילים המביאות רייטינג.

נטשנו את תרבות הדיבור והשיח שקיימת בעולם המערבי ואנחנו מחרים-מחזיקים אחרי מדינות שבהן הנבחרים מקללים, מגדפים, זורקים נעליים, מתפרצים איש לדברי רעהו, ובאופן כללי מביישים את עצמם. אין לי כבוד לנושא משרה אם זה סגנון דיבורו, ואינני מעוניין שהוא ושכמותו ישמשו דוגמה לילדיי.

הייתי מסיים את הטור במילים "פני הדור כפני הכלב", אבל חובב כלבים אנוכי.