1. לשני תחומים בכלכלה הישראלית יש אפקט אדיר על המשק הישראלי: להייטק ולנדל"ן. שני התחומים רותחים, לוהטים. לאחד, ההייטק, יש השפעה חיובית מאוד על המשק הישראלי: בתעסוקה, במסים (גם באקזיטים וגם במיסוי עבודה כי המשתכרים בהייטק שייכים לשני העשירונים העליונים) ובמעגלי תעסוקה נוספים. הכסף שוטף את התעשייה: בשנת 2020 הושקעו בתעשיית ההייטק כ־10.6 מיליארד דולר; השנה, קצת יותר מחצי שנה, זה כבר מתקרב ל־13 מיליארד דולר(!), אחרי שבשנת 2018 עמדו הגיוסים על 6.5 מיליארד דולר "בלבד". הכסף הגדול מקפיץ את המחירים, מקפיץ את השכר של העובדים ומקפיץ את המשק, אף שרק חלק קטן יחסית מכלל העובדים עובד בתחום (קצת יותר מ־10%).

גם הנדל"ן פורח, אבל, ובשביל הזוגות הצעירים במיוחד, אני לא חושב ש"פריחה" היא המושג הנכון. התחדשות עליית המחירים במחירי הדירות היא בשורה לא ממש טובה לזוגות הצעירים. גם העתיד אינו מבשר טובות: ריבית אפסית, אוזלת יד ממשלתית, אוזלת יד של בנק ישראל - כל אלה מכינים את הקרקע לעליית מחירים בשנה־שנתיים הקרובות והלוואי שאתבדה.

פרויקט בנייה בבית שמש (צילום: יעקב לדרמן, פלאש 90)פרויקט בנייה בבית שמש (צילום: יעקב לדרמן, פלאש 90)

2. את ההתפתחויות בתחום ההייטק בחרתי לתאר באמצעות ראיון עם אריק קלינשטיין, שותף־מנהל בקרן ההון סיכון גלילות. אני מכיר את קלינשטיין שנים. הוא אחד האנשים הערכיים בתעשייה - שפעל למען הגדלת ההשקעות של גופים מוסדיים ישראליים בהון סיכון הישראלי וגם יישם זאת בקרן שלו. קלינשטיין, שהתחיל את דרכו בתעשייה כמו רבים ב־8200 (עתודאי מהנדס), עבד אחר כך בג'רוזלם גלובל, מקרנות ההון הסיכון הראשונות בישראל, ושהה לאחר מכן בארה"ב במשך כעשור, בין 2000 ל־2010. אז חזר ארצה והקים את גלילות עם שותפו קובי סמבורסקי. שני חבר'ה אלמונים, כפי שהוא אומר, שהצליחו להקים קרן מוצלחת. מאוחר יותר הצטרפו לצוות נופר עמיקם וליאור ליטבק.

כרגע גלילות משקיעה כבר באמצעות קרן מס' 3, כשסך הכסף המנוהל מתחילת דרכה של הקרן עומד על כ־400 מיליון דולר ביותר מ־30 סטארט־אפים. גלילות עומדת לגייס קרן רביעית בהיקף של כ־180 מיליון דולר, והקרן מדורגת כבר שנים בידי מכון המחקר Preqin כמובילה מבחינת תשואות, לאחר שהניבה בקרן הראשונה תשואה של כ־85% (שיעור תשואה פנימי - IRR).

"התחלנו לעבוד בשנת 2011, והחלטנו להתמקד בעולמות של טכנולוגיית Business־to־Business, כלומר  תוכנה שמיועדת לעסקים, שקונות אותה חברות גדולות וקטנות", מסביר קלינשטיין את הצלחת הקרן. "בתוך כל העולם הזה יש לנו מיקוד מיוחד על סייבר. היום כולם מדברים על סייבר וזה בכותרות, אבל אנחנו הבנו כבר לפני עשור שסייבר הולך להיות דבר גדול מאוד. צריך להבין: אנחנו חיים בעולם שעובר טרנספורמציה דיגיטלית מטורפת - זה תהליך שהתחיל עוד בשנות ה־90, עם האינטרנט, ואתה רואה שכל העולם העסקי עובר טרנספורמציה דיגיטלית.

הטרנספורמציה מתבטאת בשינוי של מודלים עסקיים בכל תעשייה - בנקאות וביטוח למשל, עולם הפינטק והתשלומיםף גם בתעשיית התקשורת וגם בתעשיית הבידור - אין כמעט שום דבר פיזי, הכל דיגיטלי. אין תעשייה שלא עברה, או שהיא בעיצומה, של טרנספורמציה דיגיטלית.

"ככל שהעולם יהיה דיגיטלי יותר, הסייבר יהפוך לבעיה גדולה יותר. למה? כי יש יותר אפשרויות למה שאנחנו קוראים בעולם שלנו 'מרחב תקיפה', שהולך ומתרחב כל הזמן. פעם זו הרשת, היום יש ענן ויש מובייל ויש הרבה יותר אתרים ויש הרבה יותר פעילות פיננסית. בסייבר יש לתוקפים שתי מוטיבציות: לגנוב סודות, שזה מדינות עושות, וגם לפגוע, כמו מה שקרה באיראן בימים האחרונים עם הרכבות, או לגנוב כסף. כמעט כל ההתקפות בסייבר הן סביב גניבת כסף בדרכים כאלה או אחרות.

"ולכן בזמנו חשבנו שיש בעיה כי טכנולוגיות ההגנה הן מיושנות יחסית והן גם לא מותאמות לסביבת טכנולוגיות המידע המודרניות. אמרנו שיש פה הזדמנות אדירה כי בישראל אנחנו יכולים לפתח טכנולוגיות הגנה מצוינות - יש פה הרבה ידע של סייבר. התחלנו להשקיע בתחום, ואני חושב שהיינו בין הראשונים לזהות את התחום הבא". נאבקת בזמנו להגדלת חלקם של המוסדיים הישראלים בהשקעות בתעשייה. הרי רוב הכסף זר והציבור הישראלי דרך המוסדיים לא נהנה מכך בכלל.

"אני שמח שמומנו בתחילת הדרך בידי גופים מוסדיים ישראלים, בשיעור גבוה של 50%. אנחנו מאמינים בגופים מוסדיים כמשקיעים, והם עשו את ההימור הנכון, בזמנו, על שני חבר'ה בלי הרבה ניסיון ובלי הרבה רקורד. הם נהנו מתשואה כ־85% בשנה בקרן הראשונה ובמצרפי תשואה של 65% שנתית.

"באופן כללי, התעשייה השתפרה בשנים האחרונות, אבל אני חושב שהגופים המוסדיים הישראלים עדיין בחשיפת חסר יחסית למה שהם יכולים להיות. עם זאת, אני מזהה מגמה שהמוסדיים הישראלים הולכים ומגדילים את אחוזי החשיפה. זה דבר חיובי, בסוף היום זה קרוב אליהם לבית. יש פה הרבה הזדמנויות השקעה לאורך זמן, שכל העולם מתעניין בהן, אז אין שום סיבה שהמשקיעים הישראלים לא יהיו נוכחים בשוק בצורה חזקה". הכסף שוטף את התעשייה. המחירים עולים, הן של הסטארט־אפים והן של העובדים בתעשייה.

"יש ביקוש אדיר לאנשים, במיוחד עם ניסיון בצבא. ולמה? התוכנה הזו שהחבר'ה כותבים מייצרת המון ערך כלכלי". השלב הבא, מספר קלינשטיין בבדיחות, הוא שייפתחו בוט ויחליפו את כל העיתונאים. "אני צוחק, אבל התוכנה היא היום המוצר הכלכלי עם הערך הכלכלי הכי גבוה, ואני מדבר ככלכלן. יש תוכנה שיודעת לעבור על חוזים משפטיים ולמצוא בהם בעיות או תוכנה שיודעת להחליף רדיולוגים. כמה ערך תוכנה יכולה לייצר במקרה כזה? שעת עבודה של רדיולוג שווה 250 דולר. תוכנה כזו חוסכת אלפי שעות רדיולוג בשנה, אז כמה שווה לבית החולים לשלם עליה?

הנה המספרים: נניח שהפיתוח יעלה 50 מיליון דולר, אבל עם זה אתה יכול לייצר ערך של חצי מיליארד דולר בעשור הקרוב. תחשוב על איזו תשואה זה מייצר למשתמשים. התוכנה מייצרת היום הון עתק, וזו הסיבה שמוכנים לשלם למתכנתים האלה 30 ו־40 אלף שקל בחודש. בכל מקום היום תוכנה מחליפה בני אדם, מייעלת תהליכים, הופכת את החיים שלנו להרבה יותר יעילים, יותר נוחים, יותר פוריים - ולכן ישראל במצב טוב. כי יש בישראל הרבה אנשים שמבינים תוכנה, בין השאר בזכות יחידות צבאיות. אנחנו מכשירים פה הרבה אנשים בטכנולוגיית מידע מתקדמות בגיל מאוד מוקדם - זה דברים שלא קיימים ברוב מדינות העולם. לכן המצב של ישראל טוב והוא ימשיך להיות טוב, כי תוכנה לא הולכת להיעלם. אם אינטל השקיעה במובילאיי - תחשוב על הערך הכלכלי כשהנושא הזה של מכוניות אוטונומיות יבשיל. כמה שעות נהיגה ייחסכו, כמה משאבים ייחסכו מפני שאנשים לא יצטרכו להחזיק יותר מכוניות וכן הלאה וכן הלאה".

והמחירים? יש כאלה שאפילו מדברים על בועה.
"השוק רותח, ונכון שהמחירים מאוד גבוהים. אני כעיקרון לא מודאג, אבל קצת מוטרד. אני מאוד מקווה שתופעות שראיתי אותן בתחילת הקריירה שלי בשנות הבועה של 2000, כשארגונים לא הקפידו להיות מספיק יעילים ולשמור של המשקיעים כמו שצריך, לא יחזרו על עצמן. וכרגע, אפילו שהמחירים גבוהים, החברות שומרות על יעילות. בסופו של דבר, היכולת שלנו להשפיע על מחירים בשוק היא כמעט ולא קיימת. בתור משקיע, אני הרי לא אפסיק להשקיע, כי אני עדיין חושב שלהשקעות הללו יש ערך אדיר. אבל אני מוטרד מפני שיש היצע גדול של כסף ויכולות להיווצר תופעות של ניצול לא נכון של הכסף שמושקע. ופה זו אחריות של כולנו - שלי, כמשקיע וכחבר בדירקטוריונים, ושל החברות עצמן, של היזמים ושל המנהלים - לוודא שאכן נשמרת פעילות גבוהה ופריון גבוה בתעשייה.

"אגיד לך כך: גם ב־2016 הייתי מודאג ושאלו אותי אז אם המחירים בסייבר יתפוצצו, ומאז זה עלה הרבה מאוד. אני חושב שמה שאנחנו עושים לטווח הארוך אלו הדברים הנכונים - מתפתחות פה חברות עם ערך מוסף אדיר, אבל צריך להיות מאוד ערניים, זו חובה של כל התעשייה להיות ערני לתופעות של בזבוז ואי־יעילות. חובתנו לוודא שהכסף האדיר שזורם מנוצל בצורה יעילה. במחשבה שנייה, אני אפילו לא מודאג, אלא ערני וקפדן".

במה שונה המצב משנות הבועה?
"מה שקרה ב־1998־2000 הוא שהמון כסף נזרק על חברות זבל, לא הייתה להן הצדקה, לא היו להן מכירות, לא היה להן חזון עסקי נכון - והכסף הזה בוזבז. היום המצב שונה: אלו שנסחרות במכפילים מאוד גבוהים הן חברות אמיתיות, עם מכירות אמיתיות ועם שווקים אמיתיים וערך גבוה שהם מייצרים. נכון, המחירים שלהן מאוד גבוהים, וכדי להצדיק את המחיר הזה הן חייבות להמשיך ולצמוח בקצב גבוה ולא כולן יעשו זאת. זה ברור".

היו גם נבואות על מחסור בכוח אדם, עובדה היא שהשכר ממריא.
"המשכורות ממשיכות לעלות כי יש ביקוש אדיר והמהנדסים הישראלים מצוינים - ויש מחסור. אבל אני רוצה לחדד נקודה שפחות מדברים עליה בתקשורת, נקודה שמתפספסת: המחסור הוא לא רק במהנדסים ובאנשי פיתוח. החברות הישראליות הסתגלו לכך, במובן הזה שהן הפכו לרב־לאומיות, והן מוציאות הרבה מאוד פיתוח למקומות אחרים בעולם - מעסיקים מתכנתים במזרח אירופה, בהודו, מעסיקים מתכנתים איפה שהם נמצאים. תוכנה הרי אפשר לכתוב בכל מקום, גם על יאכטה בלב האוקיינוס, כל עוד יש לך תקשורת. אז החברות הישראליות התחילו להתאים את עצמן למחסור ומוציאות גם עבודות פיתוח החוצה. ועדיין יש מחסור אדיר, גם בעולם כולו - למשל המחיר של המהנדסים באוקראינה עלה במאות אחוזים. זו בעיה עולמית, אבל הבעיה שלנו כרגע היא מחסור דווקא במקצועות שהם לא בעולמות של הפיתוח.

"גדלות פה חברות גדולות שמעסיקות אלפי עובדים או מאות רבות של עובדים, וכשחברה צומחת, היקף המהנדסים ואנשי הפיתוח באחוזים מכוח האדם הולך ויורד. כלומר, ככל שהיא צומחת, החברה צריכה יותר אנשים של מה שאנחנו קוראים Go-to-Market, פונקציות שפונות ללקוחות של החברה, פונות לשוק - שיווק, מכירות ותמיכה בלקוחות - ובתחום הזה יש לנו בעיה להשיג עובדים. במקצועות האלה אין בהכרח צורך בתואר במדעי המחשב או בהשכלה של בית ספר לתכנות. פה הבעיה ופה גם ההזדמנות. אם המדינה רוצה להעלות את תעסוקת ההייטק מ־10% ל־15% יש פה הזדמנות להסב אנשים, למשל, יש יותר מדי עורכי דין בישראל. ואת זה לדעתי מפספסים, לא עושים מספיק".

אזור הייטק רמת החייל (צילום: פלאש 90)אזור הייטק רמת החייל (צילום: פלאש 90)

3. את מה שקורה בשוק הנדל"ן בחרתי לתאר באמצעות גורם בכיר, נטול כל אינטרסים, שבקיא מאוד בשוק ועוקב אחריו מקרוב כבר שנים ארוכות. אגיד זאת כך, כפי שעולה גם מהראיונות שערכתי עם ניר מסיקה, בכיר במטה הדיור לשעבר: רכבת עליית המחירים במחירי הדירות יצאה מהתחנה. מה שנשאר הוא לבוא עם מטפי הכיבוי ולנסות, לפחות לנסות, לצנן את העלייה. אז למה מחכים שר האוצר אביגדור ליברמן ונגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון? כי יש להם כמה כלים לנסות ולצנן את הרתיחה.

"מה שקורה בשוק הנדל"ן מאז הרבעון האחרון אשתקד, וביתר שאת בחודשים האחרונים, זה שילוב 'מנצח' של קבלת החלטות שגויה של הממשלה היוצאת, פטפטת הזויה של שרים בממשלה החדשה, החלטות תמוהות של בנק ישראל ושנתיים של היעדר תוכנית ממשלה בתחום הדיור, עם גוויעתה של תוכנית מחיר למשתכן", אומר אותו גורם.

"אתחיל מהסוף. אפשר למתוח ביקורת נוקבת על תוכנית מחיר למשתכן, בפרט לנוכח אי־השוויון הקיצוני שהיה גלום בה - תוכנית שהעניקה הטבות של מאות אלפי שקלים למי שידם משגת לקנות דירה באזורי הביקוש והתמזל עוד יותר מזלם לזכות בהגרלה. מדובר במנגנון בעייתי בפני עצמו לחלק באמצעותו את כספי משלמי המסים.

"אבל לזכותה של תוכנית זו ייאמר שהיא נגעה בפן פסיכולוגי מרכזי של הזוגות הצעירים שטרם מימשו את חלום הדירה - היא הפחיתה את חששם שמא הדירה תברח להם. כך, עצם ההמתנה שלהם להגרלות ולמימוש הזכייה מיתנה את הביקושים, שבר שבא לידי ביטוי בירידת מחירים בשנת 2018, זאת לראשונה מאז 2006. יש שיטענו שזו הייתה ירידה מלאכותית, כי הנה התפרצו הביקושים בשנה האחרונה, אבל זה היה נמנע אם הייתה מתקבלת החלטה על תכנית חלופית שהייתה מעניקה לאו דווקא הנחות של מאות אלפי שקלים, אלא ודאות. עד שהתקבלה תכנית אחרת - 'מחיר מופחת' - חוסר האמון של הצעירים כבר היה גבוה מכדי להמתין להבשלתה".

והיו עוד גורמים לרתיחה?
"אכן, אם לא היה די באובדן התקווה של הצעירים, השמן למדורה בא מכיוונו של ישראל כ"ץ, לשעבר שר האוצר, שהחליט על הפחתת מס הרכישה על משקיעים בסוף חודש יולי אשתקד. לא חלף זמן ארוך מדי עד שהמשקיעים חזרו בהמוניהם לשוק הנדל"ן והציתו עם הזוגות הצעירים את עליית המחירים.

"כעת רק נשאלת השאלה למה בדיוק ממתינים בממשלה החדשה? כל חודש שבו ממתינים עם העלאת המס בחזרה, הוא חודש שבו מואצת עליית מחירי הדירות, וכל פרסום מדד כזה מאיץ עוד יותר בזוגות הצעירים למהר ולרכוש דירה. ובעצם לא צריך אפילו מדד גבוה בשביל זה, כאשר שר השיכון זאב אלקין מצהיר מיד עם כניסתו לתפקיד: 'אנו נמצאים בסיבוב מחודש של משבר בשוק הדיור. הדימוי הוא מלחמת ששת הימים...'. ואם לא היה די באיוולת של אלקין, הגיעה תמיכה בדמותה של איילת שקד, שהצהירה: 'משבר הדיור הוא הקשה ביותר - אנחנו לפני קטסטרופה'.
"לו במקום לפטפט עצמם לדעת היו שרי הממשלה החדשה עובדים ומגבשים פתרונות, הייתה אולי צומחת תקווה לצעירים, במקום ייאוש שגורם להם למנף עצמם לדעת לפני 'הקטסטרופה'. ההתנהלות הזו של הממשלה עוד עלולה להיות יום כיפור שלהם ביום שבו תעלה הריבית".

ואיפה בנק ישראל בכל העניין?
"בנק ישראל הגיב מהר מאוד למשבר הקורונה בכך שהקפיא החזרי משכנתאות למי שנקלעו לאבטלה בשל המשבר - וגם לאלה שלא - ובכך מנע מצב של חדלות פירעון בעיצומו של המשבר, שהיה עלול לפגוע ביציבות המערכת הבנקאית.

"אותו בנק ליבה את מדורת הנדל"ן כאשר הקל על מגבלת המשכנתה הצמודה לפריים, בכך שהעלה את התקרה משליש לשני שלישחם מגובה המשכנתה - זאת כאשר עליית מחירי הדירות כבר החלה לצבור תאוצה. היה קצת מביך בהקשר הזה לשמוע את נגיד בנק ישראל פרופ' ירון במסיבת העיתונאים האחרונה עם הודעת הריבית, שנותרה על כנה, ממליץ לממשלה לבחון את המיסוי על דירות להשקעה".

"לו אני ליברמן - ואני לא - הייתי מפנה אותו חזרה לזירה המוניטרית, שם יש בידו כלים להתמודד עם הביקושים הגואים. כמו ההצעה שנזרקה בעילום שם מטעם הבנק המרכזי ולפיה לא ייחשב במסגרת ההון העצמי לרכישת דירה נוספת מימון שמקורו בשעבוד על דירה קיימת. כמה מכלי התקשורת תקפו את בנק ישראל על הצעד הזה - טוב, הקבלנים, על שלל מודעות הפרסום שלהם, בטח לא אהבו אותה - עד כדי כך שגורם אחר בבנק מיהר להבהיר שמדובר רק ברעיון.

"בשורה התחתונה, כמו תמיד. להצלחה אבות רבים. הכישלון נותר יתום".