1. העיקר התקציב
בפגישת היכרות שנערכה השבוע עם כתבים כלכליים בחר אביגדור ליברמן לספר על חוויותיו מביקור בסופרמרקט ועל מחיר האבוקדו. לא זו בלבד שהמחיר שלו אסטרונומי, גם לא ניתן היה להשיג את הפרי הביצתי הירקרק, שהפך למזון מלכים. בהמשך פרס שר האוצר את השקפת עולמו, ובמרכזה התקציב. אם הכל ילך כשורה, ב־1 באוגוסט הוא יובא לדיון ממשלה, ב־1 בספטמבר יעלה לקריאה ראשונה בכנסת, ולאחר מכן יעבור לוועדות הכנסת בדרך לאישורו הסופי.
אישור התקציב הוא פוליסת הביטוח המבטיחה את הישרדות הממשלה לפחות לעוד שנתיים, ולכן כל לוח הזמנים באוצר משועבד לתקציב. אסי מסינג, היועץ המשפטי של המשרד, שבימי ישראל כ"ץ הוכנס להקפאה, חזר לחיים. הוא ועוזריו עובדים מסביב לשעון לקידום התקציב וחוק ההסדרים.
ממשלת השינוי לא קיבלה שנייה של חסד. בשבוע הבא נציין את החודש השני למניין קיומה. השמיים לא נפלו והשמש המשיכה לזרוח במזרח גם אחרי שנתניהו עזב במוצ"ש האחרון את בלפור. אך ממשלת השינוי עמוסה בניגודים פוליטיים המשתרעים מימינה של בנט ושקד ועד לרע"ם של מנסור עבאס. כל צד מושך לכיוון שלו, מה שמבטיח שיתוק. לכן כל רפורמה שהיא מקדמת הינה בבחינת הישג בלתי רגיל. מגבלות הכוח לא מאפשרות להתעמת עם קבוצות לחץ. לכן באופן לא מפתיע חוק ההסדרים מתמקד בנושאים שאינם שנויים במחלוקת.
לוח הזמנים מקשה גם להתעמק בנושאים כמו העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים. הלובי הנשי החזק בראשות שרת התחבורה מרב מיכאלי ימנע את אישור החוק במתכונתו הנוכחית, ובסופו של דבר הטיפול בו יידחה לימים לחוצים פחות. גם רפורמות המחייבות את שינוי המבנה המעוות של מערכת המס לא יועלו לסדר היום, למורת רוחם של אנשי המגזר העסקי. גם חלומו של ליברמן לקצץ בקצבאות המשפחות מרובות הילדים כדי לעודד את ההורים ליציאה לעבודה לא יוגשם.
קבוצת לחץ אפקטיבית שהמלחמה נגדה אבודה מראש היא ההסתדרות. בנט ושקד, שעמדתם נגד העבודה המאורגנת והוועדים הגדולים ידועה לשמצה (מבחינת ההסתדרות), נעלמו מגזרת יחסי העבודה. היכן ההבטחות לרפורמות במגזר הציבורי, בניידות עובדים או בקיצוצי שכר? שרת הפנים, המתבטאת בכל נושא, שותקת. לא תשמעו ממנה אפילו מילת ביקורת אחת נגד ההסתדרות, כי ליברמן חותר לעסקת חבילה.
ההסתדרות תסכים לדחות את הסכם השכר במגזר הציבורי בתנאי ששכר המינימום יעלה ל־6,000 שקל. זה לא יקרה: המינימום של ההסתדרות אינו פוגש את המקסימום של האוצר. מבחינת מנכ"ל האוצר רם בלינקוב מדובר בעסקה של קח וקח, כך שהמסקנה היא שעסקת החבילה עם ההסתדרות מתרחקת, וספק אם תיושם עד לאישור התקציב.
מאידך חוק ההסדרים כולל שינויים שאינם מצריכים עימותים עם קבוצות לחץ. על כך נאמר, גיבורים נגד חלשים. כדי לעודד רשויות מקומיות להגדיל את היקפי הבנייה למגורים, מוצע להעלות את הארנונה לדיירים ולהפחית את הארנונה לעסקים. מס מתוכנן נוסף הוא אגרת גודש שתוטל על רכבים הנכנסים לגוש דן.
גם אם מדובר במהלכים מוצדקים, מישהו חייב להסביר לאן נעלמה התחייבות שר האוצר שלא להעלות מסים. ארנונה מתייקרת ואגרת גודש הן מס לכל דבר, גם אם יעדן אינו הגדלת הכנסות המדינה.
ליברמן בכל אלה אינו שחקן יחיד. על המגרש משחקת גם מיכאלי, שצפויה להתנגד להטלת אגרת גודש. שרת הכלכלה אורנה ברביבאי שכנעה את שר האוצר לדחות ל־1 בנובמבר את התוכנית להתניית סבסוד מעונות יום ביציאת שני ההורים לעבודה. שרת הפנים שקד היא שחקנית מרכזית בכל הנוגע לרפורמות בשוק הנדל"ן, וכל מהלך של ליברמן נעשה בהיוועצות מלאה איתה.
גם מכון התקנים הפך לטרף קל. באוצר לא סופרים את התאחדות התעשיינים (הספונסר של המכון), ויאשרו חוק המקל משמעותית על היבוא ויוריד חסמים ובירוקרטיות. במכון התקנים מנסים לשפר את התדמית - והצטיידו במשרד יחסי ציבור בניסיון להציל את יוקרתם.
המאמץ של ממשלת השינוי מתמקד ברפורמות בעיקר בתחומי התחבורה, התשתיות והשיכון. הנושאים האחרים, ובהם המינויים במגזר הציבורי, מונחים בינתיים בצד. זאת הסיבה לכך שהצעת מחליטים להחזרת רשות החברות הממשלתיות לאחריות האוצר עדיין לא אושרה.
זאת גם הסיבה לכך שעדיין לא נבחר מנהל חדש לרשות החברות, שיחליף את ינקי קוינט, שעבר לרשות מקרקעי ישראל. מינויים בחברות ממשלתיות, כמו הרעיון למנות את עמיר פרץ כיו"ר התעשייה האווירית, יחכו לימים עמוסים פחות.
2. המדד והריבית
מדד המחירים לחודש יוני שפורסם אתמול עלה ב־0.1%. האינפלציה במחצית הראשונה של 2021 עלתה ב־1.6% ובשנה האחרונה ב־1.7%. עד כאן לנתונים היבשים. המדד מהווה נתון סטטיסטי בלבד, שהשפעתו על המתרחש בשווקים אפסית.
אף שהאינפלציה תגיע סוף־סוף לטווח יעד המחירים הממשלתי (1%־3%), הריבית לא תעלה. אגב, לא ברור בכלל מה משרת "יעד האינפלציה הממשלתי", שאף אחד לא מתייחס אליו ממילא ברצינות.
בהחלטת הוועדה המוניטרית מהשבוע שעבר הוחלט שהריבית תישאר ללא שינוי. מדברי הנגיד פרופ' אמיר ירון השתמע שהריבית לא תועלה בעתיד הקרוב, ובמחלקת המחקר מעריכים שהיא תישאר ללא שינוי (0.1% לשנה) לפחות בשנה הקרובה.
האינפלציה אינה מטרידה את הנגיד, שטוען בכל פורום אפשרי שאין חשש להתפרצותה. האינפלציה ב־2021 תסתכם ב־1.7%. בשנת 2022 היא תרד ל־1.2% בזכות מיתון במחירי הסחורות וחומרי הגלם. באוצר מאידך מעריכים שהאינפלציה תסתכם השנה ב־2.2%.
מדיניותו המוניטרית השמרנית של הנגיד מוסברת גם בעובדה שהקורונה, באדיבות הזן ההודי, התפרצה מחדש. פרופ' ירון שבוי בקונספציה שכל עוד המשק לא יצא מההאטה, הוא זקוק למכשירי החייאה שבלעדיהם לא יוכל לנשום בצורה עצמונית. זה אומר שסביר שתוכנית רכישת איגרות החוב הממשלתיות, שאמורה להסתיים בסוף השנה, תימשך מעבר לכך.
זה גם אומר שהנגיד לא יוריד את הרגל מהגז בכל הנוגע לרכישת מטבע חוץ, אף על פי שיתרות המטבע חצו השבוע את קו ה־200 מיליארד דולר ומהוות כמחצית מהתל"ג. משמעות הנתון היא שעל כל שקל תוצר במשק, חצי שקל ממנו מוקדש לרכישות מט"ח. זה מוגזם מאוד בהתחשב בגודל המשק.
האם מדיניות רכישות המטבע סבירה? למיטב לידיעתי, בבנק ישראל לא התקיים שום דיון מעמיק בנוגע למדיניות הרכישות ומתי תיעצר. למעט ההצהרה מתחילת 2021 על רכישת 30 מיליארד דולר, שום הודעת מדיניות חדשה לא נמסרה מאז. עד שזה יקרה, היצואנים וגם שחקני הבורסה ייהנו מרשת ביטחון פיננסית נדיבה המאפשרת להם להתעלם מהסיכונים.
אלא שהמדיניות השמרנית של פרופ' ירון בעייתית משני היבטים: הראשון - ניפוח הנכסים הפיננסיים לממדי בועה, בעיקר בשוק איגרות החוב אך גם בשוק המניות. בחלק ממגזרי השוק, ובמיוחד בענפי הטכנולוגיה, המחירים מנופחים. כל אזהרות הנגיד על כך שחלק מהסיכונים בשווקים אינם מתומחרים - אינן מדגדגות לסוחרי הבורסה. מבחינתם, הריבית האפסית והיעדר חלופות השקעה סבירות מצדיקים את המשך ההשקעות בבורסה.
הבעיה השנייה, החמורה לא פחות, קשורה למחירי הדיור. בבנק ישראל העריכו השבוע שעליית מחירי הדיור תיבלם ולקראת סוף 2022 העלייה תגיע לקצב של 1.8% בלבד. אשרי המאמין.
בינתיים המחירים ממשיכים לדהור, ולכן פעמוני האזעקה מצלצלים. מחירי הדיור זינקו בשנה האחרונה ב־7.2%. לנגיד עצמו יש אחריות מסוימת למחירים העולים. הוא לא עמד בלחצים, ביטל ללקוחות את מגבלת "ריבית הפריים" והפך את המשכנתה לזולה יותר ולזמינה יותר. דיור שמתייקר מגדיל פערים והופך זוג צעיר למשועבד למשכנתה לכל ימי חייו. עם כל ההבנה למדיניות השמרנית של הנגיד, הריבית חייבת לעלות. ריבית עולה לצד הגדלת התחלות הבנייה הן צעדים חיוניים לבלימת עליית המחירים.
3. חסרי לויאליות
מספר החברות הנסחרות ללא בעל בית (גרעין שליטה) זינק בחמש השנים האחרונות בצורה אקספוננציאלית, ואיתו מספר המנהלים המתניידים בין החברות. מילים כמו "נאמנות" למקום העבודה או "מחויבות לארגון" הפכו לקלישאה. גם משך הזמן שבו שוהה מנהל בתפקידו בארגון מתקצר.
גם בבנקים, הנחשבים למוסד השמרני ביותר, שבו מנכ"לים כיהנו בעבר שנים ארוכות, התחלופה גבוהה מאוד. המנכ"לית היחידה המגלה נאמנות היא סמדר ברבר צדיק, המנהלת את הבנק הבינלאומי כבר 14 שנים. כל מנהלי הבנקים האחרים התחלפו בשנתיים האחרונות. רק כך ניתן להסביר כיצד מנכ"ל מגדל ביטוח רן עוז, שנכנס לתפקיד לפני שנתיים בלבד, עזב את ניהול החברה מהרגע להרגע בלי למצמץ. הוא עושה את זה ארבעה חודשים בלבד אחרי שיו"ר הדירקטוריון הקודם מוטי רוזן נאלץ לפרוש בגללו.
עוז עוזב ארגון עם אלפי עובדים שנותרו בחוסר ודאות. במכתב הפרידה כתב שהופתע מהפנייה של ישראכרט, ושהעזיבה הפתיעה גם אותו. ומה עם העובדים? ומה עם האחריות לארגון שאותו ביקש להוביל?
העזיבה של עוז מהווה רק דוגמה להיעדר תרבות ניהולית או מחויבות עסקית למקום העבודה שבו מנהל מועסק. מנהלים נוספים, כמו אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס לשעבר, או איציק בנבנישתי, מנכ"ל פרטנר לשעבר, עזבו רק כי תנאי ההעסקה שקיבלו לא תאמו את ציפיותיהם מהג'וב. מתברר שמנהל טוב הוא מוצר במחסור, ואל תבלבלו אותם עם מילים מפוצצות כמו "ציוניות" או "אחריות ארגונית".
אבל יש מנוע בעירה נוסף הדוחף את המנהלים החוצה, והוא "הגופים המוסדיים". אלה האחראים לניהול כסף בהיקף 2 טריליון שקלים משפיעים על אופי הניהול בחברות (ללא גרעין שליטה) שבהן הם משקיעים. בעל המאה הוא בעל הדעה. הם אמרו את דברם לגבי הנעשה בחברות כמו פז, ישראכרט (גם בנושא יו"ר הדירקטוריון לשעבר), כלל ביטוח, שופרסל ועוד.
מה שמניע את "המוסדיים" הוא השורה התחתונה של דוח הרווח וההפסד. הם חסרי סבלנות ויראו את הדלת החוצה למנהל שאינו מספק את הסחורה. העובדה שבעקבות פרישת המנכ"ל תעבור החברה זעזוע ניהולי ובסוף הדרך הנזק לארגון מהמהלך יעלה משמעותית על התועלת, אינה מטרידה אותם.
4. נחיתת אונס
עופר קיש, הישראלי הבכיר ביותר בקבוצת התעופה לופטהנזה, משלים בימים אלה חמש שנים בניהול הקבוצה בישראל. הוא משרת את הארגון יותר מ־28 שנים. תחת אחריות לופטהנזה נמצאות חברות הבת אוסטריאן איירליינס, סוויס ובריסל איירליינס.
"בגרמניה, שווייץ, אוסטריה ובלגיה, שם ממוקדת פעילותנו, מותרת הכניסה למחוסנים ומחלימים מישראל. אין צורך גם בבדיקות קורונה. מדובר במדינות ירוקות המקבלות את התיירים מישראל בזרועות פתוחות", אומר קיש.
אבל לא ניתן לטוס עדיין לארה"ב או לקנדה ממדינות אירופה, וזה פוגע בכם.
"זה נכון, וחבל. קיווינו שלכבוד ה־4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי, הנשיא ביידן יקל ויאפשר לאירופים להגיע לארה"ב, אבל זה לא קרה. ארה"ב מתירה בשלב זה רק לבעלי אזרחות אמריקאית או רישיונות עבודה לטוס מאירופה. אבל בכל זאת, בטיסות חזור אנחנו משתפים פעולה עם חברות אמריקאיות. גם הטיסות ליפן מתקיימות, אבל כרגע טסים לשם בעיקר אנשי סגל, ספורטאים ומאמנים המעוניינים להגיע למשחקים האולימפיים. היפנים לא מוכנים בשלב זה לקבל צופים למשחקים".
איך נראות ההזמנות לחודשי הקיץ?
"שיעור התפוסה במטוסים עומד כיום על 75%־80%. כרגע אנחנו מסתכלים שלושה עד ארבעה שבועות קדימה. רוב ההזמנות נכנסות כשבועיים לפני הטיסה. למרות התקופה המיוחדת והמאתגרת יש ימים שטיסות ספציפיות ממש מלאות. אנחנו מביטים באופטימיות לקראת החגים, אבל קשה לתת תחזית מה יהיה. אנחנו רואים ירידה בתחלואת הקורונה באירופה, אבל אי אפשר לדעת, כי הדברים משתנים מיום ליום. שר התיירות מדבר על מתווה לכניסת תיירים, אבל בשלב זה אין כניסת תיירות לישראל. למרות הכל, אנחנו מנסים לעודד את הטסים בסדרה של מבצעים".
במה מדובר, חוץ מעניין המחיר כמובן?
"ראשית המבצעים שלנו תקפים להמראות קדימה עד 2022 גם למי שמזמין היום. כדי לעודד את הטיסות אנחנו עושים תמחור מחירים ומבצעים ממוקדים בהתאם לטיסות ליעד ספציפי. למשל הפעלנו מבצע למשפחות ישראליות שרוצות לטוס לחופשת קיץ עם תוספת כמעט חינם לילדים. המחירים ליעדים באירופה ובמרכז ודרום אמריקה נמוכים מאוד בהשוואה לעבר".
"ב־28 ביוני הרחבנו את מחלקת הפרימיום אקונומי בסוויס במטוסי 777. זו מחלקה המתאימה לאנשי עסקים המעוניינים בנוחות אך לא מוכנים לשלם את המחיר של טיסת ביזנס. עד 20 ביולי יש מבצע שבו הנוסע השני בביזנס מקבל הנחה של 35%. אנחנו גם גמישים במדיניות הביטולים והשינויים, שבתוקף עד 31 ביולי וסביר להניח שתוארך. דווקא בתקופות קשות בלופטהנזה מסתכלים קדימה, כי באיזשהו שלב העסק ייגמר. במאי חידשנו את הצי עם חמישה מטוסי בואינג 787 דרימליינר".
מה מספר הטיסות השבועיות נכון להיום מנתב"ג?
"בניגוד לאל־על המשכנו לטוס לאורך מרבית משבר הקורונה. מיוני 2021 ועד אוגוסט אנחנו מגיעים ל־55 טיסות שבועיות, וזה גידול של 70% לעומת השנה שעברה. אנחנו גדלים כל הזמן ומרגישים את השטח. המטרה שלנו היא למלא את המטוסים. אנחנו מתמחים בשוק הטסים מישראל, כי בשלב זה אין עדיין אישור להכניס ארצה תיירים. בניגוד לעבר, התחרות בין החברות כיום מוגבלת. הרבה חברות לא חזרו לפעול בצורה סדירה וגם טיסות לואו קוסט מורגשות פחות".
מהם היעדים החמים עבור הישראלי שטס איתכם?
"איסלנד היא אחד היעדים הפופולריים. יעדים כמו פורטוגל, ספרד ודנמרק היו בעבר פופולריים, אבל היום כבר לא. אנחנו מציעים כמעט לכל מקום בעולם טיסות המשך מגרמניה. לשמחתנו, יעדי התיירות המסורתיים לגרמניה, שווייץ ואוסטריה אטרקטיביים במיוחד לתיירים מישראל, שכן נתוני התחלואה שם נמוכים. הישראלים מחפשים את היעדים לפי רמת התחלואה".
מהם מאפייני הישראלים הטסים היום לחו"ל?
"ראשית, מורגשת התאוששות בתחום התיירות והנופש, ואלמלא ההתפרצות המחודשת, המצב היה טוב בהרבה. יש גידול במספר הטסים מצד מנהלים בחברות עסקיות קטנות ובינוניות. בחברות ובקונצרנים הגדולים טסים הרבה פחות. ההחלטה שם היא להימנע ככל שניתן מטיסות לחו"ל ולקיים את הישיבות בזום. חלק מהחברות הבינלאומיות הגדולות השביתו לחלוטין את הטיסות משיקולי תחלואה".
איך צלחתם את משבר הקורונה? האם לופטהנזה קיבלה סיוע מממשלת גרמניה?
"זה לקח מספר חודשים עד שהממשלות השונות הפנימו את המשבר והתערבו. לופטהנזה לא זכתה לשום מענק כספי, אבל הייתה זכאית להלוואת ענק של 9 מיליארד יורו בתנאים מאוד נוקשים ולא טובים מבחינת גובה הריבית והתנאים האחרים. מתוך ה־9 מיליארד יורו ניצלנו 2.5 מיליארד יורו בלבד. בגלל התנאים של ההלוואה החברה מנסה היום למחזר ולפרוע אותה. לופטהנזה עושה את זה על ידי הנפקת איגרות חוב ופנייה לגיוס כסף משוק ההון והשוק הפרטי. במקביל שמנו ברקס על ההוצאות והתייעלנו. עיקר ההוצאות הן דלק וכוח אדם. צריכת הדלק ירדה, אז צמצמנו בתחום כוח האדם וההוצאות אחרות".
"למזלנו הממשלות במדינות שבהן פועלת החברה הציגו מודל של עבודה מצומצמת (מעין חל"ת גמיש), שנותן למעביד את האפשרות לגייס עובדים בהתאם לצרכיו. זה יכול להתחיל מאפס ביקוש עד חזרה מלאה לעבודה. בלופטהנזה יש 125 אלף עובדים ונאלצנו להתייעל ולשלוח את חלקם הביתה כדי לשלוט בהוצאות. קיצצנו בתקציבי יחסי הציבור והשיווק. אנחנו עוברים יום־יום על רשימת ההוצאות ובודקים מה עדיין ניתן לחתוך. אנחנו גם חושבים אילו הוצאות ניתן לקצץ בהמשך, אבל עם שיפור המצב בשוק נשחרר כספים".
ואיך נראתה ההתייעלות בישראל?
"אנחנו חלק מהקבוצה העולמית, וגם כאן נאלצנו לחתוך בהוצאות. בסניף המקומי מועסקים 18 עובדים (לא כולל עובדים בשדה התעופה). אנחנו מתכננים בימים הקרובים מהלך של התייעלות נוספת. ננסה להתאים את העבודה והיקף המשרות לתנאים הרלוונטיים בשוק. נפעל כמו המודל האירופי, שהוא המודל הנכון".