על הפרק כיום עסקת שחרור האסירים והחללים שלנו ושל חמאס, שדורש אלף פלוס משוחררים. לא סביר אבל זה מה יש ואין סיבה להתקטנן על דם על הידיים. אנחנו לא בעסקי נקמה מאפיוזית אלא בניהול יחסים אסטרטגיים עם הסוגיה הפלסטינית, שהיא בעצם הסוגיה הישראלית.
את העסקה הזו צריך לרקוח ולבצע ללא מעורבות המשפחות. בשטח, חמאס עוצר פעילות אלימה מצדו, מרחב הדיג הוגדל, הכסף הקטארי מגיע, וכרם שלום נפתח למעבר סחורות לרצועה וממנה לישראל. עוד קווץ' קטן והפגנת מנהיגות מצד הטריאומוויראט וניתן לסיים עם סאגת החילופין לטובת התחלת דיאלוג משמעותי יותר מול הפלסטינים. "אנו נמצאים בתקופה של שינויים טקטוניים במזרח התיכון", אמר לפני שבוע שר הביטחון בני גנץ, "יש במרחב סביבנו גם אתגרים מתפתחים וגם לא מעט הזדמנויות. תפקידנו לעודד ולחזק רצון אצל חלקים הולכים וגדלים בציבור הפלסטיני לחיות לצדנו בשלום".
באוקטובר 2011 הוחזר גלעד שליט במסגרת עסקה שבה שוחררו למעלה מאלף אסירי חמאס. "הצלחת" חמאס וסיכוייו להביס את הרשות בגדה הכניסו אז את מערכת הביטחון ללחץ. כחודש אחרי שחרורו של שליט נעצר ונאסר בגדה יו"ר הפרלמנט של חמאס גדה, ושב"כ וצה"ל ניהלו מסע לחץ על פני כל המגרש. חמאס הגיב בירי ובמהלך כל 2012 היו ברצועה ובעוטף חילופי אש. באותה שנה חוסל אחמד ג'עברי, רמטכ"ל חמאס שהיה אחד משושביני עסקת שליט. חמאס הגיב בירי טילים ורקטות למרכז הארץ וצה"ל פתח במבצע עמוד ענן. הבחירות הפלסטיניות נדחו, והדיאלוג השפוי שהחל כתוצאה מהמגעים לשחרור שליט הידרדר לאלימות. לבנט יש כיום הזדמנות למנף את עסקת השחרור שבדרך לדיאלוג אמת מול הפלסטינים ולהיפרד ממדיניות התעתועים של נתניהו.
התנאי הוא ממשלה יציבה. על פי מראית עין ומשמע אוזן מתחוללת בכנסת דרמה יומית ולילית ולכאורה מדובר במשחק מסובך, על גבול ההימור של הקואליציה. למעשה המהלכים פשוטים למדי. שם המשחק הוא לתחזק את הממשלה בחתיכה אחת ובמקביל לשמור על הבייס של כל מפלגה. הטריק הוא שכאשר האיזון בין אידיאולוגיה לשלמות הממשלה מופר, אזי הבייס מופקר. גם הבייס של הימין, לטובת ניגוח הממשלה, וגם הבייס של השמאל לטובת שרידות הממשלה. בשביל מצביעי ימין, להצביע נגד חוק האזרחות המונע מיני זכות שיבה, זוהי בגידה. הן בביטחון ישראל והן בטוהר האתני של העם היהודי בארצו.
מצד שני, עבור ח"כים שמאלנים, להיות שותף בממשלה שהורסת בית משפחת מחבל זה עניין בעייתי. מה גם שמערכת הביטחון טוענת שההריסה מעודדת טרור ולא בולמת אותו. מצד שני יש לפעמים בונוסים. בזכות אלוהי החסדים הקטנים נפלה הוראת השעה בחוק האזרחות (ממזר מאוס של חוק הלאום) שהגישה הקואליציה. הקואליציה "הפסידה", והאופוזיציה "ניצחה" לטובת ישראל הומניסטית יותר.
פה ושם, לרגל הצבעה כזו או אחרת מתחוללת אופרה בגרוש כשגורל המדינה והעם תלויים בהצבעה של דרמה קווין כמו אלי אבידר, החרמת הצבעה של סעיד אל־חרומי ופליק פלאק לא ממש שקול של עמיחי שיקלי. אבל כשהאלטרנטיבה היא נתניהו, אופוזיציה או בחירות 5, אזי הקואליציה משלבת זרועות, תוודא שהמשותפת משתתפת, ומה אתם יודעים, הם עוד יגיעו שם לחיבוקים.
רישיון ימני
מי שמספקת את המנה היומית (והלילית) של חומרי דרמה מפוברקים היא הפייק־אופוזיציה, המונהגת על ידי מכחיש מציאות שעבר להתגורר במשכן הכנסת משום שהוא פוחד לחזור הביתה. כמו זומבי שפועל על מנוע בעירה פנימי מטרטר נתניהו את להקתו, שמסיימת כל סשן אופוזיוציוני בקתרזיס אמסלם קולקטיבי. השוס היה סירוב האופוזיציה להתקזז עם חבר קואליציה חולה בקורונה. כאילו... ינעל העולם ושיידבקו כולם העיקר לנצח בהצבעה ותזכירו לי או להם על מה הצביעו שם?
מצד שני גם התנהלות ממשלת השינוי מחייבת מעקב מהרגע להרגע. כל יום והשינויים שלו, ומה אתם יודעים, חלקם לטובה. זה עדיין לא מהפך מגדרי, כלומר מגזרי, אלא תהליך אטי של ניקוי רעלים. חילי טרופר שר התרבות בירך קולנוען ישראלי על זכייתו בפרס בינלאומי על סרט שעוסק ב"אקיבוש". חוק הפונדקאות הועבר למגינת לבם של חרדים לשלמות המשפחה בסגנון השטייטל וההתנחלויות. פרופ' סלמאן זרקא, דרוזי ומנכ"ל המרכז הרפואי בצפת, יחליף את פרופ' נחמן אש כפרויקטור של הקורונה. איל חולתא מונה לראשות המל"ל (ולא שאני יודע במי מדובר). אולי משום שהוא חילוני, ג'אזיסט, מדעים מדויקים ונטול כיפה. אגב, הסיבה שחולתא ראוי היא קודם כל תגובת הזעם של הימין. במשרד החינוך הוחלט לא לנקוט צעדים משמעתיים נגד מנהלי בית הספר הריאלי בחיפה חרף דרישת שר החינוך יואב גלנט. ח"כ אבתיסאם מראענה צורפה כממלאת מקום לוועדת החוץ והביטחון. גם ערבייה גם אישה גם שמאלנית והכי גרוע - היא ממש אינטליגנטית, ישרה, מאופקת ורהוטה. זהו מקבץ אקראי והכיוון ברור.
במונחים ספורטיביים יש גם "הפסדים". כמו חוק שירות הביטחון, שהיה אמור לעלות להצבעה (החמרת הקריטריונים של שירות בנות שאמונתן השתמטותן) הוסר מסדר היום לאחר שהאופוזיציה שירגה שרירים בהרכב מלא, הקואליציה ספרה גולגולות והסתבר שאין לה מניין פרלמנטרי. אההה! תרנגולי (אם הייתי כותב תרנגולות הייתי נידון לסקילה) האופוזיציה נפנפו בכנפיים, ניערו כרבולות וקרקרו "בלמנו אותם". בשטח עצמו לא נרשמה פגיעה בממשלת ישראל, עם ישראל, מדינת ישראל וביטחון ישראל.
אלא שבנט זקוק לרישיון ימני כדי לשרוד פוליטית בהמשך. מאות יהודים עלו להתפלל בהר הבית. ג'ו ביידן הגיב כעבור יומיים ב"אני מכבד את זכויותיה של ירדן על המקומות הקדושים". ההר הוא פוטנציאל נפץ. הפרובוקציה של ביקור אריק שרון בספטמבר 2000 חוללה את האינתיפאדה הראשונה. מועצת יש"ע דחפה לאישור תוכניות בנייה של 3,500 יחידות דיור ב־E1. סוג של פרובוקציה. המגישים לא המתינו לתגובת ראש הממשלה ובנט בלם. בדיוק כמו בנימין נתניהו. מדובר בשבירת הרצף הטריטוריאלי הפלסטיני ובהתנגדות אמריקאית מאז ימי יצחק שמיר לפני 30 שנה. הסיבה: בנט, סער, אלקין וליברמן, הימין המתפכח, זקוקים ל־30 המנדטים של הליכודניקים. גם המדינה זקוקה למנדטים האלה שפוסט־נתניהו הם מנדטים זמינים, רק לאסוף מהרצפה.
המנהיגות הנוכחית של ה־30 מורכבת בעיקר מציניקנים גמורים, נשות שוק ובאסטיונרים. לאלה אין בעיה מנטלית או אידיאולוגית לבצע פליק־פלאק לכל כיוון. כולל פשרה טריטוריאלית, אם יקבלו את הנתחים שלהם. זו ברכה לכל קואליציה שתלך על הרגעת האזור. כך שיש תקווה חדשה, גם אם היא לא עוברת בסקר האחרון את אחוז החסימה.