נדמה שאין סמלי יותר מכך שרוני דניאל שנפטר היום בטרם עת, תפקד עד יומו האחרון כעיתונאי פעיל שחורש את הארץ לאורכה ולרוחבה, יותר מרוב העיתונאים הצעירים שמסביבו. כמו נעוריו בקיבוץ מעוז חיים, עברו כחקלאי ומסלולו הצבאי, בעיקר בצבא המילואים עד לתפקיד מפקד גדוד חי"ר, גם את תפקידו כעיתונאי ראה כשליחות, כדרך חיים. כחלק מאהבת הארץ והאנשים שחיים בה. 

"שלום, חבר": נתן זהבי דיווח על מותו של רוני דניאל - ופרץ בבכי

עד יומו האחרון חי ונשם רוני דניאל את המתרחש בצבא, לא פספס אף סיור או תדרוך של הצבא, למרות הניסיון הרב שלו שצבר במשך חמישה עשורים. ניסיונו המבצעי והידע שצבר במהלך השנים, שממנו גם הפיקו רבים מאנשי הצבא הבכירים תובנות חשובות, לא גרם לרוני לזלזל באיש. 

עד יום מותו הוא היה צמא להגיע לזירות המבצעיות השונות של צה"ל ולקבל סקירות ביטחוניות. הוא לא חיפש את הדרגות הבכירות. מפגשים עם מפקדי הגדודים והחטיבות הסבו לו פעמים רבות הנאה גדולה יותר מאשר פגישה עם בכירים בקריה בתל אביב.

הסקרנות של רוני

בשנים האחרונות עשינו לעצמנו מנהג קבוע, לסייר יחד ביחידות צה"ל השונות. מבחינתו של רוני מרחק אף פעם לא הייתה בעיה. ברוב המקרים היה הוא זה ששידל אותי לצאת לנסיעות ארוכות ולא להפך. בדרך כלל היה לזה ריטואל קבוע - שיחת טלפון מוקדמת בבוקר: "לב רם אתה שומע, מה שלומך? אני מרגיש שיותר מדי זמן לא ראינו מה קורה בצבא, מה דעתך? תקבע נסיעה צפון דרום, לא חשוב לאן, ניסע ביחד, נשתה איזה כוס קפה טוב בדרך, נפגוש את המח"ט נשוחח אייתו קצת, נבין מה קורה בגזרה אחרי זה נאכל משהו טוב, נטייל קצת ונחזור הביתה".

לסקרנות של רוני, הרצון ללמוד, להתעדכן ולהרגיש את השטח מקרוב לא היו גבולות. מה שמבחינתו תמיד היה דרך חיים ותנאי בלתי נפרד מהגדרת המקצוע הולך ונעלם היום מהגדרות מקצוע העיתונאי. אצל רוני לא היו קיצורי דרך ולא משפטי, מחץ ברשתות החברתיות שהיו זרות לו בחיפוש אחר בולטות. 

בדרך כלל, מהנסיעות הארוכות ברחבי הארץ והמפגשים עם מפקדי השדה לא היו יוצאות כותרות מפוצצות או חומר עיתונאי יוצא דופן, את רוני זה לא עניין בכלל. הוא היה צמא לפגוש את מפקדי השטח, לבחון מקרוב את המצב של הצבא והרמה של המפקדים בשטח, הלוחמנות והערכים שלהם היו מאוד חשובים לו והקרבה שלו לשטח הייתה חשובה לו עד יומו האחרון. 

רוני דניאל ז''ל   (צילום: יוסי אלוני)רוני דניאל ז''ל (צילום: יוסי אלוני)


כמו שאמר לי בסיור האחרון שלנו ביחד בבסיס נבטים. "תשמע אין מכאן ידיעה, אולי חדשות, אבל זה כל כך חשוב לראות את הדברים ומה שקורה בבסיס בעיניים, רק ככה אפשר להבין", אמר לי רוני רק לפני קצת יותר מחודש, לאחר שלמרות שלא הרגיש טוב בבוקר הנסיעה לא רצה לבטל את הביקור בדקה התשעים. קצינים וחיילים הכינו את עצמם לביקור הזה, אמר לי רוני בדרך, לא נעים לבטל. כזה היה האיש.  

פטריוט בלי בושה

את הצבא והערכים שהוא מייצג אהב רוני כפטריוט ישראלי מאוד. הוא לא התבייש לומר זאת למרות הביקורת שהייתה כלפיו, כאילו הוא לכאורה דובר צה"ל האמיתי על אזרחי.

רוני היה ער לביקורת אבל זה לא עניין אותו או השפיע על דרכו. כמו עמיתי עמוס הראל מהארץ, גם אני סבור שפעמים רבות אנשים לא פירשו נכון את דרך סיקורו של רוני דניאל. הוא אהב וחיבק את הצבא, אבל סיקר אותו מדרך נקודת מבטו, כצבא שהוא היה רוצה לראות ברמת החתירה למגע בעת לחימה, לוחמנות, וברמה הערכית של הלוחמים בשטח. כאשר לתפיסתו של רוני היו בעיות בצבא בנושאים אלו הוא לא היסס להגיד אותם בקול ברור וכעוס. 

הקול הברור של רוני בפרשת אלאור אזריה מבטא היטב את תפיסת עולמו. מצד אחד נץ מובהק בכל הקשור לדרך שבה צריך צה"ל להתנהל בשדה הקרב ולנצח את האויב, מבלי להתברבר או להתנצל, ומצד השני קו מאוד ברור ברמה הערכית הנדרשת מלוחמי צה"ל.

רוני דניאל ודני קשומרו  (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)רוני דניאל ודני קשומרו (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)


על דרך הסיקור שלו בפרשה ספג דניאל לא מעט ביקורת מצד גורמים בימין. רוני הנץ והלוחמני נתפס פתאום כאיש שמאל מובהק. זה לא הזיז אותו מדרכו ומאמירות חדות וברורות שלו בנושאים ערכיים, בימים שלא מעט אנשים חוששים לנהוג כך.

נכון, רוני דניאל אהב את הצבא מאוד ולא פעם חיבק אותו, אבל מעולם החיבוק הזה לא הגיע ממקום של אינטרס או רצון להתחבר לצמרת הצבא בחיפוש אחר כבוד וכיבודים. הוא האמין בחשיבות של מקצוע העיתונאי הצבאי במדינת ישראל, ראה בכך אחריות רבה, שבעת מלחמה מתווך את המציאות הקשה לציבור. 

פיו וליבו שווים
 

אהבת המדינה, השירות הצבאי, הפטריוטיות שלו והאחריות, שראה בתפקיד להעביר את המסרים בשעת מלחמה בצורה הנכונה, השפיעו גם על דרך סיקורו ואפילו עמידתו מול המצלמה. אבל, בשום פנים ואופן מעולם לא היה בהם אפילו גרם של התקרנפות כלפי הצמרת הביטחונית של צה"ל. רוני פעל מתוך דרכו ותפיסת עולמו ומכאן גם דמותו הייחודית בנוף התקשורת הישראלית.

ויש כמובן את רוני דניאל האדם והחבר וזה בדיוק כפי שהוא היה עיתונאי, פיו וליבו שווים, ללא גרם של גינוני כבוד. רוני, למרות פער הגילים, היה חבר אמת. אפשר היה לספר לו הכל, תמיד הקשיב והדריך וביקש לעזור במידת הצורך. רק לפני ארבעה ימים התקשר בבוקר לפרגן לאחר ששמע דיווח ב-103FM.



רוני דניאל ז''ל ובני גנץ (צילום: פלאש 90)רוני דניאל ז''ל ובני גנץ (צילום: פלאש 90)


בעולם שבו יש הרבה יצרים ואגו אין הרבה אנשים כמו רוני דניאל, שיטרחו להתקשר בבוקר ולהגיד לך מילה טובה ומחממת לב. כזה היה, נטול אגו וגינוני כבוד. הבטחתי לו בשיחה ארוחה אצלי. רוני היה האורח המושלם, כזה שממלא אותך אושר רק מלראות את ההנאה שלו והפרגון העיוור שלו, גם למנות גרועות במיוחד. 

לא הספקנו לסגור לו"ז לארוחת השחיתות הבאה. אבל עכשיו אני כבר סוגר תאריך ביומן. בדרך שלך רוני, אתה, אני בטוח תהיה שם איתנו.