האישה החכמה והמנוסה רכנה לעברי מעבר לשולחן הגבוה, שלחה מבט נוקב ואמרה: "תקשיבי לי טוב, את צריכה לדבר אל הלב שלו. לא בטרוניה. הוא אדם מקסים ואכפתי. הוא ירצה להיות שם בשבילך".

זה לא שאני מחפשת חתן או שדכן, וגם לא חבר חדש להשתפך בפניו. האדם המקסים והאכפתי שהיא שלחה אותי לדבר על לבו הוא לא אחר מראש עירייה. ראש עירייה. אדם שמקבל את שכרו בשביל לעמוד בראש גוף מוניציפלי שנועד לעבוד למען הציבור.

חיפשתי איזשהו זיק של אירוניה, ולא היה שם שום דבר כזה. היא באמת מאמינה שאני צריכה לדבר על לבו. הנושא: תיקון הסדר מקומות החניה ברחובנו הצר, שמזמן הפך לפרוץ לארבע רוחות שמיים. לבוא כנועה וצייתנית, להשפיל מבט ולבקש בנועם שיעזור לי. עכשיו, שלא תהיה טעות. אני מאמינה בנועם הליכות ובנימוס, אבל מכאן עד ביטול עצמי כלפי מי שאמורים לתת שירות ויושבים על כיסאם בדיוק לשם המטרה הזו - מפקידים זוטרים ועד פקידים רמי דרג - יש מרחק גדול.

מדובר במוטיב חוזר. מערכות שלמות של חנופה שהופכות למחזות לא נעימים, וכל זה רק כדי שנוכל לקבל את מה שמגיע לנו ממילא. יום אחר יום אני נתקלת במערכות האלה: אני רואה אנשים מבוגרים מתחנפים לפקידה בקופת החולים, לא כי הם באמת מחבבים אותה, אלא כי ברור להם שאין שום סיכוי שרופא מומחה יפגוש אותם אלמלא היא תצליח להשחיל אותם בין תור לתור. הרי התורים, כלומר אלו שמופיעים במערכת הפורמלית של הקופות, הם לעוד כמה חודשים במקרה הטוב. בכמה החודשים האלה, עד שיגיע התור, בנאדם יכול להיוולד ולמות כמה פעמים, בעיקר למות.

אני רואה את המגמה הזו הולכת ומתפשטת גם באזור הארור שזכה לכינוי המכובס "שר"פ", הלוא הוא "שירות רפואי פרטי" - שלוש מילות הקסם שמפנות תור אצל רופאים מומחים. נכון, לא מהיום למחר, הרי ההרס השיטתי של מערכת הבריאות ידוע לכולנו, אבל לפחות לא לעוד שלושה או ארבעה חודשים.

כל זה מנהל אותנו לא רק בתחום הרפואה, כמובן. זה חוצה גילים ותחומים: אני נתקלת בהורים שהופכים לפעילים בוועד בית הספר רק בשביל להיות קרובים להנהלה. הם יודעים עד כמה ידיהם של צוותי ההוראה עמוסות, ומעדיפים לשמור מקום קרוב־קרוב אליהם. אני מזהה על המגרש של נבחרות צעירות חנופה של הורים למאמנים כדי להרוויח "זמן מגרש" לילד. שומעת מחיילות ומחיילים איך הם הפכו את האפסנאים לחברים הכי טובים שלהם, כי הרי מי שמקורב מקבל את הציוד הכי טוב. רק לאחרונה שמעתי מישהו מתגאה בזה שהוא מכיר את מנהל מוקד השירות של חברת מוצרי חשמל. "חיכיתי כמו כולם, ואז הבנתי שאין לי ברירה אלא לדבר עם המנהל. אחרת לא נקבל שירות", סיפר.

הכי נורא שהתרגלנו. ולא רק שהתרגלנו - שינינו דפוסי חשיבה כך שהחלטות שמתקבלות אצלנו מבוססות פעמים רבות על השאלה את מי אנחנו מכירות ומכירים.

"הכל אישי", אני שומעת שוב ושוב. אני באמת לא חושבת שזו ההגדרה הנכונה. ההגדרה "אדנותי" מתאימה לטעמי הרבה יותר. תרבות כוחנית שזלגה גם לשירות מכל הסוגים. רק הטקטיקות להשגת תחושת הכוח משתנות ממקרה למקרה. במקום לתת שירות ולקבל את הסיפוק מעצם השירות, יש פה הרבה יותר מדי אנשים שמנצלים את תפקידיהם כעמדת כוח, ומי שנחמד אליהם או מקורב מקבל את מה שגם ככה מגיע לכולם. אפשר לשנות, ראוי להתעקש לשנות. אף אחד לא צריך להתחנף בשביל לקבל תור לרופא, אף אחת לא צריכה להתרפס בשביל לקבל שירות על ידי מי שזו ההגדרה שלהם: נותני שירותים.

מפלצות בספרייה הלאומית  (צילום: איור: נדב (מצ'טה) יהל)מפלצות בספרייה הלאומית (צילום: איור: נדב (מצ'טה) יהל)

המלצתרבות

מפלצות ויצורי פלא בדיוניים מרחבי העולם - לאלו מוקדשת פעילות הקיץ בספרייה הלאומית, דרך אוספיה ואוצרותיה ובאמצעות משחקים ופעילויות יצירה. המשתתפות והמשתתפים (6־12) ייחשפו לאגדות ולסיפורי עמים ומיתולוגיות, לאיורי מפלצות במפות עתיקות מימי הביניים ולכתבי יד נדירים המתארים יצורים פלאיים כמו פגסוס (סוס בעל כנפיים החי באיי יוון); עוג (מפלצת מפחידה וירוקה דמוית אדם); חד־קרן, דרקונים ולטאות נושפות אש ועוד.

"מפלצות ויצורי פלא בספרייה הלאומית", 1.8-26.8, 10:30 ו-12:30. כרטיס: 35 שקלים. הורה מלווה חייב בכרטיס. web.nli.org.il.

ג'ים הרעב  (צילום: עיצוב: גם וגם ספרים)ג'ים הרעב (צילום: עיצוב: גם וגם ספרים)

קריאה ראשונה

פרויד ותורת הנפש החסידית התייחסו אל "הנפש הבהמית" שבאדם. הרבה לפניהם, ספר בראשית התריע מפני המשיכה אל החטא, אבל מעודד עם המילים: "ואתה תמשול בו". לאה גולדברג כתבה על "הילד הרע". כולם עוסקים בקול פנימי שלילי שלפעמים קשה לשלוט בו, ועלול לנהל אותנו. כך גם ב"ג'ים הרעב", ספר נהדר וחכם לפעוטות שאך לומדים ללכת בשבילי העולם ולהורים שצריכים תזכורת לכך שאפשר וכדאי לשלוט ביצרים. בקצרה: ג'ים הקטן מתעורר בבוקר ומגלה שיש לו זנב. לא סתם. של אריה רעב במיוחד. הוא רוצה לאכול את כל מי שנקרה בדרכו, כולל את אמא. הוא יוצא מהבית וכולם נראים לו טעימים. ג'ים מנהל עם בטנו דיאלוג מחנך שמבהיר למה היא מוכרחה לשלוט בעצמה ועובר בעצמו מסע רגשי לאילוף החיה הסוררת שבכל אחת ואחד מאיתנו.

"ג'ים הרעב" מאת לורל סניידר, איורים: צ'אק גרונינק, תרגום: דנה טל. הוצאת תכלת. 74 שקלים