אני עדיין מתרגז כשאני נזכר באירוע שהתרחש בשנות ה־80: הייתי מנהל מחלקה צעיר, וארגון התנדבותי התורם לבתי חולים הציע לתרום למחלקתי בתקציב מוגדר מכשיר רפואי כראות עיניי. בחרתי במכשיר אוקספורד, הבודק את פעילות המוח למשך תקופה ארוכה, ויש לו חשיבות רבה באבחון הפרעה חשמלית במוח. אחרי המתנה ממושכת התבשרתי על ידי הגוף התורם שהמכשיר הגיע ארצה, ויחלפו מספר ימים עד שיירשם במשרד הבריאות בטרם יגיע אליי. כאן המקום להדגיש שבית החולים הממשלתי שבו עבדתי נמצא בחדרה.

אחרי ימים רבים, ניסיתי לברר את סיבת העיכוב, שהרי מדובר ברישום בלבד. אז הודיעו לי בצער התורמים שבהתאם להחלטת משרד הבריאות, המכשיר שנתרם למחלקתי נחוץ יותר בבית חולים גדול במרכז, והמכשיר הועבר לשם. אז הבנתי לראשונה שיש רפואה למרכז הארץ ויש רפואה לפריפריה, ואין דין חשיבותה של זו כשל האחרת.

עברו כ־40 שנה מאותו אירוע, ולפני כשבוע פורסם כי תוחלת חייהם של חולים בפריפריה קצרה מזו של חולים המתגוררים במרכז. דוח משרד הבריאות חשף פערי בריאות דרמטיים ו"אי־שוויון קיצוני" בין השירות הרפואי בפריפריה לזה שבמרכז, המתבטא בכמה מישורים, החל בירידה בכמות המיטות לנפש, המשך בציוד ובשירותים ועד לירידה במספר הרופאים שעומד בגוש דן על כ־5.1 רופאים לאלף נפש, כפול ממספרם באזור הצפון, למשל.

מנכ''ל שערי צדק עופר מרין במחאת בתי החולים הציבוריים (צילום: מרק ישראל סלם)מנכ''ל שערי צדק עופר מרין במחאת בתי החולים הציבוריים (צילום: מרק ישראל סלם)

לפני יותר משמונה שנים הוציא מנהל התכנון האסטרטגי והכלכלי של משרד הבריאות מסמך העוסק בהתמודדויות עם אי־השוויון בבריאות, ועד כה נעשה מעט כדי לתקן את המעוות. קרוב לוודאי שהסיבה היא תקציבית. מאז ומתמיד נדחק תקציב הבריאות לשוליים. עם פרוץ הקורונה, הוקצו משאבים והופרחו הבטחות, אבל מהר מאוד שבו המשאבים והצטמצמו, וההבטחות נותרו מרחפות אי־שם.

מדוע בצפון ובדרום יש מעט מכוני MRI ומדוע חייב אדם מהצפון או הדרום הזקוק לדיאליזה לנסוע בתחבורה ציבורית אם אין ידו משגת מימון מונית או שלא עומד לרשותו רכב פרטי ונהג? כנ"ל לגבי הקרנות וטיפולים כימותרפיים.

גם חלקן של קופות החולים אינו נגרע בתרומתן למצב. הן לא תמיד מפנות את המטופל הזקוק לדיאליזה או הקרנות או טיפול כימותרפי למקום הקרוב למגוריו. הרבה פעמים ההפניה היא למרכז רפואי מרוחק יותר.

אם אתם חולים, ממתינים לאבחון או לטיפול, עדיף שתגורו בגוש דן. כך יגדלו סיכוייכם להגיע לאבחון מהיר יותר ולטיפול יעיל יותר. במדינות מפותחות נגישה הרפואה הטובה לכל התושבים. במדינות מתפתחות יש פערים. קל להבחין היכן על הסולם הזה ממוקמים אנחנו, וחבל.