1. שלטון הצחוק

במוצאי שבת שודר בערוץ 13 חלקה הראשון של כתבת תחקיר העוסקת בפשיטת הרגל של המשטרה. הכתבה סקרה את התערערות אמון הציבור במשטרה, ודוח שנכתב מצביע על תרבות שקר ועל מרמה וטיוח שהשתרשו בגוף שנועד להבטיח את קיום שלטון החוק בישראל.
מי שצפה בכתבה ציפה לשמוע את תגובת המשטרה לדברים הקשים שנאמרו בתחקיר, אלא שהמשטרה בחרה שלא להגיב ישירות לדברים החמורים. במקום לשלוח לאולפן נציג לובש מדים, היא בחרה לגייס את ניצב בדימוס אהרן אקסול, שכיהן בעבר כראש אגף שיטור וביטחון וכמפקד מחוז תל אביב, כדי שיופיע באולפן מטעמה.

בעת האחרונה עושה לה המשטרה מנהג שניצבים בעבר, כולם גמלאים, מביאים את תגובתה במקום קצינים במדים. בכך ייתכן שהמשטרה בוחרת לנצל את זכות התגובה, בלי לקחת אחריות. קצין בדימוס שמופיע במקום קצין במדים נתפס בציבור כלא יותר מקוריוז, מה שלא מפריע למשטרה להעביר באמצעותו מסר, אבל לציבור לא ברור למה קצין שפרש לפני שנים רבות צריך להיות זה שמגיב בשמה של המשטרה.

מה שהציבור לא ידע הוא שבעת שידור הכתבה בערוץ 13, התייצב באולפן אלי לוי, לשעבר כתב חברת החדשות של הערוץ וכיום דובר משטרת ישראל. לא ברור מדוע לוי, שכאמור נכח באולפן, לא עלה לשידור לצורך מתן תגובה, כשם שלא ברור מדוע היה צורך לגייס למשימה את ניצב בדימוס אקסול, שפרש מהמשטרה לפני למעלה מחמש שנים ונזקק לתדרוך מיוחד כדי שתגובתו תהיה אקטואלית.

אם המשטרה מעסיקה במשרה מלאה את לוי, שעם מינויו לתפקיד הדובר באפריל האחרון קיבל דרגת ניצב משנה, ראוי שהוא זה שישמש כפנים של הארגון. אם המשטרה סבורה שהיא כשלה בבחירת הדובר הנוכחי והוא אינו ראוי לדעתה לעמוד במשימה, ראוי שתתנהל ציבורית ותחפש לעצמה דובר אחר.

ניצב אקסול נשלף למשימה מפורום מכובד של ניצבים ומפכ"לים בדימוס שמתכנס מעת לעת בבית השוטר בתל אביב, ומביע את דעתו על מה שמתרחש במשטרה. מדובר במועדון מכובד של לשעברים, קצינים בדימוס, שחלקם - בתקופה שבה שירתו במשטרה - התגלו כחסרי חוט שדרה, חסרי כריזמה וחסרי מנהיגות. כל זה לא מפריע להם להוציא הודעות לעיתונות ולנסות לשמש מצפן עבור המשטרה, אף שכמה מהם גם מוכּרים כמי שבעבר איבדו בעצמם את הצפון.

חברי מועדון הלורדים המשטרתי נוהגים לפרסם הודעות בתום פגישותיהם, וכתבי משטרה טורחים לצטט את אותן הודעות מגוחכות, אף על פי שמדובר בהודעות חסרות ערך עיתונאי. אחת הדוגמאות שמעידות עד כמה הם מנותקים מהמציאות היא הודעת התמיכה שפרסם בעבר הפורום בניצב צ'יקו אדרי, שלא התמנה לתפקיד המפכ"ל לאחר שלא עבר את המשוכה הבסיסית של ועדת גולדברג למינויי בכירים, ולאחרונה גם מצא עצמו מחוץ למשטרה.

כשאני נזכר בשמו של ניצב בדימוס אדרי, אני לא יכול שלא להיזכר באחת היוזמות שגילה לפני יותר משנה, כשעדיין האמין שיזכה בתפקיד המפכ"ל. משה נוסבאום, כתב המשטרה הנמרץ של ערוץ 12, פרסם אז ידיעה שלפיה השקיעה המשטרה סכום עתק ברכישת רכב פיקוד מיוחד עבור השר לביטחון הפנים דאז גלעד ארדן, שיאפשר לו להגיע לזירות אירוע ולעקוב מקרוב אחר המתרחש. איש לא הבין אז (וגם כיום) את הגחמה של אדרי, שהיה שותף להחלטה לרכוש רכב פיקוד יקר עבור השר שמינה אותו לתפקיד - כאשר אין זה מתפקידו של השר להיות מופקד על ניהול האירועים המשטרתיים בפועל, אלא רק להתוות מדיניות.

כל הסימנים מעידים על כך שמערך הדוברות של המשטרה נמצא במצוקה, כשיש מי שנוגסים במעמדו של הדובר החדש לוי. מה שנותר הוא להמתין ולראות כמה זמן הוא ימשיך בתפקידו.

2. הדואר בא היום

זה סיפור על שני קיבוצניקים, אבנר קובלינר מכפר חרוב שבדרום רמת הגולן וגבי זוהר מעברון שליד נהריה. את זוהר אני מכיר 40 שנה, מעבודתנו המשותפת בעבר בקול ישראל. את קובלינר לא הכרתי מעולם. השבוע נתקלתי במקרה בשמו של קובלינר, וגיליתי שתחביבו הגדול של הקיבוצניק בן ה־67 היה מצנחי רחיפה, ותאונת צניחה הביאה למותו למרגלות התבור.

הקשר בין זוהר וקובלינר הוא זה ששבה את לבי. זוהר, כיום מדריך טיולים, פרסם בדף הפייסבוק שלו את סיפור היכרותו עם קובלינר ז"ל, כשהיה ילד בקיבוץ עברון. אני מביא את הסיפור בקיצורים מתבקשים: "בכיתה ג', בשנה שבה קנדי נרצח, למדנו את נושא הדואר. כדי להפנים את תחום הבולים והמעטפות, וכדי להעסיק את האוטו האדום שהיה פוקד בכל בוקר את הרחבה מול המזכירות הטכנית בקיבוץ, המחנכת שלנו, זושקה, החליטה שלכל אחד יהיה חבר למכתבים מחוץ לקיבוץ. היא הצליחה למצוא ילדים מקיבוץ יסעור בני גילנו, שגם הם למדו את נושא הדואר.

"בחרדת קודש כתבנו מכתבים ולא עברו ימים רבים, וכל אחד מאיתנו קיבל מעטפה עם בול, מהילד שאיתו הוא התכתב בקיבוץ יסעור. גם אני זכיתי לקבל מעטפה של ילד מיסעור בשם אבנר קובלינר. פתחתי את המעטפה בזהירות רבה, גזרתי את הבול והסרתי אותו מהמעטפה בקערת מים, והוא הפך לחלק מאוסף בולים מופלא שאספתי במשך שנים. נדמה לי שעד כיתה ו' המשכנו אבנר ואני להתכתב מבלי שנפגשנו, אבל הרגשנו חברים בלב ובנפש, ובכל בוקר, כאשר האוטו האדום הגיע, ייחלתי למכתב של אבנר. בבגרותנו נפגשנו בסמינר מדריכי השומר הצעיר, וידידותנו המופלאה הפכה לחברות של ממש. יצאנו לעולם הגדול ולצבא, ואיש־איש לגורל חייו.

"58 שנים אחרי שהתחיל קשר המכתבים, דיברתי עם רוני, איש מקסים מקיבוץ כפר חרוב, והוא אמר שיש לי ד"ש מאבנר. צלצלנו לאבנר, וחשתי את אותה התרגשות כמו לפני הרבה שנים, כשאוטו הדואר היה מגיע לקיבוץ. סיכמנו שבעוד שלושה שבועות אגיע לכפר חרוב, נשב על המרפסת ונשלים פערים. ביום שישי אבנר התרסק עם מצנח הרחיפה שלו ונהרג. כל כך כעסתי, כי בעצם עוד שבועיים־שלושה היינו אמורים להיפגש אחרי שנים רבות כל כך שלא דיברנו. תגיד, קובלינר, אתה השתגעת? הרי קבענו להיפגש באוגוסט".

אם המשטרה מעסיקה דובר מעולם התקשורת, מדוע היא שולחת לאולפנים קצינים בדימוס?

לא ברור למה בחרה המשטרה לגייס את ניצב בדימוס אהרן אקסול כדי שיופיע באולפן מטעמה. וגם סיפור מהחיים עם ניחוח מאווירת הקיבוץ של פעם על פגישה שלא תצא לפועל