מבחינת אביגדור ליברמן, זה תם ונשלם. העובדה שהצליח ליישר ולהתיישר עם כל ראשי המפלגות בקואליציה (מדובר בקהל לא קטן, כידוע) ולהעביר תקציב "חלק" עם כל הרפורמות, היא מה שהיה להוכיח. לשר האוצר אין ספק שהתקציב יעבור גם בכנסת ואם נאזין ליו"ר האופוזיציה ושיחותיו הסגורות, הרי שגם הוא יודע שרק נס ימנע את זה.
על פניו, בטרם ניתן לצלול לתוך הפרטים, התקציב נראה טוב. הרפורמות במקומן, התוספות לבריאות ראויות. גם הרמטכ"ל כוכבי קיבל את מה שהוא צריך כדי להתחיל לשקם את כל מה שהוזנח בשנים האחרונות בנושא האיראני. העובדה שכל ראשי המפלגות בקואליציה המאוד לא פשוטה יצאו שמחים וטובי לב, צריכה להדאיג מאוד את האופוזיציה.
ואם כבר באופוזיציה עסקינן, הרי שהמקום המעניין יותר אתמול היה בסיעת הליכוד. נתניהו חזר לימים ההזויים ההם שבהם נהג לנסות לרמות את הקונים, בסוף שילם מחיר מופקע, אכל את הדגים הסרוחים וגורש מהעיר. הוא החליט להריץ את ח"כ קרן ברק כמועמדת הליכוד לחברות בוועדה לבחירת שופטים, נגד הח"כית שהוא עצמו שריין, אורלי לוי־אבקסיס. מוזר. ואז הוא הפסיד. שזה עוד יותר מוזר, כי נתניהו אמור להיות שליט כל־יכול לפחות בסיעתו, שהרי כמאמר האמרה הערבית הישנה ההיא, כל תרנגול מלך על ערימת הגרגרים שלו.
אחרי שצפינו בו בחוף נתניה בשבת, הולכת ומתבססת התחושה שמדובר בתרנגול די מרוט. סיעת הליכוד היא השפניה הגדולה בהיסטוריה הפוליטית שלנו. הם חכמים גדולים בשיחות פרטיות, נדמה לי שגם בחלומותיהם הם רואים את היום שאחרי הדיבוק. פומבית, הם עדיין מתבצרים במלמולי תמיכה למנהיג. ההפסד הצורב, שלא לומר משפיל, בהצבעה החשאית בסיעה הוא מצבו האמיתי של נתניהו בליכוד. במקומו הייתי מודאג.
בחזרה לתקציב: האיש שהשאיר מדינה בלי תקציב יותר משנתיים, רק כדי לרמות שותף פוליטי, האיש שהטריל מדינה שלמה עם ארבע מערכות בחירות רצופות, רק כי לא הסכים להתפנות לענייניו המשפטיים, האיש שהשמיד את המשילות, הממלכתיות והסבירות, העז לעלות אתמול לדוכן ולתקוף את תקציב המדינה 2021.
הקטע הטרגי־קומי של האירוע היה כשנתניהו תקף בשצף קצף את התבססותה של ממשלת בנט־לפיד על רע"ם של מנסור עבאס. לפעמים אי אפשר שלא להתפלץ מהאיש הזה, שאין לו בכל הגוף מיליגרם אחד של בושה. עבאס עצמו עוד הספיק לצעוק אליו מהמליאה "ארבע פעמים הזמנת אותי לבלפור!!", לקול צחוקם של הנוכחים.
אגב, ההזמנה לא היתה תיאורטית. עבאס ישב עם נתניהו בבלפור שעות ארוכות, קיבל סיור מודרך, שמע על הדליפות והטחב ועוד רגע היה מזמין על חשבונו טייח שיושיע את המשפחה המורעבת שהתגוררה שם.
עבאס גם שמע מה מוכן לתת לו נתניהו כדי שיושיע אותו. יותר קל לספר, מה לא. רמז: כל מה שקיבל מבנט ולפיד, רק יותר. גם בכסף, גם בתפקידים, גם בכיבודים ובעיקר בהבטחה הזו: "אני, בניגוד להם, גם יכול לקיים את ההבטחות שלי", נשבע נתניהו הנואש בפני עבאס, "הלגיטימיות של ממשלתי תסייע לי בכך".
אז עכשיו הוא מתנפל על בנט ולפיד שהם מעזים לרכוב על העגלה שהוא רתם בעצמו. צחוק הגורל. זה היה יותר מצחיק אפילו מהניסיון שלו להתגולל על יאיר לפיד בנושא האיראני, נושא שבו הותיר אחריו נתניהו אדמה חרוכה ומסוכנת, נושא שבו יהיה צורך לעשות בעתיד תחקירים מעמיקים כדי להבין את גודל המחדל, קוצר הראייה, ההשתעבדות לנאומים והישגים קצרי טווח וההתעלמות מהאזהרות והכתובות שהיו מרוחות על הקיר.
מילה אחרונה על החרדים. התבוננות באריה דרעי ומשה גפני מעוררת את הצורך לדאוג שפרמדיק וניידת טיפול נמרץ יחנו דרך קבע בכניסה למשכן. השניים צורחים כשני מתחרי טאקוונדו (מובסים). אכלו להם, שתו להם, בנט שקרן, ההוא רוצח, עיניהם מזרות אימים, ורידי גרונם משתרגים, עוד שנייה והם יתפקעו לאלפי רסיסי זעם זעירים ויתנדפו באטמוספירה.
חברים, תירגעו. בישלתם? עכשיו תאכלו. שיהיה בתיאבון. מתברר שלביביזם יש מחיר. מתברר שכנופיית ליסטים, שהעדיפה את טובת הישיבה, תרתי משמע, על טובת המדינה, מגיעה בסוף בדיוק לאן שהיא צריכה להגיע. למבוי סתום ושוקת שבורה. דחפתם את גנץ לתוך ממשלתו של הנוכל, הבטחתם ערבות אישית, ידעתם שהעקרב יעקוץ אותו ולא נקפתם אצבע. עד לא מזמן דרעי אפילו לא הואיל בטובו להגיד בקולו שהיה כאן מעשה נוכלות ומרמה מכיוונו של נתניהו.
אז אסתפק במה שאמר אתמול השר עודד פורר בראיון לאריה אלדד ולי ברדיו 103FM, בעניין הרפורמה בחקלאות והביקורת הקטלנית שמתח עליה אותו אריה דרעי: "דרעי יכול להירגע, אנחנו נעשה הכל כדי להוריד את מחיר הבצל, בשביל הפעם הבאה שבה הוא ינסה לביים בכי".