הטור של אנה ברסקי



נכון לשעת כתיבת שורות אלו, לא ידוע למערכת אם בנימין נתניהו כבר ניגש לכתיבת הכרך החדש בסדרת "איך לנצח מגיפה", אך הטיימינג פשוט מזמין להסתער על המחשב שבמשרד ראש האופוזיציה ולפתוח בכתיבה. הספר יהיה כנראה להיט, חומר קריאה אולי לסגר של החגים, שנראה כקרב והולך מיום ליום.

ככל שעובר הזמן, מתברר כי מה שמאיים באמת על שלום הקואליציה אינו התקציב שהשבוע קיבל את אישור הממשלה, ורוב הסיכויים שיעבור גם במליאת הכנסת.

גם לא הנושאים המדיניים־ביטחוניים ותפקידו של מנסור עבאס בהליכי קבלת ההחלטות (אלא אם נגיע לעוד הסלמה בדרום, ואז היחסים בין רע"ם לבין שאר מרכיבי הקואליציה יועמדו למבחן רציני).

העניין האמיתי שבגללו לנפתלי בנט ולחבריו יש סיבות מוצדקות לא לישון טוב בלילה הוא הקורונה. בתור ראש האופוזיציה, הנטול אחריות לאומית והחופשי לבקר ולתקוף, נתניהו מבין כמובן היטב את הפוטנציאל הפוליטי הענק שמסתתר בתוך תיבת הפנדורה של המגיפה.

הוא הרי חווה זאת בעצמו בשלושת סבבי הקורונה הקודמים, כשהותקף על ידי בנט ולפיד על הדרך שבה ניהל את המשבר. אין אף נושא פוליטי שיכול להיות חומר מושלם יותר עבור האופוזיציה, קמפיין בעל פוטנציאל אינסופי.

כי הסוד הלא כמוס של הקורונה, שכל ממשלה בעולם נחשפת אליו בשלב כזה או אחר - הוא שאין פתרונות קסם, כאלה שישיגו את כל המטרות וירצו את כולם, לצד אפס נזק.

נפתלי בנט (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)נפתלי בנט (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

כל עוד האנושות חשופה בפני הנגיף, ואין תרופת פלא או חיסון שנותן 100% הגנה מפני כל וריאנט וזן, זה ימשיך להיות או כלכלה או חיי אדם. או איכות חיים או החיים עצמם. בחירה אכזרית מכל בחינה אפשרית, שכבר גבתה מחירים כבדים מפוליטיקאים רבים מסביב לעולם.

נתניהו כבר היה בסרט הזה, ועמד בפני החלטות קשות שאף ראש מדינה אינו מאחל לעצמו. כעת הוא עבר צד וקיבל לידיו את כל הכלים המאפשרים לו לתקוף את בנט וממשלתו, ללעוג לו, לנפנף באותו ספר מפורסם, בעוד מחבר הספר עצמו ניצב בפני מציאות זן דלתא מורכבת, בכמעט שידור חוזר של תחילת המגיפה - ונאלץ לנווט את הספינה בתנאים מורכבים ולא ברורים.

את כל זה ידע נתניהו כאשר עלה אל דוכן הכנסת והפגיז את בנט בנאום "שלוש מדליות הזהב על שלושה כישלונות של הממשלה: המדיני, התקציבי והבריאותי". את הטענות נגד התקציב לא קשה מדי להדוף, ושר האוצר אביגדור ליברמן, שרשם לעצמו השבוע ניצחון משמעותי בדמות העברת המסמך הכלכלי הכי חשוב במדינה, אכן הדף את מתקפות האופוזיציה ודי הצליח בהסברה.

על כל טענה להגדלת המסים, העלאת הארנונה או חיסול החקלאות כחול־לבן העלה ליברמן (או משרד האוצר) פוסט ברשתות החברתיות שכלל הסבר מפורט "למה האופוזיציה מטעה את הציבור ומעוותת את המציאות התקציבית".

גם את הטענות על החולשה שבנט ולפיד מפגינים, לכאורה, כלפי איראן, חיסל בנט ללא מאמץ רב. כאשר ראש הממשלה עלה לשאת נאום המסכם את דיון 40 החתימות במליאת הכנסת, הוא נראה בטוח בעצמו הרבה יותר מאשר בנאומיו הראשונים בתור רה"מ.

בנט גם השתמש בהצלחה בנשק בדוק ויעיל, כאשר ענה על טענות "חבר הכנסת ביבי נתניהו", כלשונו: "מי שאינו בתפקיד ולא הוא עונה לטלפון האדום ומקבל סקירות ודיווחים סודיים, לא מעודכן במתרחש באמת.

גם בנושא האיראני". הנשק הזה עובד תמיד, גם אם אותו "חבר הכנסת ביבי נתניהו" טיפל עד לפני חודשיים בנושא האיראני במשך 12 שנה.

מחדל נתב"ג
בשונה מהסוגיות המדיניות והכלכליות, הקורונה היא נשק קטלני בידי נתניהו, ונראה שבשבועות הקרובים הוא גם ירבה להשתמש בה בהתאם למצב התחלואה. "השארנו לכם מדינה ירוקה עם שישה חולים חדשים ביום, ומה עשיתם תוך שבועות ספורים?".

כל מילה כאן נכונה, ולך תסביר לציבור הרחב כי זן הדלתא לא מבין בפוליטיקה הישראלית, ואם נתניהו היה ממשיך לגור ברחוב בלפור ולעמוד בראשות הממשלה, גם אז הווריאנט החדש היה עלול להביא את אותן התוצאות.

גם אז קבינט הקורונה היה מחולק, מבולבל והססני. כי האמת פשוטה: כשאתה נאלץ לקבל החלטות תוך כדי תנועה ובתנאים משתנים, אינך חסין מפני טעויות ולבטים.

מי שהיום תוקף את בנט וחבריו על "מחדל נתב"ג", מוזמן לעשות חיפוש בגוגל ולמצוא את אותן הכותרות רק מלפני שבעה חודשים. רק שאז מי שהיה אחראי על "מחדל נתב"ג" היה ראש הממשלה נתניהו, ומי שלא חסך בדברי ביקורת היה לא אחר מאשר מחבר הספר "איך לנצח מגיפה".

אותה הקורונה, שעליה הפר בני גנץ את הבטחתו לבוחר ונתן לנתניהו עוד זמן כראש ממשלה, ששיבשה בלי סוף את תפקודה של אותה הממשלה - מהווה היום כלי מושלם בידי נתניהו במטרה לשמור על הרלוונטיות שלו, לשאת נאומים מושלמים כפי שרק הוא יודע - ובעיקר לערער בלי סוף את יציבותה של ממשלת בנט ואת הרייטינג הממילא לא מי־יודע־מה שלה. לא סביר שהממשלה תיפול על נאומי הקורונה של ראש האופוזיציה, אך מכות תדמיתיות היא תספוג בהחלט.

הרייטינג והסקרים (המאוד לא מחמיאים) מעניינים את בנט באופן יחסי. בשונה מנתניהו, שהוביל לבחירות בכל פעם שהחליט שיוכל להשיג יותר מנדטים לליכוד וממשלה יותר נוחה לעצמו, בנט מודע למצבו ויעשה הכל, כולל הכל, כדי שהממשלה הזאת תשרוד ותאריך ימים.

מי שיצא לו לפגוש את בנט בימים האחרונים, מעיד על כך שראש הממשלה ממעט לחייך ונראה לחוץ וטרוד. עושה רושם שגם הביקור המדיני הראשון שלו בבית הלבן המתוכנן לסוף החודש ואמור להוות מופע מדיני מרשים (כי אמריקאים יודעים לחבק כשצריך, ולביידן יש כל הסיבות שבעולם לתת לנפתלי בנט חיבוק טוב) – לא מאוד משמח אותו כרגע.

יועציו הבכירים של בנט, ראש המל"ל איל חולתא והיועצת המדינית שמרית מאיר, נמצאים השבוע בוושינגטון בפגישות עם אנשי ממשל רמי דרג בעיצומן של ההכנות לביקור.

גורמים הבקיאים בפרטים מספרים כי גם במישור הזה הקורונה מכניסה שינויים משלה. גם בתוכנית הביקור, גם בתאריכים. אבל לפני שזה יקרה, יש לבנט כמה עניינים לטפל בהם בבית, והחשוב מכל – הקורונה ומה עושים איתה.

במונחי המגיפה, שבועיים או שלושה שבועות עד הנסיעה המדינית החשובה הם נצח. מספר החולים שבמצב קשה ממשיך לעלות, ואין לדעת איזו תמונה נראה בבתי החולים בסוף החודש.

הרנסנס של ביבי
בשונה מבנט, נתניהו משדר אופטימיות ועודף אנרגיות לכל עבר. פתאום הוא מתחיל להתאהב בתפקיד ראש האופוזיציה שכה התאמץ לברוח ממנו. אנשים שביקרו אצלו בלשכתו החדשה (שאגב, נמצאת בשכנות ללשכה הפרלמנטרית של אביגדור ליברמן) מדווחים כי נתניהו חווה רנסנס. רק לפני חודש נראה שהוא חי על זמן שאול, והזמן אוזל.

ניר ברקת תדרך כל עיתונאי שהיה מוכן להיפגש איתו כדי לדווח על כך שהקמפיין שלו בעלייה מתמדת, וכי השעה הגדולה מתקרבת. יולי אדלשטיין כמעט לא הסתיר את שיחותיו הפרטיות שבהן דיבר על הצורך להביא לשינוי בליכוד. קרי, לבחור מנהיג חדש, לא מוחרם, שמסוגל להרכיב ממשלת ימין, לא אי־פעם אי־שם, בעתיד הלא ברור - אלא תוך חודשים ספורים.

הקורונה, כאמור, חזרה, בנט שקע בשוטף המנהיגותי המורכב, ונתניהו פורח. ההחלטה שכעת מבקשים לקבל במפלגתו, למנוע מפורשי הליכוד לחזור לביתם הפוליטי העזוב במשך שמונה שנים, נועדה גם להוות תשובה הולמת לגדעון סער, ה־פורש בה"א הידיעה, שמקדם את החוק המבקש למנוע מנתניהו לחזור לשלטון.

נתניהו (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)נתניהו (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

אבל יותר מכך, שינוי החוקה המתגבש נועד להרתיע את אלה בקרב חברי סיעת הליכוד שכבר מאסו בישיבה בספסלי האופוזיציה ובודקים אפשרויות למעבר אל החיים הטובים יותר בתור קבוצה של ארבעה פורשים.

ממורמרים, כידוע, לא חסרים בליכוד, אך ככל שחולף הזמן, חלומם על המהפכה ועל עלייתו של מנהיג חדש הולך ומאבד גובה. ככל שנתניהו מחזיר לעצמו חיוך וביטחון עצמי, כך גובר דיכאונם של הממורמרים.

השאלה שאליה נתניהו מעדיף להתייחס פחות היא אותה שאלה גדולה שלמעשה הובילה את הליכוד לאופוזיציה. עם כל הכוח, כל התמיכה וכל הזוהר שבנתניהו האופוזיציונר, החרמות נגדו נותרו על כנם. הוא אינו יכול להרכיב קואליציה, כמו שלא יכול היה להרכיב אותה לפני חודשיים. ולא נראה שהמצב ישתנה לטובתו, גם אם הממשלה תיפול לפני שתמלא את שנותיה והמדינה שוב תלך לבחירות.

במידה רבה כאן, בנקודה הזו, האינטרסים של נתניהו ובנט מצטלבים. טוב להם היום, במצבם הנוכחי. טוב לבנט, כי הגיע למחוז חפצו, לשיא שספק אם יוכל לשמר לאורך זמן. טוב לנתניהו, כי קיבל אפשרות להפגין את מיטב כישרונותיו בלי לשאת באחריות ובלי להתמודד עם המצב שבו יש לו כוח ופופולריות, אבל אין לו ממשלה