ביום שלישי בצהריים הפיץ צה"ל תמונה שכמותה לא פרסם מעודו. טל קלמן, קצין בדרגת אלוף, נראה בה לוחץ את ידו של אורח זר לבוש בהידור. האלוף נתפס מחייך, וכי מדוע לא. אורחו, למרות גילו הצעיר (37), הוא דיפלומט בחרייני בכיר. שמו עבדאללה בן אחמד אל־ח'ליפה, המשנה לשר החוץ בארצו, והאיש הממונה במשרדו על המגעים עם ישראל. מוכשר ונמרץ, בן למשפחת המלוכה, ועל כן מלחשים בבירה מנאמה, כי דרכו לתפקיד שר החוץ סלולה.
את התמונה פרסם דובר צה"ל בערבית בהסכמתו המלאה של האורח. קלמן, טייס קרב, איננו עוד אלוף בצה"ל, אלא ראש אגף אסטרטגיה והמעגל השלישי בצה"ל. זוהי זירה המכונה בז'רגון הצבאי "פיקוד איראן". גוף צבאי שהוקם לפני שנה, האחראי על תכנון הלוחמה הצבאית נגד איראן.
שעות מעטות קודם לכן, בדמשק, פרסמה סוכנות הידיעות הממשלתית כי ספינה זרה נפגעה מפיצוץ בעת שעגנה בנמל לאד'קיה בסוריה, ושניים מאנשיה נפצעו. לפי דיווחים בלתי רשמיים, הספינה איראנית, והיא הייתה קורבן לחבלה בזדון. לאיראנים יש אויבים רבים, אבל מעטים מהם רוצים להתעסק איתם, ומעטים עוד יותר מסוגלים להזיק להם במידה כה גבוהה של דיוק כירורגי. יש פחות או יותר אויב אחד שעונה על שתי הקטגוריות הללו, והוא ישראל.
קיצורו של דבר, הבכיר הבחרייני נתן אור ירוק לפרסום תמונתו מתארח אצל קצין ישראלי, העומד בראש המערכה הצבאית נגד איראן, ביום שבו ספינה איראנית משמשת יעד לחבלה. עבור הבחריינים, איראן איננה הארץ שמעבר להרים כפי שהיא עבורנו. ביום טוב הם יכולים לחזות בחופי איראן מחלונם.
ישראל חגגה עד תום את התמונה הזו, שהרי מה יותר מחבק וחד־פעמי מבכיר ערבי שמגיע בפומבי למפקדת המטה הכללי. אבל לא הייתה זו החפלה היחידה. בחריין היא ארכיפלג, ועל שום כך היא גן עדן לצוללים. מתברר כי ידידנו הנאמן צולל בשעותיו הפנויות, ובמקרה או לא, כזהו גם מארחו אלון אושפיז, מנכ"ל משרד החוץ. נדברו השניים והחליטו לצאת לצלילה בראש הנקרה. אירוע כזה אינו קורה מדי יום, ולכן ביקשו המארחים וקיבלו את רשות האורח לצלם את הפלא ולהפיצו. הווידיאו אכן מחמם לב. שני האישים נותנים בסנפיר כמו היו חברים ותיקים.
דיפלומטיה לא מתנצלת
דמויות מסוגו של עבדאללה בן אחמד, ואף חשאיות ממנו, מבקרות מעת לעת בישראל, נועדות עם בכירים במערכת הביטחונית, ואיש אינו יודע כי באו אל קרבנו. כך עשרות שנים. מלכים ונשיאים, ראשי ארגוני ביון, קצינים ושאר חשובים למיניהם יצאו ובאו מכאן, בעיקר כאורחי המוסד ולשכת ראש הממשלה, מבלי שהדבר יראה אור. מה שחריג בפגישתו של האורח הבחרייני עם האלוף קלמן הוא הסכמתו של האורח לפרסמה.
תמונתם יחד שווה עשרות אלפי מילים. בהיתר שנתן להפיצה ביקש עבדאללה בן אחמד להראות לאיראנים כי עומק יחסיה של ארצו עם ישראל מגיע לכדי ברית צבאית. ולא סתם ברית, אלא נגדם. המסר הזה חריג במיוחד לנוכח התנהלותה ההפוכה של שכנתו איחוד האמירויות, העשירה מבחריין עשרות מונים ובעלת השפעה רבה ממנה. האמירותים חוששים מאוד מנקמנות איראנית. פעמים רבות בשנה האחרונה הם דרשו מישראל כי לא תבליט את זהות האינטרסים הזו, ותחדל לרמוז לברית משותפת נגד טהרן.
גם הבילוי בנקרות עם מנכ"ל משרד החוץ הוא מסר לאחרים. בעיקר גט כריתות לחרם הערבי נגד נורמליזציה עם ישראל. מבחינתם, עידן השלום הקר חלף, עתה הגיע זמנה של הדיפלומטיה הלא מתנצלת. היהודים אינם רק שותפי סוד, אלא גם אנשי רֵעים להתרועע. מותר לבוא איתם בברית צבאית, לסחור עמם, לתייר בארצם, וכל זאת בלי לשלם ולו גרוש אחד לסוגיה הפלסטינית, או לחשוש מן האיום האיראני. עבור ההנהגה הבחריינית זו הפגנה של ביטחון עצמי, שכמותה לא הייתה מנת חלקם בעבר. עד לפני עשור, אולי קצת יותר, עוד איימו בכירים בטהרן לכבוש את הארכיפלג האטרקטיבי, בתואנה כי היה בעברו מחוז ממחוזותיה של האימפריה הפרסית. האורח הבחרייני לא רק הסכים שביקורו בישראל יזכה לפרופיל גבוה, אלא גם רצה בפרסום ואף דחף לו.
בבואה במגע עם הצמרת הישראלית, ממלכת בחריין איננה לבדה. היא חלק מגוף מדיני הנקרא "מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ". מעין ליגה ערבית קטנה, חזקה ומשפיעה הרבה יותר מהורתה, המאגדת את שש נסיכויות המפרץ, בראשן סעודיה ואיחוד האמירויות. בין השש קיים הסכם הגנה הדדי, המבטיח כי כאשר מדינה אחת מותקפת בידי כוח זר, יבואו חברותיה לעזרתה. ההסכם הזה עמד במבחן לפני עשור, כאשר כוחות סעודים זרמו למנאמה כדי לדכא מרידה שיעית שאיימה על הארמון.
גם ללא עזרת ידידיו, הצבא הבחרייני כשלעצמו הוא כוח קטן יחסית אבל מתקדם, במיוחד בתחום האווירי. הוא מבוסס על נשק וטכנולוגיות חדישות, בעיקר אמריקאיות. לצי הבריטי יש בסיס בממלכה, והצי החמישי של הצבא האמריקאי נוכח שם כמעט באורח קבע, במיוחד בעת האחרונה, שבה מתחממת המערכה הימית.
יום הולדת בתל אביב
שלשום בבוקר, אחרי שסיים ביקור אצל ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, פנו האורח ופמלייתו להרצליה והתארחו במרכז הבינתחומי. במנאמה פועל מכון מחקר ידוע, "דראסאת" (מחקרים), ופרנסיו חתמו על מזכר הבנות לשיתוף פעולה עם המכון לדיפלומטיה בינלאומית ע"ש אבא אבן במרכז הבינחומי. המצברוח באולם הקטן היה מרומם.
יממה לפני כן חגג האורח הבחרייני את יום הולדתו בתל אביב. "אם לפני כמה שנים היו אומרים לך כי תציין את יום הולדתך בישראל, היית משיב לבן שיחך – אתה מג'נון", השתעשע איתו רון פרושאור, מנכ"ל המכון. קודם לטקס, בשיחת רעים, התבדח אחד הנוכחים, מה היה קורה לו נסחפו שני הצוללים צפונה מראש הנקרה, ונלקחים בשבי חיזבאללה; נסראללה היה מתקשה להחליט, מי מהם שווה לו יותר. עבדאללה בן אחמד לא התאפק וחזר על הסיפור כיצד פגשו אנשיו במקרה, ביפו, ישראלי ממוצא בחרייני. מעניין כיצד כל זה היה נראה, אם בכלל, אלמלא היה המשטר האיראני מה שהוא.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל [email protected]