בעוד הגרפים אצלנו מאמירים והפרצופים של סוכני המגיפה באולפנים מחמירים, דווקא אצל השכנים הקרובים, ממש פה מעבר לגדר, נמשכת שגרת קיץ נטולת בהלה.
ביהודה ושומרון, שם כמעט הכל עקום, מסרבת עקומת התחלואה בקרב הפלסטינים לטפס ונשארת מישורית להפליא. נכון, הם לא עושים הרבה בדיקות, אבל גם בבתי החולים שלהם לא ניכרת עלייה בתחלואה וגם לא בתמותה.
שלא כמונו, הם לא הסתערו על יוון בקיץ, ולכן אולי עדיין לא התעדכנו בגרסת דלתא. ייתכן גם שכמו בגלים הקודמים, התחלואה תכה בהם כמה שבועות אחרינו. אבל נכון לעכשיו, הם נראים הרבה יותר בריאים מאיתנו.
מעבר לקורונה, הנס הרפואי האמיתי בשטחים הוא הרשות הפלסטינית והעומד בראשה. בשנתו ה־86 עשה אבו מאזן כמעט את כל הטעויות האפשריות: הכריז על בחירות שלא היה לו סיכוי לזכות בהן, ביטל אותן וכמעט הפסיד את השליטה בשטח לידי חמאס. אחרי שהתעשתה מהמפגש הנפיץ שבין ימי הרמדאן לשומר החומות, חזרה הרשות הפלסטינית לעצמה ולשליטה בשטח, למעט מקום אחד (שעוד ארחיב עליו) - ג'נין.
מאז חודש מאי האחרון נהרגו 43 פלסטינים מאש צה"ל ביהודה ושומרון. חלקם מחבלים, רובם אזרחים, בהם גם ילדים. זה נתון שלא היה כמותו כבר חמש שנים.
העובדה שהגדה המערבית נותרה שקטה על אף כל מקרי המוות היא הודות לאחיזה של הרשות הפלסטינית ולהמשך מדיניות נבונה של ישראל, המאפשרת לפלסטינים רבים להמשיך להתפרנס בכבוד.
רובם של מקרי המוות התרחש בימי מבצע שומר החומות: ההצטלבות בין הלחימה בעזה לחג הרמדאן ולאירועים בהר הבית ובשייח' ג'ראח הציפה אלימות שלא נראתה כבר שנים בגדה.
כוחות משמר הגבול המיומנים, המוצבים ביהודה ושומרון, נקראו לטפל באירועים בתוך ישראל והוחלפו בכוחות של צה"ל, המיומנים פחות בהתמודדות עם הפרות סדר - ומכאן מספר הנפגעים הגבוה.
לכך נוסף עוד אירוע תקדימי, שהתרחש במהלך שומר החומות: העלייה לקרקע של מאחז חדש בלב השומרון, שחיש מהר הפך ליישוב של ממש - גבעת אביתר.
מהרגע שבו התמקמו המתנחלים מדרום לכפר ביתא, הפך המקום למוקד חיכוך מדמם. המתנחלים עזבו לפי שעה במסגרת הסדר, אבל במקום נותרה פלוגה, והחיכוך שם ממשיך לגבות מחיר.
ההרוג האחרון הוא מנהל מחלקת המים של ביתא, בן 41 ללא כל עבר ביטחוני, שירד בלילה לפתוח את ברז אספקת המים לכפר ונפל על מארב של חיילי חטיבת כפיר. החיילים טוענים שהוא התקרב אליהם עם מה שנראה כמו מוט ברזל בידו ולא נענה לקריאות לעצור.
מפקד הכוח ירה ירי אזהרה ואז ירה לעבר הדמות והרג אותה. בדיעבד התברר כי בידו החזיק מפתח שוודי גדול. בתחקיר צה"ל נטען כי אין במקום הזה ברז כלשהו, אבל במינהל האזרחי יודעים לספר שהאיש נהרג 20 מטר מהברז שאותו בא לפתוח.
האירוע הזה מצטרף לעוד שלושה מקרי מוות של פלסטינים בשבועות האחרונים, בהם גם של ילד בן 12 מבית אומר. הוא נורה במכוניתו של אביו, לאחר שחיילי חטיבת כפיר חשדו כי מדובר ברכב שהשליך קודם לכן גופת תינוק באזור. גם האירוע הזה נחקר בידי המשטרה הצבאית, שחוקרת עכשיו 21 ממקרי המוות בחודשים האחרונים בשטחים.
הרמטכ"ל ביקר בתחילת השבוע בפיקוד המרכז ודרש מהמפקדים יותר זהירות בהפעלת הכוח. עוד לפני שהגיע הרמטכ"ל, מיהר מפקד אוגדת יו"ש, תא"ל יניב אללוף, קצין מקצועי וישר מאין כמוהו, לתחקר בעצמו ולעומק את כלל המקרים ודרש גם הוא יותר שיקול דעת בהפעלת האש. התחקיר של אללוף מצא שרוב מקרי הירי היו מוצדקים, ומקצתם חשפו בעיות של התנהלות לא מקצועית של הכוחות.
הבעיה השורשית יותר ביהודה ושומרון היא עצם הצבתם של חיילי צה"ל במשימות השיטור האלה. חיילי צנחנים, גולני ושריון, שהתגייסו כדי להגן על ישראל מפני אויב חיצוני, נדרשים לשמש במשימות שיטור ואכיפה על אזרחים של עם אחר.
עכשיו, לאחר אירועי מאי, כשהמשטרה מתכננת מחדש את בניין הכוח שלה, ראוי לחשוב על גיוס משמעותי יותר למשמר הגבול, שישחרר את יחידות צה"ל ממשימות השיטור ויאפשר להן להתכונן לתכלית האמיתית, שהיא המלחמה.
זירת מלחמה
זירת המלחמה היחידה ביהודה ושומרון נמצאת נכון להיום בג'נין. שם איבדה הרשות הפלסטינית שליטה וחמושי פת"ח הם אלה ששולטים בעיר. כל כניסה של כוח ישראלי למעצר בג'נין הופכת לקרב שבו מומטרת על הכוחות אש מעשרות כלי נשק ומושלכים מטענים. ייתכן שמתקרב היום, אמר הרמטכ"ל למפקדים, שנידרש לעשות שם עוד מבצע דוגמת חומת מגן.
מתחת לפני השטח מתחילות להיבנות קואליציות ליום שאחרי אבו מאזן. הדמות הבולטת מבין הטוענים לכתר היא ג'יבריל רג'וב, לשעבר ראש הביטחון המסכל הפלסטיני, ומי שצבר מוניטין לשמצה כאדם ברוטאלי ונטול מעצורים.
מולו, ותיקי פת"ח כמו מחמוד אל־עאלול וחסיין א־שייח', נראים חסרי השפעה. אבל החשש בישראל הוא שכל מי שיצליח לתפוס את מושכות הרשות, יהיה אשר יהיה - יצטרך להיעזר בחמאס כדי לבסס את שלטונו.
לכן מסתמן שם אחר כמועמד מוסכם: נאסר אל־קודווה, אחיינו של יאסר ערפאת. הוא מספיק מקובל ומספיק לא מאיים כדי לאחד סביבו את אנשי פת"ח. מדברים שם גם על מבנה שלטון חדש הדומה לזה הישראלי: נשיא סמלי וראש ממשלה שהוא המנהיג בפועל.
עד שיואיל אבו מאזן לרדת מהבמה ועם ממשלת הכלאיים בישראל, ברור גם לפלסטינים שלא ניתן יהיה להשיג איזושהי התקדמות בנושא המדיני. אבל לדיאלוג נכנס גורם חדש והוא ממשל ביידן, כנראה הממשל היחיד בעולם שבאמת רוצה להתעסק בנושא הפלסטיני.
מארחיו הישראלים של ראש ה־CIA, ביל ברנס, השבוע, שקיוו לדבר איתו בעיקר על איראן, שמעו שוב ושוב את רצונו להתקדם בנושא הפלסטיני.
ברנס הגיע גם למוקטעה ברמאללה להיפגש עם אבו מאזן ושמע ממנו על רצונו לחדש את הסכמי פריז - הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו - ודרישה לממש את הסעיף באוסלו, שאוסר על צה"ל לפעול בשטח A. אפילו ברנס נאלץ להבהיר למארחו שאין סיכוי לממש משהו מהדברים האלה, ומוטב להתמקד בנושאים כלכליים.
כאן החלה ישראל כבר בצעד ראשון של הגדלת מספר הפלסטינים המורשים לעבוד בארץ ב־15 אלף, ויש מוכנות לקדם פרויקטים כלכליים נוספים, שיחזקו את הרשות הפלסטינית.
הממשל האמריקאי יהיה מוכן לתרום מימון, כאשר המכשול העיקרי הוא המשך העברת כספי הרשות למחבלים בבתי הכלא. ארה"ב כבולה בחוק טיילור פורס (האוסר על סיוע לרשות כל עוד היא מעבירה משכורות למחבלים), ואבו מאזן יצטרך לגלות יצירתיות, אם ירצה תמיכה אמריקאית.
בנושא האיראני הביא איתו ברנס מסר מאכזב, שצריך לשמש תמרור אזהרה לקראת הפגישה של ראש הממשלה נפתלי בנט עם הנשיא ג'ו ביידן.
ארה"ב מבינה שהסיכוי לחזור להסכם הגרעין הולך ופוחת, אמר ברנס לישראלים, אבל היא מתכוונת לחדש את המאמצים למו"מ מול הנשיא החדש של איראן. ולא, הוא אמר, אין לה כוונה להגיב צבאית על המתקפות הפיראטיות של איראן על הספינות בים הערבי.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]