מצד אחד, השבוע נורתה רקטה ראשונה מעזה מאז מבצע שומר החומות, שאליה התווספו האיומים של ארגוני הטרור לחדש את טרור הבלונים והתהלוכות אל הגדר, וצפויה הפגנה גדולה בשבת בסמוך לגדר. מנגד, מסתמן פתרון בהעברת הכסף הקטארי לרצועת עזה (ללא החלק של פקידי חמאס), פריצת דרך חלקית במאמצי התיווך של המצרים והקלות משמעותיות של ישראל במעברים. נראה כי המאמץ לייצב את המצב הביטחוני בדרום מגיע להכרעה – רגיעה, או הסלמה אפשרית כבר בתקופה הקרובה.

אם גם לאחר ביקורו בישראל של עבאס כאמל, ראש המודיעין המצרי, לא תהיה התקדמות בין ישראל וחמאס, לא מן הנמנע שחידוש אפשרי של הפרחת בלוני התבערה יביא לתקיפות חיל האוויר ברצועה ובסבירות גבוהה שבתגובה לכך גם ירי הרקטות יחודש - אותו מעגל קסמים מוכר, שנותר כרגע ללא מוצא גם לאחר המבצע האחרון.

לאחר יותר משלושה חודשים מאז הסתיים מבצע שומר החומות, בישראל מזהים בשבוע האחרון הזדמנות לייצב זמנית את המצב הביטחוני בדרום. חשוב להדגיש כי אין כאן אשליות לתקופת שקט ארוכה והסדרה עם חמאס ברצועת עזה. מדובר בצעדים קטנים שאמורים לקנות שקט לכמה חודשים. מההחלטה הישראלית שלא להגיב לירי הרקטה השבוע ניתן ללמוד כי בישראל רוצים מאוד להימנע מעימות צבאי נוסף ברצועה.

הקורונה המשתוללת ותקופת החגים המתקרבת לא מעוררות איזה חשק נסתר בקרב ראש הממשלה ושר הביטחון למערכה צבאית בסוף הקיץ. וכמו תמיד, איראן עומדת בראש סדר העדיפויות של מערכת הביטחון, ונוסף לכך, חוסר היציבות בלבנון עלול ליצור ההתחממות אפשרית בגזרה הצפונית.

הבחירה להימנע מתגובה השבוע הייתה קשורה קודם כל לשיקולים הללו, ובתווך המצרים אותתו כי הם מסוגלים להביא להתקדמות במו"מ וביקשו מישראל לגלות איפוק. כמו במקרים רבים בעבר, חוסר שביעות הרצון של חמאס מהירי וההסבר שלא הוא עומד מאחוריו ושפעל לאחר מכן לאתר את היורים הסוררים - גויסו גם הפעם על ידי מערכת הביטחון על מנת להסביר לציבור מדוע הוחלט שלא להגיב.

נפתלי בנט למד השבוע על בדידותו המזהרת של ראש הממשלה ועל מידת הביקורת הציבורית הנוקבת שניתן לספוג בגין ההחלטות שהוא מקבל. זאת במיוחד כשמדובר באותו האיש שבעבר ביקר בחריפות החלטות דומות של הממשלה הקודמת, שהכילה טרור מרצועת עזה בשל אינטרס להימנע מהסלמה. בנט, שבעבר דרש לתקוף ולחסל גם מי שמשגר בלוני תבערה לעבר ישראל, נדרש כעת כראש ממשלה לניהוג עדין הרבה יותר בסיטואציות מורכבות.

בנט וגנץ באוגדת עזה (צילום: קובי גדעון, לע''מ)בנט וגנץ באוגדת עזה (צילום: קובי גדעון, לע''מ)

שחרור שסתומי הלחץ

הביקורת על ההחלטה שלא להגיב לגיטימית ומובנת, במיוחד לנוכח ההצהרות המופרזות מצד הדרג המדיני והצבאי לאחר המבצע, שנובעות בין השאר מהערכת הישג מוגזמת לתוצאותיו. מנגד, ראוי שהביקורת תהיה מידתית ולא תיבחן באופן בלעדי בנוגע להחלטות נקודתיות שמתקבלות. המבחן של ראש הממשלה, שר הביטחון והממשלה החדשה יהיה כבר בחודשים הקרובים, והם יימדדו ביכולתם ליצור מציאות ביטחונית אחרת לתושבי הדרום, ובקביעת מדיניות ברורה שבה ישראל היא שמובילה את המהלכים ולא נסחטת בידי חמאס.

כל עוד הממשלה הנוכחית תציג מדיניות ברורה, תיזום ולא תיגרר אחרי חמאס, תציב קווים אדומים לטרור מעזה לצד ניסיון לקדם תהליך מדיני עמוק ואמיץ - האשראי שלה לקבל החלטות מורכבות יהיה גדול יותר. מצד שני, אם הממשלה תאבד את דרכה בהתנהלותה מול הרצועה, זה צפוי להשליך גם על גזרות אחרות ועל אמון הציבור בממשלה, שגם כך נמצאת במצב מורכב מאוד בשל הרכבה הפוליטי הייחודי.

את הכעס של תושבים בדרום על כך שישראל לא הגיבה השבוע לירי הרקטה אפשר להבין לחלוטין כמו גם את הדרישה מהממשלה: "הבטחתם מציאות אחרת - תקיימו". מציאות אחרת משמעותה שגרה ללא שריפות בעוטף, ללא ירי רקטות מהרצועה, של אורח חיים נורמלי שאינו נקטע כל כמה חודשים בעוד סבב הסלמה שלא מוביל למציאות חדשה.

כך או כך, כבר בשבת הקרובה צפוי מבחן משמעותי, כאשר ארגוני הטרור ברצועה החליטו לקיים הפגנה גדולה בסמוך למעבר קרני בגבול עם ישראל. שריפות בעוטף עזה ונפגעים והרוגים ברצועה בעימותים עם חיילי צה"ל עלולים לדרדר את המצב הביטחוני בדרום במהירות. כמעט כמו תמיד מול הרצועה, המרחק בין שקט יחסי להסלמה עומד גם כעת על כרעי תרנגולת לנוכח האירוע הבודד שעלול שוב להצית את האש.

כל זה נכון לטווח הזמן הקצר. המבצע האחרון בעזה לא שינה באופן מהותי את תמונת המצב מול הרצועה ומול חמאס. קרל פון קלאוזביץ, איש צבא והוגה דעות פרוסי, כתב בספרו "טיבה של המלחמה", שהתפרסם לפני כמעט 200 שנה: "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים נוספים". אמירה זו נותרה אקטואלית גם כיום, ומשמעותה היא כי לפעולה המלחמתית צריכה להיות תכלית מדינית שתבוא לידי ביטוי לאחר שהיא מסתיימת.

לאחר יותר משלושה חודשים מאז הסתיים המבצע מתקשה ישראל להוציא אל הפועל הישגים מדיניים. בפועל הסתיים המבצע ללא כל מנגנון סיום, ונדמה כעת שהוא מהווה פרק ביניים בלבד לקראת עימות גדול יותר מול חמאס בעזה, שעל פי עמדת מערכת הביטחון קרוב יותר מאשר הסדרה ויציבות ביטחונית ארוכת טווח, כפי שבישראל שואפים להשיג.

האלוף אהרון חליוה, ראש אגף המבצעים במבצע האחרון וראש אמ"ן הבא של צה"ל, אמר בסיום המבצע כי שקט של חמש שנים ייחשב כהצלחה. נדמה שגם בצה"ל מבינים היטב כי עמידה ביעד זה אינה מציאותית. זה לא רק משום שחמאס אינו מתיישר על פי תפיסות רציונליות מערביות, שלפיהן בשל המחירים הכבדים ששילם במערכה האחרונה והמחיר הכבד שמשלמים כעת האזרחים בעזה, ישאף להגיע להסדרה בכל מחיר. אלא גם כי יותר משלושה חודשים לאחר המבצע הולכת ומתבהרת התמונה כי ההערכת ההישג של צה"ל הייתה מופרזת.

בשבוע החולף חשפנו כאן כי בניגוד להערכות הצבא בסיום הלחימה, במבצע ההונאה ותקיפת מנהרות ההגנה של חמאס ("המטרו") נהרגו לחמאס מספר מחבלים בודדים בלבד. חמאס לא נהר למנהרות, ולאחר הימים הראשונים ללחימה הסתגל למציאות החדשה ולתקיפות צה"ל מהאוויר, וככל שהמבצע נמשך מספר המחבלים שנהרגו הלך וקטן.

ההחלטה לאפשר כניסת אלף סוחרים מעזה לישראל, שבפועל רבים מהם מועסקים כפועלים, מסמלת במידה רבה שההתניות שהציבה ישראל בסיום המבצע לא עמדו במבחן המציאות ובשיקול הדעת בין ניסיון לשחרר את שסתומי הלחץ ברצועה אל מול מה שהצהירו הבכירים אצלנו בסיום המבצע. אחת הבעיות של ישראל בכל השנים מאז ההתנתקות היא הפער שבין ההצהרות לבין הפעולות שבסופו של דבר נעשות בשטח. בפער הזה בדיוק למד חמאס לשחק ולתמרן את עצמו במאבק על התודעה, כמי שמוביל את המאבק מול ישראל בחזית הפלסטינית.

כאמור, הממשלה החדשה בישראל לא צריכה להימדד בתגובתה לירי רקטה בודדת, אבל היא כן תידרש לספק, אחרי שנים של חוסר יציבות ופגיעה מתמשכת בריבונות הישראלית בדרום, פתרונות שונים מאלה שסיפקו הממשלות הקודמות.

[email protected]