לא רק רפורמה של החקלאות ולא רק רפורמה במערכת הכשרות. ממשלת ישראל יזמה, החליטה ואישרה רפורמה של החג החשוב, המרכזי והמשפיע בלוח היהודי, ראש השנה. הממשלה אישרה מה שמוגדר "מתווה לנסיעה לאומן לקראת ראש השנה". עליה על קברו של צדיק בראש השנה הוא מעשה, מנהג ונוהג שהם חלק בלתי נפרד מחג ראש השנה. 

מהלך חסר תקדים, מקורי ונועז. לחג ראש השנה יש מסכת מיוחדת, מסכת ראש השנה. בארבעה הפרקים של המסכת אין שום אזכור הקושר את החג עם עליה לרגל לקברו של צדיק. בשולחן ערוך ערוכים ומפורטים עשרות סעיפים הכוללים את דיני ראש השנה ומנהגיו, בהלכות ראש השנה (סימן תקפ'א) נאמר "ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנות".

בספרי חסידות מתפרסמים דברי תורה, רעיונות, הסברים על מהותו של ראש השנה ומשמעויותיו. שום רמז ישיר או עקיף לקשר בין החג לתפילה על קברו של צדיק. עכשיו יש לנו "מתווה לנסיעה לאומן לקראת ראש השנה". זאת אומרת, ראש השנה איננו רק חג שבמרכזו תקיעות, תפילות מיוחדות, מנהגים עתיקים, נוהגי לאכול מאכלים מיוחדים. כן, גם מנהג התשליך כבר איננו ייחודי לראש השנה.

יש עוד מנהג, נוהג לחג. נסיעה לקברו של הצדיק רבי נחמן מברסלב באומן. ברסלב איננה חסידות במובן המקובל. לברסלב אין חצר חסידית. הצדיק רבי נחמן (1772-1811), נינו של מייסד תנועת החסידות הבעל שם טוב, לא השאיר יורש. רבי נחמן היה דמות מופלאה, מיוחדת וייחודית שבהתנהלותה החריגה לא בדיוק השתלבה בדמויות של אדמור'י זמנו (ביקר בארץ ישראל ב-1798).  

מי ששימר, טיפח ופרסם את תורתו של רבי נחמן, היה תלמידו רבי נתן שטרנהרץ. בחצרות חסידיות, חסידיו של רבי נחמן נקראו "טויטער חסידים", "חסידים מתים". כלומר בלי אדמו'ר ומנהיג. אבל בירושלים ובתל אביב היו חסידים, שהזדהו כחסידי ברסלב והפיצו את תורתו. הכרתי אישית אחדים מהם בתל אביב של שנות ה-60 וה-70. רובם קשישים. יהודים יקרים, ידידותיים, תלמידי חכמים שהקפידו על אורח חיים צנוע.

הם לא דיברו בכלל, לא הזכירו ולא דנו בנסיעה לאומן לקברו של רבי נחמן. לא כיעד, כמטרה ואף לא כשאיפה מעשית. הברסלבים בישראל שמרו על הצטנעות ציבורית, על ענוותנות אישית. כמי שמודעים למספרם המועט, לעובדת היותם חוג חסידי שולי, הם ברחו מכבוד, מפרסום. עם קריסת השלטון הקומוניסטי כאשר התאפשרה הנסיעה לאוקראינה, התחילו ברסלבים אחדים לנסוע לאומן לקברו של רבי נחמן.

אבל לאו דוקא לראש השנה או לחג מסויים. דומה ובמקביל להתפשטות אופנת הנסיעות לקברי אדמורי'ם שחיו ופעלו במזרח אירופה, גם ברסלבים נסעו לאומן, אבל בשקט. בלי פרסום ואפילו מתוך מאמץ שלא למשוך תשומת לב.

בשנים האחרונות, צמחו מתוך החוג הברסלבי הצנוע והנחבא אל הכלים כמה ברסלבים צעירים, שהכתירו את עצמם כעסקנים, כמי שמייצגים את ברסלב כתנועה חסידית, כישות ציבורית ממסדית, כגוףמאורגן שמגיע להם פרסום, חשיפה תקשורתית ומעמד מוכר במגזר החרדי והחסידי. המנוף שהם ניצלו כתמריץ, כמניע לעורר, לרתק ולמשוך תשומת לב ופרסום היה קברו של הצדיק רבי נחמן באומן.

פתאום העלייה לקבר באומן מיוחד לתפילה בראש השנה, הפכה לעיקר, לבעל הערך המרכזי ורב החשיבות של תורת ברסלב. לעזרתם של עסקני ברסלב באה באופן מפתיע התפרצות מגפת הקורונה. בשנה שעברה, בשיא התפשטות המגפה, התעוררה סערה ציבורית בישראל בעקבות ניסיונות של מוסדות הממשלה למנוע נסיעת המונים לאומן מתוך חששות להידבקות המונית.

השנה, התנהגו עסקני ברסלב באופן מיושב ושקול יותר. הם השיגו מהממשלה מתווה מיוחד לנסיעה לאומן, הכולל תנאים והנחיות לנוסעים ולחוזרים. העלייה לקברו של רבי נחמן בראש השנה הפכה לחלק אינטגרלי, מעשה שיביא להשלמת משמעות חג ראש השנה. לא בטוח שהצדיק רבי נחמן היה מסכים למהלך כזה. קרוב לוודאי שהיה פוסלו. ראש השנה זה הרבה-הרבה יותר מעליה לקברו של צדיק. ספק רב אם הרוב הגדול של אלה שיסעו לאומן לקברו מכירים, מבינים ומודעים לתוכן, לאיכות ולמשמעויות של ההרבה-הרבה הזה.