באפגניסטן יש מרבצים של המתכת "עפרה נדירה" (rare earth), שהפכה בשני העשורים האחרונים לקבוצת מתכות קריטיות. היא מורכבת מ־17 יסודות נדירים שיוצרים את העפרה המבוקשת, שקשה מאוד להפיקה מפני שאינה נמצאת במרבצים מרוכזים. היסודות המוליכים והמגנטיים האלה מבוקשים לשימוש בציוד טכנולוגי מתקדם וכן לתעשיית הזכוכית, מגנטים בעלי יכולות גבוהות וסגסוגות מתכת מתקדמות.

למעשה כולנו זקוקים לעפרה הנדירה שמשתמשים בה בבניית מחשבים, חומרת מחשב, DVD, טלוויזיות LCD, טלפונים חכמים ומסכי פלזמה. זהו מרכיב חשוב בטכנולוגיות דלות פחמן. לא זאת בלבד, יותר ויותר מדינות בונות מערכות נשק מתקדמות וחכמות הנזקקות לעפרה נדירה, כולל מכשירי ראיית לילה, ציוד תקשורת, טכנולוגיית וציוד מיקום, GPS, וכלי רכב חזקים וקלי משקל. מרבצי עפרה נדירה שהתגלו באפגניסטן שווים לפי הערכות בין 1 ל־3 טריליון דולר.

הסינים, שהם בעלי העתודות הגדולות ביותר בעולם של עפרה נדירה, 44 מיליון טונות מתוך 120 מיליון טונות מוכחות בעולם, כלומר יותר משליש, מיהרו לברך את הטליבאן וקראו לשיתוף פעולה עמם. בווייטנאם העתודות מוערכות ב־22 מיליון טונות, בברזיל 21 מיליון טונות, ברוסיה 12 מיליון טונות, הודו 6.9 מיליון טונות, אוסטרליה 4.1 מיליון טונות, גרינלנד וארה"ב 1.5 מיליון טונות כל אחת, כך לפי הערכות של האמריקאים.

בוויכוח הסחר המר בין סין לארה"ב, שהחל בזמן הנשיא דונלד טראמפ, איימו הסינים בבוטות כי ימנעו מהמערב, מארה"ב בעיקר, את המתכת הכה חשובה לתעשיות המתקדמות. בשנת 2020 הופקו בעולם כ־230 אלף טונה מטרית של העפרה הנדירה לעומת 130 טונה מטרית עשור קודם לכן. מרבית ההפקה היא של סין ואחריה - הרחק במקום השני - ארה"ב.

תלותו של המערב בסין בסוגיית המתכת הנדירה עלולה לגבור בנפול אפגניסטן, שלה גבול יבשתי עם סין. מהחברות הנסחרות העוסקות בעפרה הנדירה, Lynas Rare Earths האוסטרלית היא אחת משתי החברות היחידות בעולם עם יכולת העיבוד של העפרה הנדירה מחוץ לסין. שאר החברות צריכות להשקיע מיליארדי דולרים כדי לבנות תהליכי עיבוד והפקה מחוץ לסין. החברה מפתחת ובונה יכולת עיבוד נוספת במערב אוסטרליה, בעוד כרגע העיבוד נעשה במלזיה.

החברה השנייה היא MP Materials האמריקאית שהשלטון מעודד מפני שעפרה נדירה היא נכס אסטרטגי. חברה נוספת היא Australian Strategic Materials, שהחליטה כי היא מתפשטת לאורך שרשרת המזון של העפרה הנדירה כדי להעלות את שווי החברה. חברה נוספת שאינה תלויה בתהליך העיבוד בסין היא הקנדית Neo Performance Materials. יש עוד חברות קנדיות ואוסטרליות ששמו ידיהן על עיבוד עפרה נדירה, כאמור רובן עדיין תלויות בסין. ארה"ב תלויה ב־80% מצריכת העפרה הנדירה ביבוא מסין, כך לפי נתוני שנת 2019.

הסינים ייהנו מהיבט נוסף של נפילת האמריקאים באפגניסטן. הצבא האפגני, שהתמוטט כמעט ללא קרב, השאיר לטליבאן נשק אמריקאי בשווי של לפחות 60 מיליארד דולר. הסכום אינו ידוע לחלוטין, יש הטוענים יותר - 82 מיליארד דולר - ויש הטוענים פחות. 22 מטוסי קרב ברחו לאוזבקיסטן ועוד 24 מסוקים, כך הודיעו השלטונות האוזבקיים באופן רשמי.

הבית הלבן מודה כי כמויות גדולות של נשק נפלו לידיו של הטאליבן השולט באפגניסטן, למעט נמל התעופה הבינלאומי של קאבול. הפנטגון אינו יודע לאמוד את היקף השלל שנפל בידי הטליבאן. ההערכה היא שהטליבאן תפס 600,000 רובים, בהם M16 2,000, נושאי גייסות ו־40 כלי טיס, כולל בלאק הוק. עוד נתפסו 16,000 מכשירים מתקדמים לראיית לילה, 162,000 מכשירי קשר וכן כ־7,000 מכונות ירייה שנתנו לצבא האפגני הרופס בשנתיים האחרונות, כ־20,000 רימוני יד וכ־4,700 רכבי שטח כמו האמרים.

יש הערכות שלפיהן האמריקאים הוציאו כ־2 טריליון דולר על אחזקת אפגניסטן במשך שני עשורים. מי שייהנה מכל הטוב הזה הם לא רק הטליבאן, אלא גם הסינים שמחככים את ידיהם בציפייה לקבל כלי נשק אמריקאיים כדי לפרקם וללמוד את יכולותיהם לקראת הקרב שיהיה או לא יהיה בין שתי המעצמות.

הסינים יפרקו, ילמדו, ישפרו וימכרו את הנשק למדינות שהם חפצים ביקרן. הם כבר הודיעו למדינות האזור, תוך שהם מלגלגים על האמריקאים, כי הן נשענות ונשענו על משענת קנה רצוץ בדמות ארה"ב, ששוב הובסה כמו בווייטנאם וכמו בקרבות אחרים בעולם. הסינים אומרים פחות או יותר לטייוואנים כי ההישענות על ארה"ב מוכיחה כי הם, הטייוואנים, שוגים.

פליטים מאפגניסטן (צילום: רויטרס)
פליטים מאפגניסטן (צילום: רויטרס)

אפגניסטן תחילה

הסינים גם מודיעים לכל המדינות הגובלות בים סין הדרומי - שם הם בונים איים מלאכותיים ובסיסי צבא עליהם, וספינות מלחמה משייטות ללא הרף - כי חלף הזמן שבו היה אפשר לסמוך על האמריקאים כהגמון אזורי או עולמי מאז תום מלחמת העולם השנייה. הנה מופיעה מעצמה חדשה בדמותה של סין, שהיא תהיה אחראית לביטחון באזור, בתנאי שהמדינות שם יסורו למרותה.

סין תוכל עכשיו להתפשט בייתר קלות במרכז אסיה, בים, בהימלאיה, באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט. תעשיית הנשק הסינית תפרח לאחר לימוד כלי הנשק האמריקאיים, הסינים ימכרו נשק בזול למי שייכנעו לתכתיביהם, ענף יצוא חדש יצמח בסין ויתחרה גם ביצוא הביטחוני הישראלי. הצבא הסיני גם לומד בימים אלה, עם הכאוס שנוצר בעולם מנגיף הקורונה על תשניותיו (וריאנטים), כיצד יוכל להשתמש לא רק בנשק, אלא גם במלחמה ביולוגית, אם אכן זו פעלה ופועלת בעולם כדי להחליש את המערב השבע.

יש חשש רב כי יהיו מלחמות או קרבות וכי נשק יעבור לא רק לידי הסינים לבחינת יכולתו וביצועיו, אלא גם לידי ארגון הטרור אל־קאעידה שעדיין חי ופועם וכן לידי דאע"ש, לאו דווקא בעירק ובסוריה, שם הובסה "המדינה האסלאמית", אבל לא הובס הרעיון הסוני. הטליבאן, המדינה האסלאמית, אל־קאעידה, כולם יונקים מהאסלאם הסוני. הניצחון הגורף באפגניסטן ושיתוף הפעולה עם פקיסטן הגרעינית הם איום מוחשי ומיידי לאיראן השיעית. מרידות ייתכנו בקרב הסונים באיראן, שהם כעשירית מהאוכלוסייה.

הבלוצ'ים בדרום־מזרח פרס מעולם לא אהבו את השלטון המרכזי השיעי מטהרן וכך גם הכורדים בצפון־מערב פרס. איראן נכנסת למגננה לאחר הניצחון הסוני של הטליבאן על האימפריה האמריקאית, מה שידחוף את האיראנים להשיג נשק גרעיני אפילו מהר יותר ולחמש את הצבא, משמרות המהפכה, ולהציב חלק מהכוחות במזרח המדינה מול אפגניסטן ופקיסטן.

תוספת הרמטכ"ל

החזית המזרחית של איראן היא בשורה טובה לישראל, אבל האפשרות לתקומת המדינה האסלאמית היא בשורה רעה, בייחוד בשעה שבה האמריקאים עוזבים גם את סוריה ועיראק. ישראל נמצאת בדילמה קשה, עדיפה לנו איראן מוחלשת אבל לא מובסת. איראן מובסת עלולה להחזיר את העוינות של העולם הסוני כלפי ישראל, לאחר שהתקרב אליה, גם בהסכמי אברהם, כמשקל נגד לעולם השיעי שמבקש להתפשט ולהתרחב בעירק, בלבנון, בסוריה ובתימן.

מובן שהתפתחויות אלה מחייבות את ישראל להגדיל את תקציב הביטחון בתחומים החכמים והמתקדמים: לא גייסות, אלא צבא הנשען על לוחמה נתמכת תעשיית מידע, בינה מלאכותית ומציאות מדומה. צה"ל ומשרד הביטחון חושבים כי הם יוכלו להשאיר בצבא בחורות ובחורים מוכשרים באמצעות פיתוי "תוספת הרמטכ"ל".

איום נוסף יכול להגיע לסף דלתם של הרוסים, שכבר הודיעו כי לא יסבלו ניסיון לערער ולעורר עמים סוניים בשטחם במסגרת התפשטות הכוח הסוני הטליבאני ושלוחותיו. לאחר שהרוסים לא סבלו את העובדה כי האמריקאים נמצאים סמוך לגבולם באפגניסטן, עתה הם חוששים כי הטליבאן לא יעמוד בדיבורו לכבד את הטריטוריה הרוסית בחלקיה האסלאמיים. הנוכחות הצבאית של רוסיה באזור תגבר. רוסיה עדיין זוכרת כי התבוסה שלה באפגניסטן גררה להתפוררות ברה"מ.

מי שממש מאוים במלקחיים הם ההודים, שהסינים נוגסים בשטחם באופן תמידי בהימלאיה, וכמובן ההתעוררות המוסלמית שתביא לחידוש המרידות ומעשי הטרור של פקיסטן וקבוצות הטרור שלה - המוג'אהדין בקשמיר וג'אמו שבשליטה הודית. פקיסטן בלאו הכי כועסת על ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, שביטל בדיוק לפני שנה את המעמד המיוחד שהיה לאזור בעל הרוב המוסלמי תוך דיכוי המתנגדים.

ביטול סעיף 370 בידי משלת הודו, שנתן לממשלת המחוז את הסמכות לקבוע מיהם תושבי הקבע של המקום בג'אמו וקשמיר, יאפשר, לדעת המוסלמים הנתמכים בידי פקיסטן השולטת בחצי השני של קשמיר, לשנות את המבנה הדמוגרפי של האזור עם התיישבות הינדית. שיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי בין ישראל והודו יגבר לטובת התעשיות הביטחוניות של המדינות. החברות הפעילות בהודו הן התעשייה האווירית, רפאל ואלביט ואולי גם אחרות. הודו תהיה חייבת להגדיל את תקציב הביטחון על רקע נסיגת ארה"ב מהאזור, זה טוב לתעשייה הישראלית.

הזדמנות ישראלית

חלל נוצר במרכז אסיה עם השפעות על המזרח התיכון בואך אירופה לכיוון המערב ובאוקיינוסים ההודי והשקט בדרום אסיה ובדרום־מזרח אסיה. זוהי הזדמנות לישראל לצבור כוח דיפלומטי והשפעה באמצעות הגברת המסחר והקמת ישויות עסקיות באזורים שנזקקים לעזרה ישראלית בטכנולוגיה צבאית, מערכות קשר ומודיעין. ישראל כבר פועלת בכיוון זה לאחר הסכמי אברהם, ועכשיו זה הזמן להביא את שיתוף הפעולה לגבהים חדשים, לא רק עם הודו אלא גם עם מדינות מרכז אסיה שהיו חלק מברה"מ לשעבר.

למעשה ישראל צריכה להתפשט טכנולוגית, עם מרכזי סחר פעילים, לאורך כל דרכי המשי, מטורקיה, דרך הקווקז ועד גבול סין. זהו שטח שחלקו נתפס מסחרית ובהשקעות ותנועות מטען בידי סין וכן בידי טורקיה הסונית. רוסיה חסרת אונים מול הצלחותיה של סין במדינות שהיו חלק מברה"מ לשעבר. יש מקום לכולם באמצעות דיפלומטיה חכמה, עקשנית ועקבית, כפי שישראל פועלת במדינות הקווקז.

ישראל צריכה להקיף את הציר האיראני־שיעי מסביב ולנצל את חולשתו בימים אלה, הנובעת מהתחזקות הסונים. אין אפשרות לשים את כל הקלפים על ניצחון בתחום הדיפלומטיה שימנע נשק גרעיני מאיראן, יש גם דרכים קונבנציונליות יותר. הפעילות העסקית והמסחרית שישראל תפתח (בתקווה) באסיה יכולה להביא להתנגשות באינטרסים של רוסיה, טורקיה וכמובן סין. לכן צריכים בני ברית חדשים באזור, אולי כסף של מדינות המפרץ (לא שחסר לישראל מטבע חוץ) וטכנולוגיה ישראלית. ישראל חייבת להגדיל את סיוע החוץ הישיר שלה תקציבית ובגלוי. ישראל העשירה עדיין מתנהגת כענייה, עניין של הרגל.

ארה"ב, עדיין המעצמה הגדולה בעולם, התומכת בישראל בנשק ובכסף, דורשת מישראל לצנן חלקית את הידוק היחסים הכלכליים והמסחריים וההשקעות מול סין. ישראל ממש לא יודעת כיצד לנהוג במלכודת. עכשיו, בנפול אפגניסטן, על משרדי הביטחון, החוץ והאוצר והמטה לביטחון לאומי לשרטט מחדש מדיניות ואסטרטגיה ארוכת טווח, עם פחות שליפות מהמותן, כפי ששר החוץ יאיר לפיד עושה בתחומים עדינים ללא הבנה יתרה.