בצה"ל רוצים להתמקד באיראן. אולם, כמעט כמו תמיד, עזה הקטנה, המורכבת והמסובכת, עלולה לדרוש מהצבא כבר בתקופה הקרובה את מרבית תשומת הלב – וזאת בניגוד מוחלט לאינטרס של ישראל.
האירוע בשבת האחרונה בגבול הרצועה, בסמוך למעבר קרני, היה רע מאוד לצה"ל, עם רצף של תקלות, ששיאו בפציעתו הקשה של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי.
כחלק מהמסקנות מהאירוע, גם בצה"ל מודים כי היה צריך לפעול ביתר אגרסיביות ולהפעיל את הצלפים בצורה יותר משמעותית כבר בשלב הראשון של ההפגנה. ואם זה כבר קרה ומתפרעים הגיעו לחומה, היה צריך להרחיק את הכוחות ממנה, עד שבאמצעות פעולות שונות היה הצבא מצליח להרחיק את המתפרעים.
אז מצד אחד, ברור שצה"ל צריך להפיק לקחים. מאידך, ה"עליהום" עליו אינו במקומו. במקצוע הצבאי טעויות טקטיות בפעילות מבצעית עלולות להוביל לתוצאות לא טובות. זו עובדה. אולם זה לא הופך את המפקדים לרשלנים ואת הלוחמים לברווזים, כפי שנטען בין היתר. גם אף אחד לא קשר ללוחמים את הידיים, ובוודאי לא בדרג המדיני.
קל מאוד ללוחמי ולחכמי המקלדת, שבחייהם יש רק שחור ולבן, להציע להרוג את כל מי שמגיע לגדר. אבל הם מתעלמים מכך שהצלפים שלנו, ובעצם כמעט כל מי שהיה לוחם, מבין את האחריות שיש לו ביד בתוך סיטואציה מורכבת.
לצד הדאגה לשלום הכוחות, על הלוחמים גם מוטלת האחריות להפעיל את הכוח בשיקול דעת. מדובר באינטרס ביטחוני, ולעתים אפילו מדיני, אבל יש כאן גם עניין אישי. וכל מי שלחץ על ההדק בשדה קרב או בפעילות מבצעית - יודע זאת היטב.
למלחמה בעזה אפשר להגיע בקלות, ויש גם מצב שזה יקרה בקרוב. אולם 20 הרוגים על הגדר בהפרות סדר לא יובילו ליותר הרתעה או יציבות ביטחונית. בזה תיבחן הממשלה לאורך זמן, במדיניות סדורה, מדינית וצבאית, ובשינוי המציאות בדרום.
מפקדים תמיד ידרשו להפעיל שיקול דעת בשטח. לא כל פגיעה בגדר מבשרת על סופה של ההרתעה הישראלית, בדיוק כפי שלא כל תקלה מבצעית וכשלים נקודתיים מבשרים על "פשיטת רגל" של הכוחות באוגדת עזה ועל צבא מתפורר.
משפחתו של לוחם מג"ב שנפצע כואבת מאוד, כועסת על התנהלות צה"ל ולא חוסכת ממנו את ביקורתה. זו זכותה, ואין מקום לנהל איתה ויכוח. כך נכון לנהוג אל מול משפחה שכולה או כזו שיקירה נפצע בפעילות מבצעית ונאבק על חייו. אולם נראה שהשיח, שגלש מהרשתות החברתיות לתקשורת ולשיח פוליטי מכוער, איבד כל פרופורציה.
מבחינתו של ראש הממשלה נפתלי בנט, השיחה עם האב יוסי הייתה פיגוע פוליטי. אסור היה לו לטעות בשם, והוא היה חייב להגיע מוכן לשיחה. עם זאת, הטענה שנשמעה, שקשרה בין מדיניות הממשלה לתוצאות בשטח, היא לא פחות מהזויה.
גם הדרישה מראש הממשלה להגיע לבקר את הלוחם בגלל אחריותו האישית היא המשך של האנומליה, שבה פגיעה בלוחמים בחזית מעוררת תגובות הרבה יותר סוערות מאשר פגיעה באזרחים.
תחקירים נוקבים וקשים חייבים להתקיים באירועים שבהם היו טעויות שהביאו לתוצאות קשות בשטח. אבל השימוש הציני שנעשה באירוע האחרון ובכאב המשפחה למטרות פוליטיות – עלול להוביל גם לפגיעה הרסנית בצבא, באמון הציבור בו ובמוטיבציה לשרת או להמשיך בצבא קבע.
חשוב להבהיר שיש מרחק גדול בין ביקורת נוקבת, עניינית, רצינית ומנומקת כלפי הצבא ותפקודו המבצעי בשדה הקרב, בתאונות אימונים, בטיפול בחיילים בשגרה או בסוגיית הפנסיות - לבין השתלחות חסרת רסן.
עזה תמשיך לאתגר את הצבא והממשלה כבר בתקופה הקרובה. תוצאות המבצע האחרון, שומר החומות, למרות הציונים הגבוהים שצה"ל העניק לעצמו, לא היו מספיק משמעותיות כדי לשנות את המצב ולהוביל לשקט - ונדמה שגם בצבא החלו להפנים זאת.
זחילה איראנית
הביקור של בנט בארה"ב, שיתופי הפעולה המצוינים בין הצבאות וגופי המודיעין וההבנה שמגלים גם בממשל האמריקאי לבעיות הסכם הגרעין - הכל טוב ויפה. ועדיין, הפער בין הפתרונות שהיו רוצים לראות בישראל לאיום הגרעין האיראני לבין הפתרון שאליו חותרת וושינגטון הוא גדול מאוד.
במערכת הביטחון טוענים גם היום כי איראן עמדה בהסכם הגרעין עד שארה"ב יצאה ממנו. אולם במערכת הביטחון גם סבורים שישראל לא יכולה לקבל חזרה למסגרת הסכם שתוקפו יפוג ב־2031. לכאורה, גם האמריקאים מבינים זאת.
אולם לשיטתם, כדי להגיע להסכם משופר, צריך לחזור קודם למסגרת ההסכם המקורי. במערכת הביטחון סבורים כי מדובר בתוכנית לא ישימה. שכן, אותה איראן, שמבחינתה ארה"ב היא זו שהפרה את ההסכם, עושה עכשיו שרירים בניסיון להשיג לעצמה אפילו הסכם טוב יותר ממה שהיה לה ביד. ללא אופציה צבאית אמינה וסנקציות כבדות, איזו סיבה יש לטהרן לחתום על הסכם פחות טוב?
יחד עם ההתקדמות הגדולה של איראן בתוכנית הגרעין בשנתיים האחרונות, בעיקר בכל הקשור להעשרת האורניום, במערכת הביטחון גם קצת ציננו השבוע את ההערכות על פריצה מתקרבת של האיראנים לעבר הפצצה הגרעינית.
אחרי ההפרות הבוטות של הסכם הגרעין בחודשים האחרונים, סבורים במודיעין הישראלי כי איראן מתקדמת מאוד בזהירות, אפילו בזחילה, ולא רצה עדיין לעבר הפצצה. זאת בעיקר כדי לשמר את מה שכבר השיגה ולשפר את הקלפים שלה במו"מ סחטני שהיא מנהלת עם המעצמות.
בישראל ממש לא מזלזלים בידע שהולך ונצבר באיראן. אולם לצד ההתקדמות בהעשרת האורניום, בסופו של דבר צריך גם את היכולת, הידע והטכנולוגיה הייחודית כדי להרכיב פצצה גרעינית. למרות פרסומים אחרים בכל הקשור להעשרת האורניום, איראן לא עברה עדיין את סף ה־60%, ולכאורה היא יכולה עדיין לטעון באופן קלוש שמדובר בהעשרה למטרות אזרחיות.
בכל הקשור למה שמכונה "קבוצת הנשק", הערכת המודיעין בצה"ל היא כי איראן מבצעת פעולות על אש נמוכה יחסית ונזהרת מאוד בתחום הזה. "קבוצת הנשק" היא למעשה השלב האחרון והחשוב ביותר בתהליך יצירת הנשק הגרעיני.
לאיראן יש טילים בליסטיים ארוכי טווח, בעלי יכולת לשאת ראש נפץ גרעיני. אבל המרכיב המסובך ביותר, שדורש ידע עצום בתחום, הוא מלאכת הרכבת ראש קרב גרעיני על טיל בליסטי. בישראל סבורים שאיראן לא נמצאת בשלב מתקדם בסוגיה הזו.
בשורה התחתונה, בישראל נערכים לאפשרות של דשדוש שיימשך תקופה ארוכה, אולי אפילו שנים. במציאות הזו, ללא הסכם גרעין, תימשך הזחילה האטית מאוד של טהרן לעבר הפצצה.
לצדה תישאר הדילמה הישראלית כבדת המשקל, כיצד לפעול על מנת לעצור את המגמה הזו. זאת כאשר בסבירות גבוהה, וושינגטון תעשה כל מאמץ כדי לא להסתבך בהרפתקה צבאית נוספת במזרח התיכון - בשעה שעיניה נשואות אל הענק הסיני.
עכשיו, לאחר שנים, צה"ל שוב מצהיר שהוא מכין את האופציות הצבאיות לפעולה נגד איראן. אולם עד לפעולה עצמאית ישראלית של תקיפת מתקני הגרעין באיראן, שנראית גם כעת כאפשרות רחוקה, לא מן הנמנע שבשנה הקרובה נראה גם מצד ישראל את מצב הביניים.
דהיינו, הגברת המאמץ במערכה החשאית, כדי לפגוע בהמשך ההתקדמות של תוכנית הגרעין האיראנית, ולצדה המשך המערכה מול איראן גם בזירות הקרובות לנו - באוויר, בים וביבשה.