למרות הניסיונות בצד הישראלי לפקפק בשפיותו של יחיא סנוואר, מנהיג חמאס ברצועה, ולתהות על ההיגיון שמאחורי קבלת ההחלטות, הרי שהארגון ומנהיגו נוקטים צעדים מדויקים ומחושבים יחסית, שמטרתם אינה משתנה בשנים האחרונות. במילים הכי פשוטות, חמאס מנסה לסחוט את ישראל. לגבות ממנה פרוטקשן. כך היה בימי נתניהו, שאפשר מדי חודש את הכנסת כספי הסיוע הקטארי בגובה 30 מיליון דולר במזומן, וכך גם עכשיו. זהו ההימור המחושב של חמאס ושל העומד בראשו.

אין מדובר בגחמה או באסטרטגיה יוצאת דופן שבישראל לא הכירו - התהלוכות, בלוני התבערה, הניסיונות לפרוץ את גדר הגבול - הכל היה שם קודם במטרה לקדם הבנות על הקלות כלכליות לרצועה.

"מי ששינה את כללי המשחק לא היה חמאס, אלא ישראל", מסביר לי ס', פרשן עזתי מוכר. "הכל קשור ל־10 מיליון דולר, זה הסיפור. פעם ישראל אפשרה להכניס בכל חודש 30 מיליון דולר שהתפצלו בצורה הבאה: 10 מיליון הלכו לתחנת הכוח, 10 מיליון למשפחות העניות ברצועה ועוד 10 מיליון הלכו לתשלום המשכורות של פקידי חמאס ברצועה. עכשיו המצב השתנה. ההסכם האחרון בין ישראל לחמאס אומר שהכסף לתחנת הכוח ימשיך להיכנס, וכך גם למשפחות העניות. אבל הכסף שיועד לפקידי חמאס נעצר. זה כבר גרם להרבה אי־נוחות בצמרת התנועה. בנוסף, מאז ההסלמה האחרונה ישראל אינה מאפשרת הכנסת חומרי בניין רבים, וזה כבר גרם לחמאס לחדש את הפעילות נגד ישראל באזור הגבול".

לדברי ס', הרושם שנוצר בישראל, שבעזה רוצים לראות בהסלמה רבתי, אינו נכון. "אף אחד לא תכנן את האירוע שבו מישהו יירה בחייל ישראלי ויפצע אותו קשות. מישהו עם אקדח תפס יוזמה מקומית ועשה את מה שעשה. אבל עכשיו המחיר שהרצועה משלמת בשל כך הוא יקר מאוד", מסביר ס', בהתייחסו לצעד שאותו נקטה מצרים בעקבות ההפגנות האחרונות: מעבר רפיח נסגר, ובכך נחסם המוצא היחיד של תושבי הרצועה אל העולם החיצון. לדבריו, חמאס רוצים הקלה של "המצור" על הרצועה, לא מעבר לזה. "ישראל היא שמנסה לנסח כללים חדשים בגלל הממשלה החדשה בראשות בנט, וחמאס אינו מסכים לכללים הללו".

ביום רביעי אחר הצהריים קראו הפלגים הפלסטיניים בעזה לקיים תהלוכות מחאה גדולות "נגד המצור" או "בעד ירושלים" (ההסבר משתנה מיום ליום) בקרבת הגבול. כוחות צה"ל מול הרצועה קיבלו הנחיה להחמיר את נוהלי הפתיחה באש בעקבות הפגיעה בלוחם ימ"ס דרום, בראל חדריה שמואלי. גם הג'יהאד האסלאמי מיהר להכריז ש"פני עזה למערכה כדי לשבור את המצור על הרצועה". אולם בשעות הערב כבר ניכר היה שמישהו, כלומר יחיא סנוואר, דאג ללחוץ חזק על המעצורים ולהרגיע את הרוחות. ההפגנות הפעם התמקדו בח'אן יונס ורפיח ולא יצאו מכלל שליטה וכמה שעות לאחר מכן כבר הודיעה ישראל על שורה של הקלות כלפי רצועת עזה.

והשאלה הגדולה נותרה בעינה כמובן: לא אם - אלא מתי יגיע הסבב הבא.

בינתיים בגדה

ובעוד עיני כל נשואות לעזה, משהו רוחש וגועש לו בגדה המערבית. ייתכן שבהשראת האירועים בחודש מאי בעזה וייתכן שבכלל בגלל התפתחויות אחרות, אך נראה שערי הגדה כבר אינן שקטות כפי שהיו בשנים האחרונות. אומנם אין מדובר בהתפרצות עממית נוסח אינתיפאדה, וההמונים רחוקים מלהציף את הרחובות, אך את ה"משהו" הזה כבר ניתן לראות ולחוש במחנות הפליטים הגדולים.

כך היה במחנה הפליטים של ג'נין בשבוע שעבר, כאשר כוח מסתערבים של משמר הגבול נתקל בחמושים שפתחו לעברו באש, ובחילופי הירי נהרגו ארבעה פלסטינים. וכך גם היה בפעילות השבוע של צה"ל במחנה הפליטים בלאטה שליד שכם, בפעילות של כוח מגדס"ר צנחנים, שבמהלכה נורה ונהרג צעיר פלסטיני שביקש להשליך בקבוק תבערה על החיילים.

בקבוקי תבערה אינם מראות נדירים בימים אלה בגדה, אולם למחרת נערכה בשכם הלווייתו של הנער בן ה־15 עימאד חשאש. תחילה ארגנה הרשות הפלסטינית טקס הלוויה צבאי, כנראה כדי שלא לאפשר להלוויה לצאת מכלל שליטה, ולאחר מכן הגיעה הגופה של הנער למחנה הפליטים. שם כבר ניתן היה לראות את עשרות החמושים משלל הארגונים, שחלקם התהלכו בפנים גלויות, במראות שהזכירו נשכחות מימי האינתיפאדה השנייה.

במחנות הללו היו חמושים מאז וכנראה לתמיד. ובכל זאת, בתקופה מסוימת, זמן קצר לאחר הסכם המבוקשים בין ישראל לרשות הפלסטינית בשנת 2006, אותם חמושים הפכו לתופעה נדירה למדי ברחובות הגדה, מאחר שהרשות אסרה על נשיאת נשקים בציבור. בשנים האחרונות הנשק הפך שוב לתופעה שכיחה, ורובם של אלה הנושאים אותו הם אנשי פת"ח, שאומנם אינם ממהרים להשתמש בו נגד ישראל, לא למטרות פיגועים לפחות, אך כבר מעיזים (יותר) לירות לעבר כוחות צה"ל ולפעמים נגד הרשות.

האם המראות הללו קשורים לירידה במעמדה של הרשות הפלסטינית? ייתכן. אין ספק שהתמיכה ברשות נחלשה מאוד בקרב הציבור בגדה, משלל סיבות. "ראשית, בגלל מה שהתרחש בירושלים במהלך הרמדאן", הסביר לי חבר פלסטיני. "ההפגנות ליד העיר העתיקה בירושלים היו ספונטניות ועממיות וללא קשר לפת"ח ולרשות. תוסיף לזה את ביטול הבחירות שתוכננו ואת מותו בכלא של ניזאר בנאת, אחד ממבקרי הרשות החריפים, וגם את המערכה בין חמאס לישראל בחודש מאי. כל הסיבות האלו גרמו לרשות להיראות לא טוב. מעמדה הפוליטי של הרשות חלש מאוד, והתמיכה בה היא מהנמוכות אי־פעם".

לדברי אותו עמית פלסטיני, ארה"ב מעוניינת כרגע לחזק את הרשות, כדי לוודא שהיא תשרוד ושיישמר השקט הביטחוני, אך גם האמריקאים מתקשים בכך, בגלל המצב הכלכלי הקשה של הרשות והיעדר התפתחויות מדיניות. "האמריקאים מדברים על החשיבות של שמירת השקט בגדה, אלא שמספר ההרוגים בצד הפלסטיני רק ממשיך לעלות בכל יום, והפגיעה בתקציב הרשות מחריפה בגלל ההחלטה הישראלית לנכות את כספי המענקים למשפחות האסירים והשהידים". לדברי אותו עמית פלסטיני, ראש הממשלה נפתלי בנט צפוי לדון עם הנשיא האמריקאי ביידן בצורך להציל את הרשות מפשיטת רגל.

אך המשבר אינו מסתכם בתקציב וביחסים מול חמאס וישראל. גם בתוך פת"ח מחריפות מלחמות הירושה בין היורשים הפוטנציאליים. מעמדו של חוסיין א־שייח', שבמילים הכי עדינות אינו נחשב לדמות אהודה במיוחד בציבור הפלסטיני, הופך לחזק יותר ויותר בתוך פת"ח והרשות. לדברי מקורות פלסטיניים, הוא בעצם הפך למקבל ההחלטות הראשי ברשות לאחר יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן). במקביל הוא מנסה לפגוע ככל הניתן במועמד אחר במאבק הירושה - ג'יבריל רג'וב.

מאבקי הפנים וההיחלשות בדעת הקהל יכולים להסביר את ריבוי החמושים והמראות נוסח האינתיפאדה השנייה. זאת כמובן לצד מעמדו המידרדר של אבו מאזן. הראיס, עד לא מכבר האיש שעל פיו יישק דבר בגדה, כבר אינו בגדר פקטור של ממש. בכיר לשעבר ברשות הסביר לי השבוע שאת הגוף הלא רלוונטי הזה שנקרא "הרשות", מובילים איש מבוגר מאוד (86) ושני יועצים. זה בעצם מה שמניע את הישות הזו ומה שמחזיק אותה בקושי נושמת.

השאלה שממשיכה להטריד רבים היא כיצד ייראה היום שאחרי "הזקן". מי יירש את מקומו, ואולי חשוב מכך - מה יעלה בגורל כל אותם עשרות אם לא מאות חמושים, שביום שאחרי ירגישו פחות מחויבים לשמירה על השקט. 
 
[email protected]