אני רגיל לקבל טלפונים שונים ומשונים מגברים ונשים מחורפנים, שחייבים לפגוש אותי ולספר לי סיפור מדהים שיפיל אותי, או שיש להם מסמכים שמוכיחים שלבני גנץ יש פילגש ערבייה, ליאיר לפיד חשבון בנק סודי עם מיליארד דולר מכספי שוחד שקיבל ושתמר זנדברג קשורה לקרטל סמים קולומביאני ומבריחה כמויות קוקאין לארץ הקודש. אני משתדל לנפנף בנימוס את המתעלקים, מבקש בנימוס למחוק את מספר הטלפון שלי, מנתק, ומיד אחר כך עושה "חסום" וממלמל "ברוך שפטרנו".
בימים הטרופים האלו, כשהקורונה משתוללת ואנשי הקונספירציה משייכים אותי לכל מיני קרטלים, כותבים בפייסבוק שאני מקבל שוחד מפייזר ומשרת את "הנאצים", שרוצים להרעיל לנו את המוח ולהחדיר לנו שבבים לזרוע - קיבלתי טלפון ממספר חסוי. קול של בחורה רך ופתייני אמר לי משהו בסגנון: "אני רוצה לפגוש אותך באיזה פאב שתקבע. זה דחוף, יש לי סיפור שידהים אותך אישית ויפיל אותך מהרגליים. אל תטעה, אני לא איזה זקנה נודניקית שרוצה להתחיל איתך, אני פצצה בת 19. אם לא תעזור לי, אני עלולה להיות מחוסלת".
עצרתי את שטף הדיבור של ה"פצצה". אמרתי לה בהומור לא מוצלח שאני מפחד מפצצות, בעיקר כשהן בנות 19, ושתניח לי כי אני עכשיו בטיפול אצל אורולוג ויש לי דלקת חמורה ומידבקת ואינני פוגש נשים בשנה הקרובה. ניתקתי, סגרתי את הטלפון שינוח קצת, והלכתי לנסות לנמנם. איך שאני עוצם עיניים, אני נזכר בסיפור שמסיים את ספרי "על גדות הביוב". הסיפור מתחיל כשנטלי בת ה־19 מצלצלת אליי, אומרת לי שהיא בצרות ומבקשת פגישה דחופה.
בסביבות עשר בערב אני נכנס הבית וישר נופל עליי טלפון:
"נתן זהבי?"
"כן".
"שמי נטלי, אני בת 19. אני בצרות, אמרו לי שאולי תוכל לעזור לי, אפשר להיפגש איתך עכשיו?"
"עכשיו הגעתי הביתה. מותר לי להתקלח? ובכלל, מה אני יכול לעזור לך?"
"באיזה פאב שכונתי אתה יושב?"
"שופטים".
"עוד שעה, אני אזהה אותך, להתראות".
אני שונא פגישות עיוורות, אבל סקרן. מת על השם נטלי ועל בנות 19, בייחוד כאלו שלא מזיינות את השכל בטלפון יותר מדי. הטרנטה הצהובה מובילה אותי ל"שופטים". הפינה של הבר פנויה, אני מתיישב, מזמין לבן (ערק) עם הרבה קרח ומים, מציץ ימינה־שמאלה לראות אם יש מישהי שדומה למה שדמיינתי בראש. בחוץ נעצרת מונית בחריקת בלמים, כאילו הנהג קיבל הוראה פתאומית לעצור. מהמונית יוצאות זוג רגליים ארוכות, אחריהן מיני קצר, אחריהן הרבה חזה וראש עטור שיער דבש גולש.
למרות הראייה ההולכת ונחלשת, אין לי ספק שזו נטלי. היא גבוהה, יפה, החלטית ומאיזה שהוא מקום אני מכיר אותה, אבל לא זוכר מאיפה.
לוקח שלוק גדול מהערק, נטלי מתיישבת לצדי. מושיטה יד עם אצבעות ארוכות, מבקשת בטון תקיף מהברמן טקילה מריאצ'י וחצי לימון פרוס. אחר כך מזיזה את המלחייה לכיוון שלה, מציתה סיגריה צ'סטרפילד בלי פילטר, שואבת, משחררת ופותחת בהרצאה עם הפסקות קלות לליקוק המלח, נגיסה בלימון ולגימה מהטקילה:
"תשמע, לפני שלוש שנים הכרתי אחד, דני בן יקיר. אגב, אני מקריית ביאליק. הבן זונה, לא ידעתי אז, קלט אותי במעלית במלון בחיפה, איזה ביקור של קרובים מחוצלארץ, דפק לי חיוך, בחור יפה בן 23, 24, לא דפק חשבון שיש עוד אנשים במעלית ואמר לי: 'מכירה את השיר של זהר ארגוב 'הפרח בגני'? וואללה, אם היית הפרח בגני הייתי משקה אותך כל היום'.
"לא יודעת למה הדליק אותי וזה גם לא חשוב כעת. המשכנו לדבר ביציאה מהמעלית, והוא הזמין אותי לדרינק בבר. לא היה נעים לי להגיד לו שאני חצי ילדה ולא שותה משקאות חריפים, אבל אמרתי לעצמי 'שטויות, משקה אחד, אף אחד לא מת מזה', חוץ מזה שהוא נראה בחור מדליק ובחוץ היה גשם רצח, אז אמרתי, מה כבר יכול להיות". נטלי מעשנת במשיכות חזקות, שותה בקטנות, אבל מסיימת בחמש דקות משקה ראשון ומזמינה עוד טקילה. "אני משלמת את שלי, אל תדאג".
"טו מייק לונג סטורי שורט, הבן זונה מספר לי כל מיני חארטות שהוא בא לביקור מולדת מאמריקה, שיש לו רשת חנויות בגדים, שהוא התחיל בכלום ותוך שלוש שנים נעשה גדול, שעכשיו הוא בארץ לחמישה ימים לעשות ביזנס ולבקר את המשפחה, שיש לו במלון את הסוויטה עם הג'קוזי וחארטה בארטה. ואני, כמו אהבלית אוכלת את כל מה שהוא מאכיל אותי. הדבר שהוא הזמין לי היה משקה סגול כזה, פרפה דה אמור או משהו דומה, נכנס לי חזק בראש ואחרי חצי שעה פקה פקה אני עולה איתו לסוויטה.
"הוא מביא לי עוד דרינק, ואחרי שאני שותה אותו אני נעלמת. מה זה נעלמת, נמחקת מהעולם. בבוקר אני עירומה במיטה, מתפוצץ לי הראש, והגוף שלי סמרטוט. אני בטוחה שהוא תקע לי במשקה משהו, ומהדם על הסדין אני יודעת שהבן זונה פתח אותי. בחדר אין דני ואין אמאיית.
"איך שאני במקלחת והעולם שלי הרוס, דופקים בדלת אבל אני לא שומעת. נכנס מישהו מהמלון, וכשאני יוצאת מתברר שהמניאק השאיר חובות והתחפף. לקבלה הוא אמר שהוא השאיר כסף אצל החברה שלו וכשהיא תתעורר היא תסגור חשבון, איזה 3,000 דולר או משהו כזה. עכשיו אני בפאניקה, מה יגידו ההורים שלי, ויש לי בית ספר והראש מתפוצץ לי ממשהו שהכניס לי לדרינק, והנודניק עם החליפה מהמלון רוצה 3,000 דולר. בחיים שלי לא ראיתי בוכטה כזו של כסף. הסברתי לו בערך מה הקטע ושאני לא מכירה את הבן אדם, ושאני חייבת לדבר עם ההורים שלי... בקיצור, הזמין לי משטרה.
"הייתי הרוסה. מה ההורים שלי ביקשו ממני, ללכת לבקר את החצי דודים האלו שבאו מחו"ל. הם ביקרו אותם יום קודם ולי היה חוג ולא יכולתי ללכת. הם רצו לתת לי מתנה איזה 100 דולר, סתם אנשים מגעילים כאלו".
אני מביט עליה, היא במרחק 30־40 ס"מ ממני ויש לה ריח מטמטם. בטוח שגם היא יצאה מהמקלחת. היא מציתה סיגריה שלישית, אני מזמין ערק שני. צ'ארלי הברמן דוחף את האנטנות שלו, העיניים שלו תקועות על נטלי. גם יוסל טרומבון מהפילהרמונית, הקרצייה הזקן שבדרך כלל הראש שלו שמוט על הבר, מכוון את המשקפות שלו על נטלי. אני לא רואה את הידיים שלו על הבר ואני מסיק שהן באזור הביצים.
נטלי עוקבת אחרי העיניים שלי, שעוקבות אחרי מה שקורה בזמן שהיא הציתה סיגריה.
"אתה ממהר?"
"לא, לא, תמשיכי, אני מרותק, מה קרה במלון?".
"תשמע, הקטע במלון נגמר בזה שהגשתי תלונה על אונס. המשטרה, אחרי חצי שעה של בלבול מוח וחקירות, הראו לי את הצילום של דני שבכלל קוראים לו קלוד בן משהו והוא מוכר כעבריין בתחום הרמאויות, מין, רכוש וכל מה שאתה רוצה.
"ההורים שלי לקחו אותי לפסיכולוג וזיינו לי את השכל סטייל 'כמה פעמים אמרנו לך להיזהר מאנשים שאת לא מכירה', או 'איך את הולכת לחדר עם מישהו שהכרת במעלית'. הם ניפחו לי את השכל עד שלא יכולתי יותר ונסעתי עם אחת שכבר ברחה מהבית פעמיים לאילת. חוץ מזה בקטע של ההורים שלי יש עוד בלגאן, אני תכף אספר לך.
"באילת גרנו אצל איזה ידיד שלה, שעובד מציל בבית מלון. מסטול מניאק שאיך שבאנו ניפח לי את הראש. בשני הלילות הראשונים הוא זיין את החברה שלי, ואחרי זה ניסה אותי. אני מה שרציתי זה להיות בים בשקט. אני חולה על הים, אבל איפה שלא זזתי התקרצצו עליי כל מיני מניאקים. חשבתי שאני משתגעת.
"בלילה השלישי ישבתי עם החברה שלי בחוף והכרנו שם כמה ביטניקים כאלה, זרוקים עלא כיפאק. עישנתי פעם ראשונה גראס ושתינו איזה בקבוק וודקה אללה יסטור. על המזל החרא שלי תפסה אותנו המשטרה בחוף באמצע העישון. אחרי חצי שעה במשטרה הם הראו לי שאני נעדרת, ודרושה למשטרת חיפה. צלצלו להורים שלי ואבא שלי אמר שהוא לוקח את האוטו ומגיע לאילת. נתנו לי לשבת במסדרון, אחרי שעתיים נמאס לי והתחפפתי בלי שהרגישו.
"הלכתי לדירה ולקחתי את התיק שלי והלכתי לטרמפיאדה. שני חטיארים לקחו אותי. קלטתי שהם זוממים עליי. הגענו לתל אביב, היה לילה. הם גרו בווילה, שני סוטים. כשנמנמתי על הספה, עשו מעשים מגונים על עצמם ודמיינו אותי. כשנרדמו, לקחתי לאחד מהם את הארנק וברחתי, היה בארנק איזה אלפיים דולר.
"למחרת באתי לבית של אמא שלי. התברר שאני דרושה במשטרת אילת, חיפה ותל אביב על גניבה, שימוש בסמים ובריחה ממעצר. אמא שלי הייתה בהיסטריה. צרחה שאני שרמוטה, גנבה ושאני רוצחת אותה. "במחלק נוער פתחו לי תיקים ונתנו לי קצין מבחן. התחלתי להתחרע. זיונים, סמים, מועדונים. חבר שכיסח אותי עם בקבוק (מראה את הכתף המצולקת שלה), גמילה ואל תשאל".
נטלי דופקת עוד כוס טקילה ומזמינה עוד כוס. למען האמת אני המום ולא יודע מה היא רוצה ממני. "אתה בטח שואל מה אני רוצה ממך. מכל הבלגאן הזה, תשמע, אני עכשיו באין כניסה טוטאל. אני חייבת לצאת איכשהו מהארץ וצריכה עשירייה בירוק, ורק אתה יכול לסדר את זה".
חשבתי שאני מתייבש. הזמנתי עוד ערק. הראש התחיל לשחק לי בקרוסלה. "למה אני?".
"תשמע, מאז שאני קטנה אבא ואמא היו רבים. הוא היה צועק עליה שהתחתנה איתו בגלל שהייתה בהריון והוא לא בטוח שאני הבת שלו בכלל. תמיד שהיה בקריזה היה צועק עליה מה עם העיתונאי ההוא זהבי, שהיה מזיין אותך. לפני כמה ימים, כשהחלטתי לברוח לחו"ל, חיפשתי כסף בבית. מצאתי את הזולה של אמא שלי. היה שם יומן מהימים שהייתה בת 18. היא סיפרה איך הכירה אותך באיזה תחרות מלכת יופי או מלכת מים או משהו כזה ואיך אתה היית הראשון שלה ועוד כל מיני סיפורים עליך ויכול להיות שאתה בכלל אבא שלי".
נטלי שולפת תמונה של בחורה יפה עם שיער ערמוני גולש, דומה לה לאללה. אני מביט המום בתמונה ומרגיש שאני מקבל צבע של ערק. הפעם הראשונה בחיים שמימנתי הפלה הייתה לבחורה הזאת. לקחתי אז הלוואה, 300 לירות, נתתי לה ומאז לא ראיתי אותה. לקחתי את נטלי איתי. מאחורי הגב שמעתי את צ'ארלי הברמן זורק ליוסל טרומבון: "ראית, המניאק הזקן תפס עוד הפעם כוסית צעירה".
נסענו לבית שלי. בחצר בזולה היו לי 5,000 דולר לשעת חירום, הכסף היחידי שיש לי בעולם. נתתי לה. היא הביאה לי נשיקה ויצאה מהחצר לרחוב. הרימה יד למונית וצעקה בפוזה של סרטים אמריקאיים סוג ז' "להתראות, דדי", ונעלמה במונית. שבועיים אחרי זה עוד הייתי המום. הסיפור נגמר כשקראתי בעיתון על ישראלית שנמצאה מתה בחצר אחורית של מלון בלאס וגאס, והמשטרה חוקרת אם זו התאבדות או רצח. בצילום חייכה אלי נטלי כאילו אומרת לי שוב, "להתראות, דדי".