לדעתי, זהו רמז עבה מאוד מכיוונו של ח"כ ביטון לכך שהפנסיות בדרגים הגבוהים בצבא מנופחות.
"יש התקדמות בעניין השתלבות של ילדי הפריפריה ביחידות כמו 8200, אבל עדיין יש בעיה", אומר ח"כ ביטון. "זה לא יעזור כמה שיבקרו את הצבא בעניין השתתפות ילדי הפריפריה ביחידות כמו 8200 ו־81 כי עיקר העבודה היא לפני הצבא. והעבודה היא בבתי הספר ובחינוך הבלתי פורמלי, ולפעמים החינוך הבלתי פורמלי חשוב יותר מהפורמלי. מה שלמדתי זה שאפשר להגדיל את המספרים, אבל זה מחייב קשר ישיר בין היחידות לערים ולקהילות. יש הרבה ילדים שמתפספסים במיונים הרגילים".
"חשוב לי להדגיש: חלק מההבדלים בין הפריפריה למרכז הם שבפריפריה יש כבוד אדיר להיות לוחם גולני ובצנחנים ובגבעתי, והרבה ילדים מבקשים את היחידות הללו, אף שיש להם כישורים גם למודיעין. הסיפור של שירות קרבי הוא משמעותי ובולט ברצונות של חלק מהילדים בפריפריה. במרכז הארץ, הרצון להיות במודיעין ובסייבר הולך וגדל, מתוך הבנה שזה מבטיח את העתיד ואת הפרנסה שלהם".
"הבת שלי הגיעה ליחידה 81. בשנות ה־90 היה אולי ילד אחד מהפריפריה ביחידה הזו, אבל זה גדל. כל זה קרה בזכות מרכז המדעים שלנו, בזכות החינוך המדעי שלנו, וכל זה קרה בזכות כסף של תורמים. אם המדינה רוצה שיהיו לה יותר ילדים מהפריפריה ביחידות האלה, היא צריכה להשקיע משאבים. במשרד הביטחון דרשתי ועמדתי על כך שבכל בית ספר בפריפריה תהיה לפחות תוכנית אחת שמשרתת את המטרות העתידיות של המודיעין: סייבר או רחפנים או טכנולוגיה אחרת, ובאמת הצלחנו. אבל תוכנית אחת זה לא מספיק. מה שצריך לעשות הוא להקים את מרכזי הידע האלה - שלא תלויים בתורמים. ואז מכשירים אנשים כי הצבא הולך והופך טכנולוגי.
"הבאנו מורים ומרצים לתואר שני וטייסים בפנסיה. בחינוך הבלתי פורמלי יש לנו גמישות לבחור את מי מביאים ואיך עובדים ובאילו שעות עובדים ובמה משקיעים. הילדים שלנו ששלחנו למאיץ החלקיקים בשווייץ או לתחרויות בקנדה ובארה"ב, למשל, הם כבר לא פריפריה. הם ניצחו ילדים בעולם, הם ניצחו את התל אביבים, הם חווים חוויה בין שווים כבר מגילי תיכון. אתה כבר לא מרגיש 'סוף העולם שמאלה', והשאיפות שלך משתנות".
"מה שעוד מתגלה הוא שבישראל חבר מביא חבר. אם יש לך אח ב־8200, או דוד, או אתה מקהילה שיש לה הרבה מכרים מ־8200, אז אתה רואה את מפת 8200 - בערים מסוימות יש עשרות ילדים ביחידה. זה כבר נהיה נרטיב בית ספרי, והילד בן ה־18 מדבר עם החבר שלו שהגיע לשם שנתיים לפניו, שמדבר עם הקצין שהגיע ארבע שנים לפניו. והלופ הזה לא היה פה - אין חבר אז אין מי שיביא חבר. קח לדוגמה את הבת שלי, היא ב־81, פתאום החברות שלה רוצות להיות כמוה, כך זה עובד.
"הקשר צריך להיות שהמפקדים של היחידות האלה, או הכפופים להם, הולכים כמו ציידי ראשים ומאתרים פוטנציאל בפריפריה ומביאים אותו, לאו דווקא במסלול המיונים הרגיל. ראש אכ"א החדש מבין את זה ועושה המון דברים שיכולים לפתוח את זה".
"במשרד הביטחון זכיתי לממן כמה מיליונים בתוכניות האלה. הבנתי זאת ותקצבתי את התוכניות כמו את תוכנית החרפנים בעמותת עתידים. אבל משרד הביטחון לא יכול להיות אחראי על משרד החינוך. זה לא יכול להיות - ילד בבית ספר הוא באחריות משרד החינוך. המשרד צריך להגמיש את הכספים שלו, הוא צריך להפנות הרבה יותר כסף לחינוך מדעי, טכנולוגי ובלתי פורמלי בפריפריות. ואם היה עושה כן, הוא היה מקבל תוצאות ואז לא היינו תלויים בתורמים.
"יש טענה נכונה שאומרת שאם הצבא לא מקבל את הילד בגיל 18־19 כבר מוכן, הוא עלול לא לקבל אותו. ולכן גם אם זו לא אחריותו הישירה להכין אותו לצבא, צריכים להיות בקשר עם הקהילות ועם הילדים כבר בגיל 12 ולזרוע בהם מוטיבציות. גם אם זה לא באחריותו החינוכית, חייבים ללכת לשם.
"אחד הדברים שעשינו זה שלשכות הגיוס מדברות עם ראשי הערים והצוותים שלהם ומתחיל שולחן עגול יישובי, דיון מי מתגייס ולאן. התקשורת בין הקהילות לצבא פותחת פתח והיא חייבת לגדול. זכיתי להגמיש כללי גיוס או לשנות גיוס למאות ילדים, גם כראש העירייה וגם כסגן שר הביטחון, ואין מרגש מלראות ילד שאמרו לו אתה לא מתאים והוא נהיה קצין, אין מרגש מזה. אבל צריך מישהו שיחבר את החוטים. אלו חוטי משי, זה לא מיון אובייקטיבי לכאורה, יבש ומנוכר. זה לא מספיק כדי לחולל את המהפכה הזו.
"אחד הדברים שמדברים עליהם הוא שהציון לא יורכב מהמבחנים ומהפסיכומטרי, אלא ממה אומרים עליו אנשים. אם היה מצטיין בטירונות, זה מספיק להיות מעניין גם אם לא עשה בגרות. הציון שלו ישתנה לפי התפקוד שלו בצבא, ולא רק על בסיס הנתונים הלכאורה אובייקטיביים. אני מתכוון לציון דינמי על בסיס תפקוד".
3. חוזרים לוועדת הכלכלה, שביטון עומד בראשה ואומר עליה: "אפשר לשנות באמצעותה את החברה בישראל, ואני יכול להוכיח לך את זה".
"אנחנו לא יכולים להאשים רק את החקלאים במחירי הפירות והירקות. יש לנו קרטלים של רשתות שיווק וקרטלים של סיטונאים, ואין תחרות. קח למשל את מוצרי הטואלטיקה, אנחנו רוצים שזה יהיה גם בפירות ובירקות? מי יגזור את הרווח? זה בדרך כלל גם היבואן שהוא רשת המזון, אז אנחנו יוצרים, כמו בטואלטיקה, קרטלים שלא יוזילו מחירים. צריך לנתח את כל שרשרת המזון ואת כל שרשרת המוצרים וכן לשנות את המצב בחקלאות, אבל לעשות זאת בהוגנות. וגם צריך לדבר על ערך של ייצור מזון בישראל".
התרעות פיקוד העורף