ביום שלישי בערב דיווח מחמוד עבאס לוועד הפועל של אש"ף על הפגישה שהייתה לו יומיים קודם לכן עם שר הביטחון הישראלי. הוא סיפר כי השיחות התמקדו בפתרון שתי המדינות והכרה בהחלטות הבינלאומיות בעניין הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

הדברים, כמובן, סותרים את הצהרות ראש הממשלה נפתלי בנט, שלפיהן לא מתקיים מו"מ מדיני עם הרשות ולא תוקם מדינה פלסטינית. אבל גם אם לא מאמינים לאבו מאזן, פעולותיו הנוכחיות של בני גנץ יובילו להקמת מדינה פלסטינית בפועל, בלי משא ומתן, אם לא ייעצר מיד על ידי ראש הממשלה.

קודם כל, העובדות. שר הביטחון של מדינת ישראל נפגש, לראשונה זה שנים, עם מי שהגיש תלונות לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בטענה שישראל מבצעת פשעי מלחמה, מי שמנהל מסע של הסתה ודה־לגיטימציה שיטתי נגדנו, מי שמעודד ומממן מחבלים. אגב, למרבה החוצפה, באותה ישיבה של אש"ף, אחרי הפגישה עם גנץ, דנו הנוכחים בהגשת תלונות נוספות להאג, תוך האשמת ישראל בפשעי מלחמה.

כך, בעוד הרשות והעומד בראשה מאבדים באחרונה לגיטימציה ברחוב הפלסטיני ובקהילה הבינלאומית, באה עכשיו מדינת ישראל, באמצעות שר הביטחון שלה ובאישור ראש הממשלה, ונתנה לה זריקת מוניטין ומרץ. עצם הפגישה, לא כל שכן התוכן שלה, מזכירים את חבל ההצלה שהושיטו פרס ורבין ליאסר ערפאת ואש"ף, כאשר אלו נמצאו עמוק בבוץ ב־1993. לחבל ההוא קראו הסכמי אוסלו.

הלוואה ודלת מסתובבת
לחבל ההצלה יש גם צד כלכלי מובהק - שר הביטחון התחייב לספק הלוואה של חצי מיליארד שקל לרש"פ. ראשית, ספק אם הייתה לו סמכות להבטיח את הכסף, לא כל שכן להעביר אותו. לפחות 100 מיליון שקל מתוך הסכום הם בכלל כספי אגרות.

ישנה טענה שמדובר באגרות בנייה שמשלמים יהודי יו"ש למינהל האזרחי, ושאמורות לשמש רק עבור פיתוח התשתיות ביישובים היהודיים. לקחת את כספי המתיישבים ולהעביר אותם לחיזוק האויב, זה כמעט "הרצחת וגם ירשת".

וגם אם מדובר באגרות שנגבות עבור המחצבות של יו"ש ומישהו במינהל הישראלי החליט שצריך להשקיע אותן חזרה בתשתיות, אין כל סמכות, בוודאי שלא היגיון, לתת את הכסף הזה לחבורה של אבו מאזן.

אבל בשורש הדברים נמצא מוקש מפוצץ יותר. למעשה, גנץ התקין דלת מסתובבת כדי להערים על החוק הישראלי הקובע חובה לקזז את סכומי תמיכת הרש"פ במחבלים מכספי המסים שישראל מעבירה לרשות.

הממשלה הזו, בניגוד לממשלת נתניהו, שללה לאחרונה מאבו מאזן כספים בגלל המשך מימון המחבלים. והנה, שר הביטחון מחזיר את הכסף הזה לאבו מאזן בדלת האחורית.

אבו מאזן (צילום: פלאש 90)אבו מאזן (צילום: פלאש 90)

מתנות נוספות שחילק גנץ לרש"פ הן תעודות שהייה לכ־5,000 פלסטינים שנכנסו ליו"ש שלא כדין. כך, אחרי פריצת חוק האזרחות לתחומי הקו הירוק באדיבות הליכוד וסמוטריץ', מסייע עכשיו גנץ לדמוגרפיה הפלסטינית בתוך יו"ש. אבל מתנה מסוכנת הרבה יותר היא אישור תוכניות בניין ערים (תב"ע) לפלסטינים בשטחים שבשליטת ישראל - שטחי C.

על פי החלטת הקבינט המדיני־ביטחוני מיולי 2019, ספק אם יש לשר הביטחון סמכות לאשר תב"ע לפלסטינים בשטחי C. נתניהו ניסה אז לאשר יחידות לפלסטינים ונחסם בקבינט, ומאז נזהרו במשרד הביטחון מלאשר בנייה לבדם. לא ברור אם אותה החלטת קבינט סגרה את האופציה באופן הרמטי, אבל כן ברור שמחויבת כאן החלטה של מדיניות, על דעת ראש הממשלה והקבינט. לא גחמה של שר בכיר.

אלא שהסכנה האמיתית טמונה בחיבור שבין אישור התוכניות לערבים לבין הפקרת שטחי C להמשך ההשתלטות השיטתית עליהם, במימון אירופי. זה שנים פועלת הרשות על פי תוכנית מסודרת לכך - ונתניהו התעלם.

על הרקע הזה, דרשו במהלך המו"מ הקואליציוני התחייבות נוקשה למגר את התופעה. בין היתר, תבעו שצביקה האוזר יהיה סגן שר הביטחון והאחראי על התחום. גנץ סירב בכל תוקף והבטיח לעבות את מערך הפקחים של המינהל האזרחי.

אבל לא רק שהמערך לא עובה, גם אם תחוזק יחידת הפיקוח, היא תמשיך לפעול בעיקר נגד יהודים. בפועל, הפלסטינים בונים כאוות נפשם ומצפצפים על החוק. היחידים שאוכפים נגדם את החוק באכזריות הם היהודים.

בא לפלסטין גואל
אחרי הפגישה ביום ראשון לא היסס שר הביטחון לפרסם הודעה, שלפיה הצעדים שעשה מיועדים לחזק את הרשות הפלסטינית נגד חמאס. מדובר בתפיסה שהוכחה שוב ושוב ככושלת, והיא מחזקת ארגון טרור נוסף - פת"ח, שגם הוא עושה הכל כדי לחסל אותנו. זוהי בדיוק הקונספציה של שמעון פרס ואוסלו, שעדיין אוחזת בצמרת הביטחונית הישראלית, ולמעשה, גם נתניהו היה שבוי בה.

רק שעכשיו, אם מפקירים את שטחי C, מקדמים בנייה פלסטינית ואיחודי משפחות, מממנים את הרשות הכושלת ומספקים לה יוקרה, ובאותה העת חונקים את ההתיישבות היהודית ל"גידול טבעי בלבד", תוך אכיפה דווקנית חמורה נגדה, ברור מה יוצרים - מדינה פלסטינית.

ראש הממשלה חזר והכריז בשבוע וחצי האחרונים שהממשלה הזו לא תנהל מו"מ מדיני עם הרש"פ ולא תקים מדינה פלסטינית. רק שאין צורך בשום מו"מ. אם גנץ ימשיך בדרכו הנוכחית, לא צריך יהיה הכרזות והכרה פורמלית. שטחי יו"ש יוסגרו כולם לאבו מאזן, ויבוא לפלסטין גואל.

בסביבת ראש הממשלה התגאו השבוע בהישגים שהושגו בוושינגטון, בין היתר - בעובדה שלא היה לחץ אמריקאי ממשי בעניין הפלסטיני, אף על פי שבנט הבהיר שלא יהיה מו"מ מדיני ולא "חזון" שתי מדינות. בצדק מציינים שכאשר משווים את ההתקפלות של נתניהו מול ממשל אובמה אל מול העמידה של בנט, אפשר להבחין בהבדל משמעותי.

להזכיר, בעקבות נאום קהיר של אובמה, נשא נתניהו את נאום בר־אילן, שבו הסכים לראשונה למדינה פלסטינית והקפיא את ההתיישבות. אחר כך ניהל מו"מ, בתיווך ג'ון קרי, שבו הסכים להקים מדינה לאש"ף.

ביבי בנאום בר אילן  (צילום: מיכאל קרמר)ביבי בנאום בר אילן (צילום: מיכאל קרמר)

כך נתניהו התקפל בפני הממשל הדמוקרטי העוין, בעוד בנט הצליח, כבר עכשיו, לעמוד איתן. ונכון גם שנתניהו הוא האחראי להשתלטות הפלסטינית על שטחי C ולכמעט חנק ההתיישבות בשנים האחרונות. אסור גם לשכוח שמנהיג הליכוד מנסה עדיין לפתות את שר הביטחון, בכל גזר אפשרי, לחבור אליו. כך שברור שמבחינת נתניהו, אם ישוב לתפקיד ראש הממשלה, המדיניות ההרסנית של גנץ תעבור בקלות.

אבל כל זה לא ממעיט מחומרת ההתנהגות של גנץ והתוצאה של מה שהוא מנסה להכתיב. על רקע העובדות שהוא מנסה לקבוע, הגיבו השבוע בצמרת הממשלה בהלם ובחריפות. "חרפה שאין כדוגמתה, גנץ פשוט משתולל", אמר לי שר בכיר. גם בסביבת ראש הממשלה יש תחושה שגנץ מנסה למשוך להם את השטיח מתחת לרגליים. לא רק שהוא מנהל מדיניות שסותרת את זו של בנט ועקרונות היסוד של הקואליציה, אלא שהוא שומט את הקרקע מתחת לסמכותם של גופי הממשלה וראש הממשלה עצמו.

בכל מקרה, השבוע הגיעה ממשלת הניגודים לפרשת דרכים מסוכנת. ולכן אם בנט, סער, שקד ושות' לא יציבו מיד קו אדום ברור לבני גנץ, תהיה מוטלת חובה על כל אחד מחברי מפלגות הימין שבקואליציה לעצור את הממשלה, לקראת ההצבעה על התקציב. אם לא, נגלוש מהר מאוד למסלול ההשקה של מדינה פלסטינית בפועל.

[email protected]