לפני כ־60 שנה, כשהייתי נער צעיר, התחלתי לצלם ועם הרבה חוצפה ניסיתי למכור את הצילומים שלי לעיתונים. אף פעם לא הייתי צלם דגול, אבל בגלל החוש העיתונאי והממזריות שלי הצלחתי פה ושם להשיג סקופים שעוררו עליי את זעמם של חלק מצלמי העיתונות, בעיקר צלמי הספורט, שכינו אותי "הפישר הצעיר". 

כשהתחלתי לעבוד בשבועון "העולם הזה", בית הספר הטוב ביותר שהיה לעיתונאות בישראל, גברה ההערכה שלי והאהבה שלי לצילום עיתונות. אורי אבנרי, עורך "העולם הזה", היה מבצע קסמים של עריכה.

הייתי מביט שעות איך הוא מעמד את העיתון ואוסף מפח הזבל צילומים שלא השתמשו בהם ונזרקו. בהמשך עבדתי במקביל עם צלם העיתונות נחום גוטמן, שהייתה לו סוכנות צילומי עיתונות. צילמתי אירועים מוזמנים ואירועים מקריים בכמויות, ואספתי ארכיון ענק של צילומים (שלצערי הוא ארכיון מבולגן).

חלק מהדמויות הציבוריות שצילמתי, נשכחו. אם אערוך משאל רחוב ואראה לאנשים את צילומי האישים, אני מהמר ש־98% מהאוכלוסייה לא יכירו, לא יזהו ולא יידעו במי מדובר. 

השבוע עברתי על ערימת התמונות ושלפתי כמה תזכורות מהעבר. למשל, הצילום של מי שהיה שר התיירות בממשלת מפא"י, עקיבא גוברין. מישהו מכיר אותו? מישהו זוכר את הג'נטלמן המהודר שהיה מעשן סיגריה בפומית, קד קידה לגברות, לבוש לפי מיטב האופנה האירופית? בטוח שאינכם זוכרים או מכירים, אז הנה הוא לפניכם במלוא הדרו.

משה דיין (צילום: נתן זהבי)משה דיין (צילום: נתן זהבי)

אחד מצילומי העיתונות המפורסמים שלי צולם בכנס וראייטי העולמי, שנערך במלון "הילטון" בתל אביב באמצע שנות ה־60. אורחי הכבוד היו השחקן מייקל קיין, הדוגמנית ביאנקה ג'אגר (אשתו של מיק הגדול) ואיתם על במת הכבוד ישבו משה דיין ואשת הנשיא דאז ואמו של הנשיא דהיום, אורה הרצוג.

דיין, שהיה אוהב נשים ושובב גדול, נראה מאוהב בגברת ג'אגר. הוא שתה הרבה יין וניהל איתה שיחות צפופות. בשלב מסוים שלח מבט נוגה לעבר הכוס שלפניו. קליק קליק, והנה הצילום שנשא את הכותרת "שם עינו בכוס".

משה דיין, גולדה מאיר ויגאל אלון (צילום: נתן זהבי)משה דיין, גולדה מאיר ויגאל אלון (צילום: נתן זהבי)

אחת מוועידות מפא"י בשנות ה־60 של המאה הקודמת התקיימה בצל מתח ששרר במפלגת השלטון. המלכה האם גולדה מאיר נכחה שם, יחד עם שני מועמדים פוטנציאליים לתפוס את השלטון, משה דיין ויגאל אלון. באותה תקופה דובר המפלגה היה יוסי שריד.

שריד הבחין שהרביתי לצלם את יגאל אלון, שפניו התעוותו בגלל תסמונת בל (שיתוק בעצב הפנים, כפי שהיה למיכל אנסקי) והורה לסדרנים להעיף אותי אל מחוץ לאולם. כך היה. תמונתו של אלון הופיעה בשער "העולם הזה", וזיכתה אותי בצ'אפחות. בונוסים לא היו באותה תקופה, ובשבועון המסוים הזה גם לא ניתנו קרדיטים לצלמים והכתבים, חוץ ממקרים יוצאים מהכלל.

קדיש לוז (צילום: נתן זהבי)קדיש לוז (צילום: נתן זהבי)

את קדיש לוז אתם מכירים? קדיש לוז היה יושב ראש הכנסת בשנים 1959־1969. יום אחד, כאשר צילמתי אירוע כלשהו בוועד הפועל, הייתה איזושהי התרחשות דחופה, ויושב ראש הכנסת נדרש בבהילות לטלפון. הטלפון הסלולרי עדיין לא הומצא והביאו את לוז לעמדת פקיד המודיעין בקומה הראשונה של הוועד הפועל, שם ענה לשיחת הטלפון. עם העין הממזרית שלי צילמתי אותו כשהשלט "מודיעין" לצדו, מה שיוצר מצב כאילו יו"ר הכנסת הוא פקיד מודיעין.

מנחם בגין (צילום: נתן זהבי)מנחם בגין (צילום: נתן זהבי)


במונחים של היום אפשר לכתוב: מנחם בגין דופק צ'ייסר עם בכור שלום שטרית. שלום שטרית היה שוטר עברי, שהפך לשר המשטרה. אדם צנוע ונעים הליכות, עם סיפור חיים מרתק. לראות את בגין דופק צ'ייסר לא היה עניין של מה בכך, ואפשר לראות על פניו שהוא ממש נהנה. אז אם חשבתם שצ'ייסרים הם אופנה של השנים האחרונות, טעיתם. כבר לפני עשרות שנים בגין הגדול הקדים אתכם. 

משה ארנס, הרמטכ''ל לשעבר משה לוי ואמנון ליפקין שחק (צילום: נתן זהבי)משה ארנס, הרמטכ''ל לשעבר משה לוי ואמנון ליפקין שחק (צילום: נתן זהבי)


שלושה ביטחוניסטים בכירים בנמל התעופה בן־גוריון: שר הביטחון משה ארנס, הרמטכ"ל משה לוי ומפקד פיקוד המרכז אמנון ליפקין שחק. השלושה הגיעו לשדה התעופה לפקח על עסקת חילופי השבויים ב־1983, שידועה בשם "עסקת ג'בריל". אפשר לראות את המתח על פניהם. בעסקה שוחררו 4,700 עצורים ממחנה אנצאר שבדרום לבנון ועוד 65 שפוטים ביטחוניים ששהו בכלא בישראל, תמורת שישה חיילים מחטיבת הנח"ל, שנפלו בשבי בלבנון עשרה חודשים קודם לכן.

הרמטכ''ל לשעבר מוטה גור בבריכה של מלון ''דן אכדיה'' בהרצליה (צילום: נתן זהבי)הרמטכ''ל לשעבר מוטה גור בבריכה של מלון ''דן אכדיה'' בהרצליה (צילום: נתן זהבי)


הרמטכ"ל מוטה גור ברגעים של נחת, מלמד את בתו שחייה בבריכה של מלון "דן אכדיה" בהרצליה. גור כיהן כרמטכ"ל בשנים 1974־1978, והתפרסם עוד קודם לכן כמפקד חטיבה 55, שכבשה את העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. בשנת 1995, אחרי מאבק במחלת הסרטן, שם קץ לחייו ביריית אקדח בחצר ביתו בשכונת אפקה בתל אביב.