מספר תאונות הדרכים, לפי נתונים מנוכי עונתיות של הלמ"ס עד פברואר 2020 - בפברואר 2019־פברואר 2020 - עמד על 1,042 בממוצע בחודש. תאונות הדרכים מייצגות גם את הפעילות המשקית - ככל שזו גוברת, גם מספר התאונות גדל. ככל שהיא מאטה, יש פחות פעילות ופחות נסיעות ופחות נסועה - ומטבע הדברים פחות תאונות דרכים. מיד עם התפרצות הקורונה חששו אנשים לצאת מהבית, וגם סגרים מוחלטים או חלקיים הוטלו על התנועה בדרכי ישראל.
בשלושת החודשים הראשונים של הקורונה - ממרץ 2020 ועד מאי 2020 - ירד מספר התאונות ל־654 בממוצע בחודש; מספר התאונות הקשות ירד מ־175 בממוצע בחודש ל־132 בחודש, בהתאמה. בהמשך, עם הסרת הסגר וההגבלות שנלוו לו, מספר התאונות עלה עד לשיא חדש בדצמבר 2020, טרם הוטלו הגבלות לקראת סוף השנה האזרחית. כמובן, אם מבקשים ללמוד על הפעילות המשקית דרך תאונות הדרכים המשמשות כברומטר, צריך להביא בחשבון כי מחד גיסא האוכלוסייה גדלה ב־2% לשנה, וכי מאידך גיסא הכבישים משתפרים ללא הרף וכלי הרכב נהיים הרבה יותר מתוחכמים ובטוחים.
מה שצד את עיני הוא חידוש ההאטה במספר תאונות הדרכים, כאמור לפי נתונים מנוכי עונתיות, ל־914 בחודש בשלושת החודשים עד ליולי השנה, לעומת 1,017 תאונות בממוצע בשלושת החודשים עד לחודש אפריל השנה; מספר התאונות הקשות ירד ל־162, לעומת 172 תאונות דרכים קשות, בהתאמה. מספרים אלה נמוכים גם מממוצע שנת 2019, טרם הופעת הקורונה: 1,056 תאונות דרכים בחודש ו־178 תאונות דרכים קשות, בהתאמה. כלומר, ייתכן כי לפנינו תפנית בפעילות המשקית לכיוון רגיעה וקצב עלייה נמוך יותר, לאחר שהפעילות הכלכלית עלתה בשיעור חד כשהציבור והעסקים השתחררו ממרבית כבלי נגיף הקורונה.
העגלה הריקה
סימן נוסף העלול לנבא האטה בקצב העלייה בפעילות הכלכלית שהתבשמנו ממנה היא הנפילה החדה בפדיון רשתות השיווק ממכירת מזון, ירידה בשיעור שנתי של 12.9% בשלושת החודשים שקדמו לחודש יולי. לפי נתוני המגמה של הלמ"ס, זו באה לאחר צלילה של 12% בשלושת החודשים שקדמו לחודש אפריל. בסך הכל קניית מזון בשבעת החודשים הראשונים של השנה עלתה ב־1.3% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, שיעור הנמוך מקצב עליית מספר התושבים. אולי יש לתלות זאת ברכישות המוגזמות בימי הפאניקה אשתקד עם פרוץ נגיף הקורונה.
אולי יותר אנשים יצאו למסעדות ולכן קנו פחות מזון. עדיין הנפילה חזקה מדי: מזון הוא דבר בסיסי, וירידה בקנייתו אינה מבשרת טובות אף פעם. ייתכן כי רשתות השיווק הגזימו בתאוות העלאות המחירים והביאו להדרה חלקית של רגלי לקוחותיהם, שהחלו להצטמצם, גם לאחר שהבינו כי תשלומי החל"ת לא יימשכו. עוד נציין בקשר לכוח הקנייה של הציבור כי כלל הקניות ברשתות המזון, לא רק מזון, כמובן לא כולל דלק, היה בקיפאון בשלושת החודשים לפני יולי, לאחר עלייה בשיעור שנתי של כ־5% בשלושת החודשים לפני אפריל. כלומר, ישנה מגמה של צמצום בקניות וברכישות. אם נעמיק בבדיקה באמצעות כרטיסי אשראי, נראה כי קניית מזון ושירותי אוכל, כלומר מסעדות, עלתה בשיעור שנתי של 2% בשלושת החודשים שקדמו ליולי, לאחר עלייה של 11.4% בשלושת החודשים קודם לכן. כלל השימוש בכרטיסי אשראי עלה בקצב שנתי של כ־15%, לאחר שעלה בכ־27%. כלומר, יש התמתנות בקצב העלייה בכל התחומים.
ייתכן כי הירידה בקצב העלייה בשימוש בכרטיסי אשראי נובעת מכך שהסרת המגבלות הפחיתה באופן יחסי את השימוש ברכישות המקוונות והיה מעבר לקנייה ישירה של מוצרים, במזומן (שאינו משאיר עקבות), בקצב עולה. תופעת "העבודה השחורה", שאינה מדווחת, פרחה והתפשטה בתקופת נגיף הקורונה. עשרות אלפי אנשים, אם לא יותר, אימצו את מודל החל"ת ובאותה עת גם עבודה שחורה, לא מאורגנת ולא מדווחת. אומנם החל"ת בוטל למרבית התושבים, אבל נוצרה שכבה חדשה של עובדים בשחור שאינם מדווחים לשלטונות המס על היקף הפעילות העסקית במלואה - לא הם ולא מעסיקיהם - בעיקר בתחומי הבלדרות, ההובלה, ההסעדה והבנייה. הכסף השחור מאפשר לחנוונים ולבעלי חנויות קטנות ושכונתיות להעלות מחירים. שני הצדדים נהנים מכך: הלקוח, שמשלם מהכנסה לא ממוסה, והחנווני, שמגדיל הכנסתו ורווחיו.
אחת התופעות המוזרות היא העלייה החדה בשיעור המשרות הפנויות במשק לשיאים חדשים (בסוף יולי יותר מ־131,300 משרות, שיא של כל הזמנים). שיעור המשרות הפנויות מכלל המשרות במשק כבר נושק לכ־5%. מספר המשרות הפנויות לפני פרוץ נגיף הקורונה, לפי נתונים מנוכי עונתיות, היה בפברואר 2020 פחות מ־94,000. בענף הבנייה יש היצע של יותר מ־11,000 משרות, לעומת 9,500 משרות לפני הקורונה.
במסחר היו בחודש יולי כ־18,000 משרות פנויות, לעומת כ־12,700 לפני נגיף הקורונה. בענף השירותים היו ביולי כ־91,600 משרות פנויות, לעומת כ־62,500 לפני הקורונה. חלק מהציבור בגיל העבודה התרגל מתקופת החל"ת כי לא צריך לדווח, לא צריך לשלם מסים, בלאו הכי שלטונות המס לא מצליחים לעקוב אחר התופעה, המתקיימת ביתר שאת במגזר הערבי ופשתה גם במגזר היהודי. כפי שלא מצייתים להוראות עטיית המסיכה המגינה מנגיף הקורונה, כפי שנמנעים מחיסון, כפי שמתגודדים בניגוד להוראות למניעת התפשטות המגיפה, כפי שבונים לא חוקית במגזר הבדואי והחרדי, כפי שמחזיקים עשרות אלפי כלי נזק לא כחוק - כך מתפשטת תופעת העבודה השחורה הלא מדווחת.
הנשארים מאחור
לפי נתוני הלמ"ס, האבסורד זועק לשמיים. בעוד שיעור המשרות הפנויות בעלייה, גם שיעור האבטלה מחדש את עלייתו. שיעור האבטלה בחצי הראשון של אוגוסט השנה עמד על 5.3%, 222,000 איש, לאחר שכבר היה 4.6% בחצי השני של יולי. אם נוסיף להם כאלה שלא חיפשו עבודה באופן פעיל (גם כאלה שעובדים בשחור), גם כאלה שפוטרו בגלל נגיף הקורונה או שמקום העסק שלהם נסגר או נעדרים זמנית ממקום העבודה בגלל נגיף הקורונה (אולי עובדים זמנית במשרה לא מדווחת?) - יגיע שיעור האבטלה הכולל הרשמי ל־8.1% בחצי הראשון של אוגוסט, כ־350,000 איש, לעומת 7.6% בחצי השני של יולי. אז אולי באמת ישנה האטה בקצב הפעילות הכלכלית? איך מיישבים את הסתירה בין העלייה החדה במשרות הפנויות לעלייה במספר המובטלים אם לא בהתרחבות השוק השחור הלא מדווח?
התמונה כמובן מורכבת ולא חד־משמעית, כפי שבא לידי ביטוי רק בנתוני תאונות הדרכים, המשרות הפנויות ושיעורי האבטלה והמובטלים. הציבור הרבה פחות אופטימי מממשלת הפסיפס הנוכחית בראשות נפתלי בנט, שנכנסה לתפקידה ב־13 ביוני. מדד אמון הצרכנים אז עמד על מינוס 6, ועכשיו (בחצי הראשון של אוגוסט) הידרדר למינוס 14. הצפי לשיפור המצב הכלכלי של משקי הבית לשנה הקרובה, לפי עדותם, ירד ל־0 לעומת 5. השינוי הצפוי במצב הכלכלי של המדינה בשנה הקרובה הידרדר מ־4 למינוס 18(!). הכוונה של משקי הבית לרכישות גדולות בשנה הקרובה - מוצרים בני קיימא כמו מוצרי חשמל ביתיים - ירד ממינוס 14 למינוס 19. כלומר, לפי שיטה מתודולוגית בינלאומית מקובלת זו של מדד אמון הצרכנים, הנהוגה בכל המדינות בעולם המפותח, המצב מידרדר.
נכון שמה שמאפיין את "המשקיעים" בשוק הבועתי של הנדל"ן הוא "ייצוג יתר" ניכר למועסקים במגזר הציבורי והפיננסי, עם רמות שכר גבוהות מאוד, אפילו גבוהות מאלה של המשקיעים אשתקד, כך לפי נתוני האוצר. אבל לצדם, ולצד עשרות עובדי ההייטק שנמצאים בספרות העליונות של ההכנסה, הרוב הדומם של 9.4 מיליון התושבים ערב ראש השנה תשפ"ב מתחיל להרגיש כי הוא נשאר מאחור ללא יכולת להדביק את קצב העלייה ברמת החיים של העשירונים העליונים, העשירים, המקושרים, בעלי המשרות הבכירות, גם בשירות הציבורי, שלא נפגעו בתקופת נגיף הקורונה. מקבלי הפנסיות האדירות, גם מקרב משוחררי צה"ל וגם מקרב השבעים מפנסיה בפרקליטות ובמערכת המשפט.
הנשארים מאחור מצליחים לשלוח ילדיהם לצבא הפרולטריון, אך נכשלים בלשלוח ילדיהם לרכוש השכלה גבוהה - וגם לאלה שהצליחו בעמל רב, אין הקשרים המתאימים לזנק מעלה. הקיטוב גדל ויגדל ויתרחב ויגרור עלייה בתסכול. ההאטה המסתמנת בקצב העלייה בפעילות הכלכלית לא תביא לירידה במספר תאונות הדרכים בלבד, אלא גם לשיבוש חיי היומיום: מהפגנות וחסימת כבישים ועד לעימותים בין הקבוצות המרכיבות את האוכלוסייה בישראל: 74% יהודים מול 21% ערבים, ובתווך כ־5% רוסים לא מדת משה. ובימים דהיום "לית דין ולית דיין", ולכן "איש הישר בעיניו יעשה". הנה לנו מחשבות ליום כיפור.