הטור המוקלט של קלמן ליבסקינד

המכתב ששלח קבלן הבנייה שמעון חדד לפני כחודש למפקד מחוז הדרום במשטרה ניצב פרץ עמר, הבהיר את חומרת המצב. חדד זכה לפני קצת יותר משנה במכרז לעבודות תשתית ופיתוח ביישוב הבדואי אום בטין, לא הרחק מבאר שבע, וגילה עולם שלא הכיר.

"אני חי בסרטי אימה באופן יום יומי", כתב למפקד המחוז. "סיוטים בלתי פוסקים, התנכלויות, גניבות, בזיזות, איומים וסחיטות, ללא כל עזרה וסיוע ממשטרת ישראל, שלצערי הרב כשלה ונכשלה. העובדים הבכירים מטעמנו, מהנדס, מנהל עבודה, ראשי קבוצות, הוכו ואוימו. הרכבים חובלו במזיד".

חדד פירט כיצד באירוע אחד נגנבו לו מהשטח חמישה כלים הנדסיים יקרים, כיצד נגנבו עוד ארבעה כאלה כעבור שלושה חודשים, וכיצד נשאר לבדו, כדי לשלם את המחיר, אחרי ששישה בדואים ממשפחת אבו עסא, שחלקם איימו על פועליו, נעצרו בקול ענות גבורה, ושוחררו בקול ענות חלושה.

"בעקבות הכישלון של המשטרה מול משפחת אבו עסא", כתב הקבלן למפקד המחוז, "נזרקתי לכלבים. משפחת אבו עסא ו/או מי מטעמם שולחים איומים ומסרים שאנחנו 'מניאקים' מלשינים, ושהם יבואו איתנו חשבון... מדובר בסכנת חיים לי, למשפחתי, ולעובדים שלי. המשטרה הפקירה אותנו לכל הרוחות... אני חושש לחיי... אני מסתובב מתוך פחד עם אלות וציוד נלווה להגנה עצמית... זו תעודת עניות למשטרת ישראל. אם יקרה לי משהו, ואני מרגיש שהולך לקרות, זה יהיה אך ורק על אחריותכם".

אום בטין (צילום: קלמן ליבסקינד)אום בטין (צילום: קלמן ליבסקינד)


מי שרוצה להבין על רגל אחת איך מתנהל פרויקט בנייה במגזר הבדואי, מוזמן אל שכונה 1 באום בטין. עסקתי כאן בעבר בפרויקט הזה. עסקו בו, במקביל, גם ג'וש בריינר ב"הארץ", ישי שנרב בגלי צה"ל ועקיבא ביגמן ב"ישראל היום". מדובר בשכונה שבה פיתחה המדינה, על חשבונה, מאות מגרשים לבנייה לטובת הבדואים, מגרשים שעליהם היו אמורות להיבנות 780 יחידות דיור, רובן עבור מי שיושבים באופן בלתי חוקי על התוואי של כביש 6.

עשרות מיליוני שקלים כבר הושקעו במיזם הזה, שנכון להיום ספק גדול אם ייצא ממנו משהו. מי שיסתובב בשטח יראה שדה ענקי של מגרשים מפותחים, מנוקד כולו בארונות שירות ("פילרים"), המרכזים את חיבורי המים והחשמל של המגרשים. למה אי אפשר לבנות ולאכלס את השכונה? כי השכן, עזיז אבו עסא, לא רוצה שזה יקרה, והבדואים באזור לא רוצים להסתבך איתו.

לפני כשמונה חודשים הגישה המדינה כתבי אישום נגד אבו עסא, שני בניו, בן דודו ושניים ממכריו. אבו עסא הנ"ל, כך לפי כתב האישום ההוא, שבינתיים עבר כמה שינויים, החליט לסחוט כסף מכל מי שיבקש להתגורר בשכונה או לעבוד כדי להכשיר אותה. סביבתו של האיש דאגה להפיץ את השמועה, שלפיה רק אבו עסא או מי מטעמו יכולים לשמור על כלי העבודה ועל הציוד ההנדסי שבונה את השכונה.

מי שלא ישתף פעולה עם כללי המקום, כך לפי אותו איום, יסתכן בפגיעה בגופו או ברכושו. קבלנים שזכו במכרזים לעבודות פיתוח בשכונה נאלצו לפתוח את הארנק. מאות אלפי שקלים שולמו. אבו עסא היה היחיד שקבע מי ייכנס לשטח, ומתי, ומי שלא שילם - שילם את המחיר. פעם אחת נופצה שמשה של מנהל העבודה של אחת החברות. בפעם אחרת שולבו באירועים גם כלי נשק.

אלא שבינתיים התברר למערכת אכיפת החוק כי יש ספק גדול אם הקבלנים, שלפי כתב האישום נסחטו ואוימו, גם יעזו להעיד על כך בבית המשפט. כדי לא לקחת סיכון מיותר, בחרה הפרקליטות לקדם הסדר שבמסגרתו ישונמכו עד מאד האישומים נגד החבורה, ובמקביל יסכימו הנאשמים להודות במה שמיוחס להם.


מכות למנהל העבודה


שמעון חדד עובד בתחום הבנייה והתשתיות כבר עשרות שנים. לפני כשנה זכה במכרז המדובר לעבודות התשתית באום בטין. "לא הכרתי את המגזר", הוא מספר לי כשאנחנו יושבים בגינת ביתו, במושב בדרום הארץ. "לא ידעתי לאיפה אני נכנס. העובדים שלי היו בסיור מוקדם, אמרו להם שם שיש מצב שיהיו בעיות, ושבמקרים כאלה נצטרך לקרוא למשטרה. כשהגעתי לשטח בפעם הראשונה, ראיתי שעל כל הפילרים כתוב 'אבו עסא'. לא ידעתי מי זה. שאלתי במי מדובר. הפנו אותי לעזיז. הלכתי אליו".

חדד מספר על מפגש נעים עם איש נעים, לפחות בתחילת הדרך. כתב האישום המקורי, שהוגש נגד אבו עסא, מספר, לעומת זאת, על כך שבמפגש בין השניים הודיע אבו עסא לחדד שאם לא ישתמש בשירותי השמירה שלו, אף אחד אחר לא ישמור במקום, ואף אחד גם לא יעבוד בגזרה. "לא ידעתי על כל הבלגנים שעברו כל מי שניסו לעבוד שם לפניי", מסביר חדד, "לא ידעתי איזו התעללות עבר הקבלן שבנה את בית הספר שעומד שם כמו פיל לבן כבר שבע שנים".

כשאני מדייק את חדד ותוהה מדוע הוא מתעקש לקרוא לשירותיו של אבו עסא "שמירה", כשהדבר נשמע יותר כמו "פרוטקשן", הוא מתעקש. "זה לא פרוטקשן. רציתי לקחת מישהו מהמקום. סגרנו שאני הולך לשים גדרות ליד הבית שלו, סגרנו שאני מציב את המשרדים ליד איפה שהוא גר, סגרנו שהוא נותן שירותי שמירה, וסגרנו סכום כספי שטוב לי וטוב לו.

אתר בנייה  (צילום: מיכל גלעדי, פלאש 90)אתר בנייה (צילום: מיכל גלעדי, פלאש 90)


"אנחנו עולים על הקרקע, באים להתחיל לעבוד, ואז מתברר שבאותו בוקר המשטרה פשטה על הבית של עזיז. בלגן גדול, מהומה ענקית, ואני בכלל לא ידעתי. איך שנכנסות לשטח שלוש משאיות ראשונות שלנו עם גדרות ועם ציוד, מגיע רעול פנים על אופנוע ומאיים על העובדים שלנו שיקפלו את הציוד עכשיו, אם הם לא רוצים להסתבך. הזעיקו אותי לשם וקיבלנו הנחיה מרשות הבדואים להתפנות ולא להיכנס איתם למריבה.
"אחרי כמה זמן ניסינו שוב להיכנס, ושוב הגדרנים שלי אוימו. בשלב מסוים הגיע קרוב משפחה של עזיז, מתל שבע, והודיע לי שהם סגרו ביניהם שהוא מתחיל להיות אחראי כאן, ומעכשיו צריך לשלם לו"

"באותו יום התחיל בלגן. באו רעולי פנים והרביצו מכות למנהל עבודה שלנו, בחור בן 74. בלי רחמים. אמרו לו 'תפנה את המקום'. בנאדם מבוגר. הכו אותו עם מקלות ועם אבנים. המזל שלו היה שהעובדים הפלסטינים שהיו שם הגנו עליו. בין לבין, באו חבר'ה צעירים אל המהנדס שלנו והודיעו לו שכדאי לו מאוד להתקפל מהשטח, אם הוא לא רוצה להסתבך. הוא בא אליי מבוהל, ואמר לי 'אני לא בא לפה יותר'. איבדתי ככה חמישה עובדים בכירים שלי, שהודיעו שהם לא מוכנים לעבוד שם. בשלב הזה, רשות הבדואים שכרה שוטרים שישמרו על המקום. הייתה עלינו אבטחה במשך חודש פלוס".

אגרת השמירה ששילם הקבלן לאבו עסא, אחר כך לבן דודו, ובהמשך לחברה בדואית אחרת, לא ממש הועילה, כשבשתי הזדמנויות נגנבו לו מהשטח, כאמור, שורה ארוכה של טרקטורים וכלים הנדסיים, ואחרים חובלו. לג'וש בריינר, כתב "הארץ" שבדק את תלונתו של חדד, אחרי שחברת הביטוח ביטלה לו את הפוליסה וסירבה לשלם לו את הפיצוי על גניבת הטרקטורים, הסבירה החברה: "כמקובל בענף הביטוח, החברה אינה מבטחת או מחדשת ביטוח לאדם אשר ידוע כי הוא או רכושו נמצאים תחת איומים קונקרטיים, ובפרט כאשר האיומים כבר מומשו ויש סבירות לא מבוטלת לכך שימומשו שוב בעתיד". "אף אחד לא עוזר לך", מסכם חדד בייאוש. "כל מי שנכנס לאתר הזה חוטף, ואין במדינת ישראל מי שיכול לשמור עליך".


חגיגה תקשורתית

על רקע קשיי האכיפה של המשטרה במגזר הבדואי, בלטה עד מאוד החגיגה התקשורתית שארגנו במחוז הדרום בחודש דצמבר שעבר, עם מעצרם של בני חבורת אבו עסא. המשטרה - שלזכותה ייאמר שהשקיעה בחקירה משאבים רחבי היקף - העבירה לאמצעי התקשורת סיפורים, תמונות וסרטוני וידיאו, ואלה בישרו בהתלהבות על פעולת החקירה המזהירה. "סוכנים התחזו לקבלנים - ושמו סוף לסיוט הפרוטקשן", בישר בהתלהבות אתר חדשות גדול.

כמוהו ידעו כלי תקשורת נוספים לספר כיצד הכשירו במשטרה סוכנים סמויים שהתחזו למנהלי עבודה, כיצד תיעדו הסמויים את האיומים ואת הדרישות שקיבלו מהשכנים הבדואים לתשלום דמי חסות, וכיצד הביאו אלה למעצרם.

אחד השוטרים הסמויים כיכב בסרטון שנשלח למערכות התקשורת כשהוא מצולם מגבו ומתאר כיצד התנהלה החקירה יוצאת הדופן. "נכנסתי לאזור במסווה של קבלן, אחרי הטמעה והכנה של עבודת שטח. לא היה לי מושג קודם מה זו עבודת קבלנות. מהרגע שנכנסנו לפה, הרגשתי את האווירה פה באזור, מבחינת כל מה שידענו מבחינה מודיעינית, איך השיטה של עבודת האיומים עובדת, איך הדרישה לשמירה עובדת... מהיום השני כבר קיבלנו את הדרישה לשמירה, שאם אנחנו רוצים שישמרו לנו על הכלים שלא יקרה להם כלום".

על החשוד המרכזי סיפר השוטר: "הוא דרש שמירה. הוא הסביר לנו איך זה עובד. עשינו את הקישור. אחרי תקופה של כשלושה שבועות שאנחנו עובדים פה, הגיע אחד הילדים של החשוד המרכזי ודרש שנפנה את השטח כי זה האזור שלהם, ממש איים. פה בעצם הגענו לשיא הפעילות... גם הדרישה לשמירה וגם על האיומים על השומר שלנו, מטעמנו, והחלטנו לעשות את המעצרים".

תזכרו את החגיגה התקשורתית הזו. תיכף נראה איך היא הסתיימה. בינתיים, בעוד בפרקליטות מכינים את התיק, קיבל שמעון חדד טלפון שבו נתבקש לשתף פעולה. בפרקליטות, הסתבר, עשו הכל כדי להגיש כתבי אישום, אבל נוכח התלהבות מועטה מאוד מצדם של המאוימים למסור עדות, הבינו שהתיק הזה יכול להסתיים במפלה קשה וכואבת.

בשלב מסוים ביקשה הפרקליטות מהשופט לגבות מקורבנות האיומים והסחיטה עדות מוקדמת, לפני שיתחרטו. השופט ביקש לראות, בטרם יחליט, עד כמה חמור הסיפור. קבוצה של עדים פוטנציאליים, למעלה מעשרה, זומנה לאולמו. רק שניים, ובהם שמעון חדד, הסכימו להגיע. "לא רציתי בכלל לבוא", אומר חדד, "לא רציתי להסתבך. אבל הם אמרו לי שאני חייב. שהם יכולים להוציא לי צו הבאה. אמרתי להם: 'כשאני אסתובב פה ביישוב ויתנכלו לי, אף אחד מכם לא יהיה פה כדי לעזור לי'. וזה מה שבאמת קרה בסוף".

לא סתם קרה. קרה בגדול. כשבפרקליטות הבינו שנוכח חששם של העדים יש סיכוי לא רע שהתיק יקרוס, העדיפו להוריד את רף האישומים, ולהגיע לעסקה, ובלבד שלא יידרשו לנהל הליך מלא עם הוכחות ועדויות, שאיש לא יודע כיצד יסתיים ומי יעז להגיע אליו. בשורה התחתונה נגמר התיק הזה במקום נמוך בהרבה מזה שהתחיל. סעיפי הסחיטה באיומים ירדו כולם. גם שאר סעיפי האישום ירדו בעוצמתם.

בין הצדדים נחתם הסדר. הבדואים יודו באשמה, אבל האשמה תהיה ברף נמוך בהרבה. כמה נמוך? ובכן, בסופו של יום, כל הפעלת השוטרים הסמויים הניבה סעיף אישום אחד, שעוסק באירוע אחד, ושבו מואשם בדואי אחד שהזהיר את אחד מנהגי השופל ששכרו הסמויים, שאם ימשיך לעבוד במקום הוא ישחט אותו. בהסדר בין המדינה לבין פרקליטו של המאיים סוכם על עונש מאסר של 35 יום. זהו. מכל ההפעלה המפוארת של השוטרים הסמויים שהתחפשו למנהלי עבודה של חברה קבלנית, זה מה שיצא. 35 ימי מאסר ועוד שנה מאסר על תנאי.

גם הסעיפים שסיפרו על איומים על קבלנים אחרים, ובהם אנשיו של שמעון חדד, צנחו בחומרתם לעומת כתב האישום המקורי. עזיז אבו עסא, אם אתם שואלים, שוחרר לביתו והוא נמצא ב"מעצר בית" בין השעות 00:30־6:00 בלבד. זה הכל. בעוד כמה ימים יתקיים הדיון בעונשם של המורשעים.


"אני מפחד"


בחזרה לקבלן שמעון חדד. "אחרי שהתברר שהעדתי, המצב החמיר. התחלתי לקבל דרישות שלום מהכלא. התחלתי גם לקבל ריקושטים מחבר'ה בדואים שעובדים אצלנו. אמרו לי: 'אתה יודע שהחוב בינך לבין אבו עסא עדיין פתוח'. אני אומר להם: 'איזה חוב פתוח?'. הם אומרים לי: 'אתה סיבכת אותו, ואתה צריך לשלם לו'. התחלתי לקבל איומים מכל מיני מקומות. אני לא יודע מי עומד מאחורי כל איום כזה, אבל אני יודע שאבו עסא הבין שהמשטרה לא תגרום לו נזק גדול מיידי, ומהרגע הזה הוא הפך מסיפור מקומי קטן למפלצת. אחד שהמשטרה לא יכולה עליו. מכלום הוא נהיה איש עם תהילה.

"בשורה התחתונה, עם כל החקירות וכל הבלגן התקשורתי שהמשטרה עשתה סביב המעצר של המשפחה הזו, עד היום לאף אחד אין אומץ להיכנס לגור במגרשים שלידו. אף אחד לא מעז לבנות שם. הוא יצא מלך. אני חלש, המשטרה חלשה, והוא מלך. ביום הבחירות האחרון נפגשתי עם מפקד המחוז פרץ עמר ועם מפקד המרחב. אמרו לי 'שמעון, שמנו את הסיפור שלך במקום גבוה בסדר העדיפויות שלנו'. לא מאמין להם".

אני עם המשטרה גמרתי. מאז הסיפור הזה כל ילד ברהט מתייחס אליי כמו אל שטינקר. מילא היו עושים עם זה משהו, הייתי מוכן לקבל עליי את זה, אבל יצאתי שטינקר אחרי שגנבו לי ציוד בהיקף ענקי, אחרי שהאנשים שלי ספגו איומים ואלימות, ואף אחד לא מסוגל לעשות נגד זה כלום. אני מאוים. אני מפחד. אני מסתובב עם אלה עליי. כל הזמן מסתכל אחורה. אם מישהו יעשה לי משהו, הדם שלי יהיה על הידיים של המשטרה".


ישיבת הקפאה בזום


ולפני סיום, על הדרך, עוד סיפור קטן שמלמד איך מתנהלים העניינים בארץ הנגב. לפני כמה שבועות חשפנו כאן כיצד הצליח ח"כ סעיד אלחרומי המנוח לגייס את מי שהיה אז שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ, את משרד הכלכלה ואת מנכ"ל המשרד, כדי לסייע לו להפסיק את ההליכים שניהלה המדינה נגד אמו ונגד שני אחיו שפלשו לעשרות דונמים ומפריעים להקמתה של שכונה חדשה ביישוב שגב שלום.

אמו של אלחרומי פלשה ל־6 דונמים, אח אחד שלו ל־19 דונמים, ואח שני שלו ל־35 דונמים, ועד שהם יואילו לצאת - תמורת מגרשים בחינם ופיצוי על הבנייה הבלתי חוקית שלהם - לא ניתן יהיה לבנות במקום. "לפני כמה שבועות הייתי אמור להתחיל לעבוד בשכונה הזו, של אלחרומי", מספר חדד.

"הייתה לנו היערכות מוקדמת עם יחידת יואב של המשטרה. הם היו אמורים להיות שם עם 50־60 שוטרים כדי לאבטח אותנו. חוץ מזה, הייתה לנו אבטחה שלנו שלקחנו בעצמנו. בנינו תוכנית חילוץ לעובדים שלנו, למקרה שמשהו ישתבש. פחדנו לסמוך רק על המשטרה. זו הייתה היערכות כמו למבצע צבאי. בעבר היו כמה פעמים שהפרויקט הזה נכשל, כי הקבלנים היו בדואים - וכל פעם המקומיים הבריחו אותם."

"לקראת סוף השבוע נכנסנו לשטח עם מודדים, כניסה ראשונה, והכל היה מוכן לקראת יום ראשון, אז היינו אמורים לעלות לקרקע עם כלים כבדים. יומיים קודם, ביום שישי, שעה לפני כניסת השבת, אני מקבל טלפון. מודיעים לי שבהנחיית לשכת ראש הממשלה והלשכה של השר מאיר כהן, שממונה על רשות הבדואים, הכל מתבטל. בהמשך, קצת לפני שאלחרומי מת, קיימו איתנו ישיבת הקפאה בזום, והבנו שהעסק עומד. למעלה מחודש עבר מאז. וכלום. הכל תקוע. כלום לא זז. לא נכנסים לשטח".

סעיד אלחרומי  (צילום: תקשורת רע''מ)סעיד אלחרומי (צילום: תקשורת רע''מ)


ממשטרת ישראל נמסר: "במסגרת המאבק המתמשך בפשיעה באזור, המשטרה מבצעת כל העת פעילות מניעה ואכיפה יזומה, כדי למנוע מקרי שוד וגניבות ולהקשות על עברייני הרכוש. בזכות פעילות המשטרה במרחב נגב, בשנה החולפת נעצרו חשודים רבים והוגשו למעלה מ־500 כתבי אישום בגין עבירות רכוש, וזאת לצד עלייה של 37% בכתבי אישום שהוגשו נגד מעורבים במעשי שוד, ואף לאחרונה, בפעילות סוכן סמוי, הוגשו כתבי אישום נגד מעורבים בסחיטת דמי חסות באתרי בנייה.

"משטרת ישראל מפעילה מגוון כוחות ואמצעים להילחם בעבריינים ולספק הגנה וביטחון לאזרחים. אנו רואים בחומרה רבה כל ניסיון אלימות וסחיטה, ופועלים בכל האמצעים שברשותנו על מנת למצות את הדין עם עבריינים. במקרה זה ביצעה המשטרה פעילות סמויה שהובילה להפללת החשודים. הפעילות לוותה על ידי הפרקליטות, ובסיום החקירה, על סמך חומר הראיות, הוחלט להגיש כתבי אישום נגד כלל החשודים, כולל בקשה למעצרם עד לתום ההליכים. המשטרה תמשיך לנהל מאבק נחוש ובלתי מתפשר במחוללי הפשיעה באזור. בכל הנוגע להליך המשפטי ותוצאותיו, יש לפנות לפרקליטות, שניהלו את ההליך בבית המשפט".

הערה שלי: בניגוד לתגובת המשטרה, הפעילות הסמויה של המשטרה לא הובילה ל"הפללת החשודים". היא הביאה, כאמור, להפללת חשוד אחד בלבד ולשליחתו ל־35 ימי מאסר. זה הכל.

תגובת הפרקליטות: "לאור קשיים ראייתיים שהתגלו במהלך ניהול התיק, בין היתר נוכח אי־רצונם של המתלוננים לשתף פעולה, הוחלט לסיים את ההליך בהסדר טיעון, שבמסגרתו הודו והורשעו חמישה נאשמים, ובעניינם של ארבעה מהם טרם