1. קסם מופלא
מקובל לחשוב שממשלות נתניהו בשנים האחרונות הזניחו שניים־שלושה תחומים: הכלכלה, שם העז הנאשם להותיר את מדינת ישראל בלי תקציב קרוב לשלוש שנים כדי להמשיך להימלט מאימת הדין, ומערכת המשפט, שאותה הוא ניסה לקעקע ולהרוס ממניעים ידועים. ובכן, זו טעות. כשנכנסו השרים החדשים לתפקידם בממשלת בנט־לפיד, הם נוכחו לדעת שההזנחה והריקבון נמצאים כמעט בכל מקום.

"איפה שאתה לא מרים אבן, אתה מוצא הזנחה של שנים, הפקרות, שחיתות, מינויים רקובים או סתם קומבינות שבאו במקום תהליך קבלת החלטות מסודר", סיפר בנט למישהו בסוף השבוע, "בחלומותיי השחורים ביותר לא תיארתי לעצמי שזה המצב ברמה המערכתית", הוסיף.

זה לא שהממשלה הנוכחית מורכבת ממלאכים. השר לביטחון הפנים, למשל, מפגין במשבר בריחת האסירים מנהיגות חסכונית. במילים אחרות, הוא נעלם. אלה הם הרגעים שבהם נזקקת המערכת ליד בוטחת על ההגה, לבעל בית על המגרש, למישהו שיעשה סדר וישרה ביטחון. הוא גם צריך היה להבהיר שמה שהיה, לא יהיה עוד. כולל נציבת השב"ס קטי פרי.

עמר בר־לב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, איש ראוי לכל הדעות, מצא זמן להיות נחבא אל הכלים ולהוריד את הפרופיל הירוד מלכתחילה שלו. אני מניח שיש עוד שרים או משרדים שבהם המצב יכול היה להיות יותר טוב, אבל דבר אחד ברור: לממשלה הנוכחית הגיעו שרים ששואפים לעשות טוב, לקדם את המדינה ולהצליח, מה שלא יכולנו להגיד על הממשלות הקודמות, שם מונו לתפקידם בעיקר מלחכי פנכה שהתאמתם הוצמדה לאינטרסים המוכרים של הנאשם.

כלא גלבוע  (צילום: אבשלום ששוני)כלא גלבוע (צילום: אבשלום ששוני)

לבנט קורה דבר מוזר. כפי שזה נראה כרגע, הוא איבד חלק ניכר מבייס המצביעים שלו. לכאורה, זה רע. במציאות, זה נפלא. הוא השתחרר. הוא יכול לפעול בצורה חופשית לגמרי. הוא יכול לעשות רק את הדברים שצריך לעשות, נטו. בלי משקולות פוליטיות או אבני ריחיים על צווארו. הוא לא צריך לרצות מצביעים, הוא לא צריך להיות קשוב לקבוצות לחץ, הוא לא צריך לחשוב על סניפים, על פעילים ועל לחצים פוליטיים.

יש במצב הזה קסם מופלא. מעטים ראשי הממשלה שחוו אותו, בדרך כלל לפרקי זמן מוגבלים. כך אריאל שרון, אחרי שהחליט לפרק את הליכוד ולהקים את קדימה. הוא היה משוחרר מכבליו והתכוון להסתער על מעשים שלתפיסתו היו נכונים לישראל (אחרי ההתנתקות). שרון לא הספיק. בנט מקווה להספיק.

העיקרון פשוט: לעשות רק מה שנכון ולקוות שבעוד שנתיים, אם וכאשר, יראה ברכה בעמלו וימצא לעצמו בייס חדש. נחכה ונראה. בינתיים, לפחות בחזית הקורונה, זה מצליח. החלטתו ללכת בכל הכוח על החיסון השלישי הייתה מסוכנת, אבל לפחות בשלב הנוכחי נראית כהצלחה גורפת. בניגוד למה שהפיצו נתניהו ושופרותיו בשבועות האחרונים, ישראל עוברת את החגים בלי סגר.

הכותל המערבי הומה מתפללים. בתי הכנסת פתוחים. גם שדה התעופה. בנט נמצא בקשר רצוף עם אלברט בורלא מפייזר, אבל לא רץ לספר לחבר'ה פעמיים ביום. יש רצף חיסוני מובטח לשנתיים הבאות. בעולם מושלם היה עכשיו ראש הממשלה יכול לנוח על זרי הדפנה. בעולמנו, זר קוצים דוקרניים מעטר את ראשו. בריחת האסירים הביטחוניים קלקלה לו, ולכולנו, את החג.

הטור המלא של בן כספית - במעריב סופהשבוע